בשנה האחרונה מאות אלפי אזרחים בישראל מתנהלים ב"שעון לחימה" מטורף לגמרי. נעים בין שירות מילואים לבין משהו שמזכיר את השגרה שלפני ה-7 באוקטובר. בדיוק שנה לפני הביקור במפעל פלסן, ישב הצוות שלי כמה קילומטרים מפה, תופסים כוננות לכל רעה שתיפתח מצפון. חודש לפני הביקור עוד היינו בשיאו של התמרון הקרקעי לחיסול יכולות הפשיטה של חיזבאללה ושבועיים לפניו חזרנו מגיחה נוספת, הפעם לגדות הליטאני, במבצע שחתם את הלחימה בצפון.
באחד מהם, קיבלנו משימה - התנסות מבצעית ראשונה בכלי רכב יוצא דופן - כלי רובוטי חשמלי נשלט מרחוק, שילוב של רכב חשמלי וסצינה מסרט מדע בדיוני. והנה אני פה, מוזמן לביקור יוצא דופן במקום שבדרך כלל מעדיף לעבוד רחוק מעיניים סקרניות, בטח של עיתונאים. ביום הדגמה ומבחנים של הדור הבא של אותו כלי ייחודי, הצצה נדירה למה שעשויה להיות המהפכה הקרקעית המקבילה לעולם הכטבמ"ים.
ביקור במפעל של פלסן בקיבוץ סאסא מספק תזכורת לכך שהאש אולי פסקה, אבל המציאות הזו של ציפורים מצייצות, חקלאים במטעים ופס הייצור שמתנהל כאילו לא הייתה מלחמה מסביב, היא מאוד שברירית ומתעתעת. חומות הבטון הענקיות שמתנשאות לגובה לא מאפשרות לשכוח את המציאות שבה פעל המקום הזה במשך יותר משנה. פעל וגם חטף פגיעה ישירה של טיל נ"ט שנורה מעבר לגבול ורק בנס ועם הקפדה על נהלי ביטחון הסתיים ללא פגיעות בנפש.
בחזרה לכלי המוזר שאתם רואים פה, זהו ה- ATeMM ראשי תיבות של All-Terrain Electric Mission Module. כאמור, כלי רובוטי בעל הנעה חשמלית ונשלט מרחוק שיכול לשמש כפלטפורמה מודולרית, עליה ניתן להתקין כל אמצעי צבאי שתחשבו עליו, מטילי נ"ט, מקלעים ועד סיוע לוגיסטי. אבל לא רק בתנועה עצמאית, אלא גם ככזה שיכול להירתם לכלי רכב קיימים. להפוך כל האמר, JLTV וכלים נוספים מכאלו בעלי הנעת 4X4 לבעלי הנעה 6X6 בחיבור חידה אחת או 8X8 בחיבור שתי יחידות. על איך זה עובד ונוסע נרחיב בהמשך.
ההיכרות שלי עם הכלי הפעם מתחילה שונה מאוד מאשר המפגש הקודם איתו. אנחנו יושבים במשרד של אל"מ (מיל') דובי כהן, סמנכ"ל חטיבת מערכות משולבות ו-ATeMM בפלסן. ואם השם הזה נשמע מורכב ומסובך, זה מהסיבה הפשוטה - זה אכן תחום מורכב ומסובך.
כדי לפשט את הדברים נגדיר את זה כך: אם עיקר העיסוק של פלסן היה עד כה כלי הרכב עצמם, החטיבה הזו אחראית למעשה על כל דבר שמתווסף לאותם כלי רכב וגם כלי רכב אחרים. זה יכול להיות ה- ATeMM וזה יכול להיות טיל נ"ט או תותח לייזר.
בשטף הדיבור שלו על הפלטפורמה הרובוטית החשמלית המודולרית של החברה, אני לרגע טועה לחשוב שמדובר באיזה מוצר הייטקי סטרילי ולא כלי רכב שאמור לשעוט בדרכים משובשות, על סלעים, בשטחי לחימה, ולהיות מכפיל כוח באש, תצפית, תקשורת, לוגיסטיקה לכוחות הקרקע. ובסיום המצגת כאשר על המסך מופיע לוח שחמט עם הכלי של המלכה הוא מסביר: "כמו המלכה על הלוח, ה- ATeMM יכול לעשות הכל, לנוע לכל מקום, בכל צורה, לכל מרחק או כיוון". אבל החזון שבו פועל הכלי הזה מבחינת החברה ומבחינתו הוא הרבה יותר ממעטפת השימוש אותה אנחנו הכרנו בשימוש שלנו בו.
בעיני כהן המהפכה שהוא מביא לשדה הקרב היא מרחיקת רואי הרבה יותר ממה שאנחנו התנסינו בו. "תחשוב עליו לא כעל כלי בודד, אלא כחלק מלהק של שישה כלים, למשל", הוא פורש את תפיסת ההפעלה זו שהופכת מבצע לוגיסטי של תספוק למשימה שנשמעת כמעט שגרתית לחלוטין.
"במקום שיירת משאיות מסורבלת, חיבור של שש יחידות כאלו לכלי רכב רגילים של הצבא, מאפשר נשיאה של עד 24 טון באמצעות 4 כלי רכב (יחידה בודדת על כל רכב בראש וסוף הטור ויחידות כפולות בשני הכלים באמצע הטור - ק.כ)". או אם לפרוט את זה למשמעות הצבאית, "2,000 ליטר נוזלים (מים או סולר - ק.כ), 120 פצמר"ים 120 מ"מ, או כל שילוב של אוכל, תחמושת, פתרונות אנרגיה בצורת הזנה ישירה מהכלי, שימוש בו כמטען או כמו הפתרון האמריקני של יחידות סוללה נשלפות מוכנות להפעלה".
וברגע שנחשפים לתפיסה הזו, קל מאוד לראות פתאום איך כלי כזה משנה לחלוטין לא רק ברמה הלוגיסטית, אלא גם הטקטית כאשר הוא משמש כבסיס למקלע כבד. שניים-שלושה כלים כאלו שיכולים לנוע במהירות, בחתימה תרמית נמוכה, בשקט, עם עבירות מטורפת לאגף שלוחה, לעלות לכיפה ולספק אש רתק הם חלומו הרטוב של כל מ"פ או מג"ד בתכנון הקרב הקרוב. שליחה שלו כתחנת ממסר, כבסיס תצפית עם תורן או נושא רחפני ענק עם מצלמות יום ולילה. "העתיד", מסביר דובי, "יהיה לראות אותם עושים את זה באופן אוטונומי".
אנחנו יוצאים לשטח, לפגוש את ה- ATeMM. זה הדגם המתקדם ביותר של הכלי הדור הרביעי שלו ומספיק מבט חטוף כדי להבין שגם אם המראה הקובייתי נותר, זו חיה אחרת לגמרי. הבסיס אותו בסיס וגם הרעיון הטכני שמאחוריו. זו עדיין פלטפורמה שניתן לחבר לכל כלי רכב בעל ייצול משולש קשיח מתאים, אז היא הופכת למעשה ליחידה אחת עם הרכב הגורר.
וזה לא דבר פשוט, מכיוון שברגע שהחיבור אינו כשל נגרר רגיל, בו הייצול משמש ציר, כאן "הנגרר" למעשה לוקח חלק בהיגוי. במקרה של הרכב שהמתין לנו במגרש המשחקים של פלסן, זה היה אושקוש JLTV "פרא" בכינוי הצה"לי שלו, שעם החיבור לרכב הרובוטי יצר למעשה כלי רכב אחד ארוך מאוד 3.6 מטר של שתי יחידות ה- ATeMM ועוד 6.2 מטרים של ה-JLTV.
בעוד הראש אומר לך לקחת את הפנייה רחב מאוד, העסק הזה מסתובב בקלילות מפתיעה. זה דורש זמן לכייל מחדש את המוח ליכולות תמרון כאלו. אבל יש פה עוד הרבה יותר מזה, יש גם את הפן התוכנה של העסק, מכיוון שה- ATeMM לוקח כאמור חלק בהיגוי, הוא צריך בעצם לדעת לאיזה כלי הוא מתחבר אם זה האמר, JLTV, פלאייר או כל כלי אחר. אגב, JLTV, הרכב אמנם מיוצר על ידי אושקוש האמריקנית, אבל התכנון המקורי שלו ושל המיגון הבליסטי בו התחיל ממש פה בפלסן.
זה גם משפיע על עוד מאפיין יוצא דופן. מכיוון שההנעה של הכלי היא חשמלית ונגזרת מהטווח שמאפשרת לו סוללת ה-51 קוט"ש (28 קוט"ש בדור הקודם), כאשר הוא מחובר לכלי רכב ניתן להעביר אותו למצב רגנרציה, כך שברגע השחרור שלו מהכלי המאויש, הטווח עדיין יהיה 100 ק"מ כאשר הכלי מועמס במשקל טון. מעבר למצב הזה יש לו עוד שני מצבים, מצב תמיכה, שבו הכלי מצטרף להנעה של הרכב המאויש וכמו שהזכרנו הופכת אותו מ-4X4 להנעה של 6X6 או 8X8 וגם מצב בו ניתן לדומם את מנוע הבעירה ולנוע באמצעות ה- ATeMM בלבד, אם כי למרחקים קצרים יחסית.
רשימת השיפורים ארוכה מאוד, מדהים לגלות כמה מהנקודות שעבורנו היו בעייתיות מאוד נפתרו כאן. טווח הניהוג, למשל, שעמד על כ-600 מטרים במקרה הכי טוב הוגדל לקילומטר, סוללת האנטנות שמוקמה בעבר בפינת הכלי והייתה חשופה לפגיעת ענפים עברה לאמצע הכלי יחד עם מיקום המצלמות בתוך קופסה מוגנת יותר.
המנוע החשמלי חזק יותר משמעותית והסוללות כעת מקוררות נוזל, פתח הטעינה נגיש יותר ועם מסך מידע חיצוני (שכמו עוד כמה נקודות בו צריכות עדיין הידוק בכל הנושא של החשכה לתנועה לילית), אבל הכי מרשימים הם בולמי האוויר - 4 כריות ענק שמניפות את המכונה הזו מעלה מטה, מאפשרות לה "לרכון" קדימה או אחורה כדי להקל על העמסה ופריקה, או לאזן את עצמה אם תוואי השטח מכתיב מעבר מכשול כאשר היא מחוברת לרכב המוביל. מעבר לאלו היא שומרת על יכולות העבירות המדהימות של הכלי, ההיגוי הנגדי או המקביל שמאפשר לה להסתובב "על המקום" או לנוע הצידה במעין הליכת סרטן חיננית.
בחזרה במפעל רג'י המלווה שלנו מתמרן את הסטורמר הממוגן הענק, אותו הוא נוהג כאילו היה פיאט 500, לחנייה ואנחנו נכנסים לסדרת האנגרים, כאשר הראשון בהם הוא אולם הייצור של ה- ATeMM. מספר כלים עומדים פה בשלבי הרכבה שונים, ובניגוד למוצר הסופי הארוז בגוף המתכת, כאן מתאפשרת הצצה לקרביים. המנוע החשמלי, תושבות הסוללה, כל מערך הצינורות של כריות האוויר, על כל אחד מהם נייר המפרט את מצבו וההתקדמות.
יכולתי להישאר פה עוד שעות, אבל מבטיחים לי שבאולם ליד יש עוד הפתעות. למרבה השמחה, אני יכול לבשר לכם שהיו שם הרבה מאוד הפתעות, למרבה הצער - לא לספר מה היה שם. באופן כללי, לשם מגיעים הכלים של הפרויקטים המיוחדים, אלו שלקוחות מאוד מסוימים צריכים אבל לא יכולים להגיד שנבנו במפעל בצפון מדינת ישראל, בין השאר משאית מפלצתית עם תותח מתנייע שמיועדת לאחת ממדינות אירופה ושאתם לא רוצים לפגוש בסמטה חשוכה, או בכלל.
משם אנחנו נודדים לראות את סדנת ההרכבה של הטיגריס, הרכב הממוגן המודרני ביותר שמייצרת החברה. הוא שייך למשפחת הסנדקאט שמיוצרת כבר כ-20 שנים ונכנס לשירות מבצעי בראשית 2023. הבסיס הוא פורד F-550, האח הגדול מאוד של ה-F-350 עם מנוע V8 בנפח 6.7 ליטר ו-330 כ"ס.
בסככה נוספת עוסקים כמה עובדים בגילוח והסרה של המרכב החיצוני והפשטה שלו לרמת השלדה. אז הוא מתחיל את המסע בסדרת תחנות בהן מחוזקת השלדה, מיכל הדלק ממוגן ומותקן במיקום אחר, הבולמים מוחלפים, במבט חטוף נראה שגם כל מערכת ההיגוי מקבלת תגבור ולבסוף מולבש עליה המרכב הממוגן, שמאפשר בחירה בין מספר תצורות ודיגומים, כולל כאלו ייחודיים מאוד ללקוחות מחו"ל, כאשר לישראל יש תצורות שנעות מאמבולנס (טייגרבולנס) ועד רכב להסעה של נהג ו-8 לוחמים ובניגוד לכלים ממוגנים גדולים כמו הפנתר מאפשר תמרון עדיף ברחובות צפופים ופריקה משתי דלתות צד בנוסף לדלת אחורית גדולה.
במבט אחרון על ה- ATeMM לפני שאנחנו עוזבים, אני חושב על הדרך שעשתה פלסן. מי שהתחילה את חייה לפני 40 שנים בדיוק בייצור מיכלי אשפה קשיחים מפלסטיק, עברה למיגון בליסטי, מיגון כלי רכב, רק"מ, מיגון אווירי וימי. זו חברה שיכלה לגמרי להישען על העיסוקים האלו, והחליטה ללכת, סליחה, לנסוע למקום בו מעט מאוד חברות פועלות ולעשות את זה בדרך הקשה של להסתכל הרחק לאתגרים לא של שדה הקרב העכשווי, אלא זה של עוד 10,20 ו-30 שנים. במבט רחב יותר על זירות לחימה בעולם וגם אצלנו, ברור לנו שזה רק הולך להיות קשה, מורכב, מאתגר וכן, למרבה הצער גם קטלני יותר - וכלי רכב כזה שיוכל לצמצם סיכון של חשיפה של חיילים, לחסוך חיי אדם הוא אולי ההישג הכי גדול שיכול להיות לחברה, לאו דווקא הביצועים הכלכליים שלה.