ב-1942 התחילה BRP, או קבוצת מוצרי הפנאי הקנדית בומברדיה, את חייה העסקיים בתכנון וייצור אופנועי שלג. אחר-כך הגיעו גם אופנועי הים של סי-דו, ואז הטרקטורונים של של קאן אם. אם אתם רוצים מכונית משפחתית, קרוסאובר אופנתי, או חשמלית מפונפנת, חפשו במקום אחר. כאן נהנים מהדרך. או בעיקר - ממה שקורה כשהדרך נגמרת.
כעת זוכה הטרקטורון הפופולרי שלה, האאוטלנדר, לדור חדש. ויש גם טעימה ראשונה מהדבר הבא, הסטרייקרים, רכבי 3 גלגלים החדשים של החברה. אבל קודם, המנה העיקרית. בכל שנה נמכרים בארץ אלפי טרקטורונים. מה שהחל בהתחלה, ומכאן שמו, ככלי חלקו לפנאי חלקו לעבודה בתנאים קשים כמו בשדות בוציים, הפך עם השנים לכל שנמכר כמעט כולו למטרות טיולים והנאה.
בזמן שרכב השטח הפכו לרכבי פנאי מהודרים ומוגדלים, לקרוסאוברים שאינם אלא משפחתיות מוגבהות ומעוצבות, ורכבי השטח הלכו ונעלמו, הנה בימים אלה אנחנו נפרדים מסוזוקי ג'ימני, השטח ינקום דמו. אבל עדיין נשארו מי שמחפשים לשמר את החוויה האמיתית. כלי שלא מפחד להתלכלך, לא מנתק אותך מהריח, מהרוח, וגם מהחול והבוץ. גם אופנוע יודע לעשות את זה, אבל יש מי שמעדיף חויה יציבה יותר על ארבעה גלגלים. פעילות פנאי ראויה, למי שדואג שלא להזיק בדרך לשדות ולהישאר בשבילים מסומנים.
האאוטלנדר החדש, זה שינחת בקרוב באולמות התצוגה של היבואנית עופר-אבניר, הינו חדש בכ-95% מסך חלקיו. שלדה חדשה, מתלים חדשים וארוכי מהלך, גיר רציף חדש ומדוייק יותר ומנוע חדש. זה האחרון, של היצרן הוותיק רוטקס, בתצורת V בנפח 990 סמ"ק, בשני הדגמים, למרות השינוי בשם הדגם (1000, 850). המנוע מספק נתונים טובים מהדגמים היוצאים ביותר מ 10%. תוכנת ניהול מנוע, גל זיזים משופר והעלאת יחס הדחיסה מפרידים בין שני הדגמים ומאפשרים שינוי הספק ומומנט מאותו המנוע - 101 כ"ס לדגם 1000 הבכיר, לעומת 82 כ"ס בגרסת ה-850.
מבחינת העיצוב החליטו בקאן-אם ליישר קו עם כל הדגמים, ובכך עוצב בעיקר זנב הכלי לכזה המזכיר מאוד את סגמנט הSBS- האהוב, אגזוז מרכזי ופנסים "אוריינטליים".
שינויי העיצוב כללו גם פונקציונאליות משופרת, תאי אכסון מרווחים יותר ונתיקים ותא גדול לסלולרי מול הרוכב. בנוסף, חיפויי צד שיתעלו את האוויר החם לאחור, לשמירה על רגלי הנוסעים מחימום יתר.
בגלל שבעולם יש עדיין חקלאים שרוכשים את הכלים האלה כרכבי עבודה, שמנצלים את ממדיהם הזעירים ויכולת העבירות שלהם לסיורים ועבודה בשדות, חלק בלתי נפרד מאירוע ההשקה היה התרשמות מהאביזרים שתוכננו במיוחד להם על ידי IRON BALTIC המתמחה בייצור עזרים חקלאיים.
מהר מאוד חרגתי קצת ממגבלות התצוגה של כ 10 קמ"ש עם נגרר של באלות חציר, ונסעתי להנאתי בין המכשולים הפרוסים מסביב, מזניק את אחד המדריכים הפולניים מקאן-אם בצעקות שבר, "לאן אתה נוסע"?
השעתיים הבאות העבירו אותי קורס מזורז בחוואות ממונעת, פיניתי, העמסתי, חפרתי, שינעתי ובעיקר שיחקתי ב"ג'וי החוואי" עם שלל עזרים חשמליים שהותקנו על מגוון רחב של כלים מתוצרת קאן-אם.
רק אחר כך המתינו לנו כעשרים טרקטרונים, רובם מהדור החדש, אך כמה גם מהסדרה היוצאת, להשוואה. יוזמה ברוכה, שהלוואי שגם יצרני רכב אחרים יאמצו, כדי לאפשר התרשמות אמיתית מהשינויים בדגם חדש לעומת הישן, מעבר לדיבורים שאף פעם לא חסרים.
בתחילה עליתי על האאוטלנדר 1000 היוצא. כבר כמעט שכחתי איך זה לנסוע על טרקטורון, בוודאי על כלי עבודה רחב, כבד ונוח.
האאוטלנדר במיל' התגלה ככלי נוח במיוחד, חזק וקל לניהוג. הגיר הרציף מגיב בחדות וכל לחיצה על ידית המצערת, שולחת את הזנב לקשקוש עדין בקו ישר, וסחיפת כוח מהנה בכל פניה בעיקר על דרכי העפר הכבושות עליהן דהרנו.
מעבר לרכיבה על הכלי החדש הציב רף גבוה יותר של נוחות ונינוחות. תוספת ההספק מורגשת בהחלט ולחיצה החלטית על המצערת תשלח את הכלי למיאוץ של כ-5.6 שניות לכמעט 100 קמ"ש. זה מהיר ועצבני למדיי.
גם על האספלט הגיב ה-1000 החדש בקשקוש זנב, ובמידה והעברת מעט מזנבך האישי לאחורי הכלי, ה 1000 הניף גלגלים קדמיים בצייתנות, תוך ביצוע BURN OUT לצמיגי השטח הבשרניים - כיף גדול.
הכלי החדש מרגיש גדול וכבד יותר מזה היוצא. הוא גם נוח יותר בצורה בולטת. המתלים מצוינים וההיגוי המתוגבר חשמלית, מרגיש כבד יותר מהדגם היוצא. אין ספק שיש כאן פוטנציאל לפלטפורמה מעולה לטיולים נינוחים וארוכים, ותנאי עבודה חוואית משופרים.
עם הרכיבה נכנסו לשבילים מפותלים ומהירים, שהתברר שנכללים בראלי פורטוגל המהווה חלק מאליפות הראלי העולמית והאאוטלנדר התגלה כיצרן אנדרנלין לא מבוטל. עוצמת המנוע, תגובת המצערת והמתלים המעולים, משרים ביטחון מתגבר והנסיעה הופכת בין רגע לרכיבה ספורטיבית למהדרין, מלווה בסחיפות כוח והרמת גלגלים קדמיים בשליטה מלאה.
והאח הקטן? ה-850, שכאמור חולק את אותו המנוע, מרגיש חלש יותר ופחות נוח. כאילו ממש רצו ליצור משמעות ל"ספינת הדגל" של הטרקטורונים, האאוטלנדר 1000.
שוק הטרקטורונים בארץ נחלש בגלל חוקים ומכסים דרקוניים מצד אחד, והגעת רכבי השטח הקטנים כמו המאבריק של קאן קם, היקרים יותר. זה השכיח במעט את התחושות על הכלים האלו. לאחר נסיעה ממושכת, אפשר להבין את החן והוורסטיליות של הסגמנט הזה, גם אם החיבור אינו מידי.
האאוטלנדר 1000 הוא כלי נוח, חזק המספק לא רק אפשרות לטיילות בזוג בצורה נוחה ומהנה, אלא גם אפשרויות תפעול כמעט אין סופיות סביב הבית והמשק. מטייל עירוני שיכול להחזיק כלי כזה עם הנגרר הנדרש כדי להוריד אותו לשטח, יוכל ליהנות מרכב לטיולים בכל קצב, ואחד שלא צריך לשטוף ביום ראשון. וגם עמיד יותר לנזקי שטח, אם לא הגזמתם בהחלקות הכוח.
פחות זה יותר
אבל בקאן אם לא עוצרים כאן. האירוע היה גם הזדמנות לסיבוב בכלי החדש שהחברה הנחיתה לאחרונה בארץ, הרייקר והספיידר התלת רגליים, או "סטרייקרים" בכינוי המאוחד, שנראים כמו אותם יצוריי כלאיים בין אופנוע למכונית. זהו כלי המשלב תחושות של אופנוע, כידון וקסדה, עם בטיחות ונינוחות של רכב ספורט נמוך ויציב. שני גלגלים מלפנים וגלגל אחורי רחבבבבבבב מאחור, לתרגום הכוח לתנועה.
זה לא כלי חדש בעולם, אבל רק השנה אישר משרד התחבורה למכור אותם בארץ, בכפוף לתנאי שלא קיים ברבות מהמדינות שבהן הוא נמכר: חובת רישיון לרכב דו גלגלי, ועם קסדה. יש מדינות שמתירות נסיעה בו עם רישיון לרכב, מאחר והוא ממילא יציב מכל דו גלגלי.
לי זו חוויה חדשה לחלוטין ולכן ההתרגשות הייתה גדולה. הספיידר הגדול יותר, נראה רחב ומגושם במעט מהרייקר הפחות יקר, ומתהדר במנוע רוטקס בנפח של 1,330 סמ"ק, המספק 115 כוחות סוס. אלה עוברים לגלגל האחורי דרך תיבה חצי אוטומטית, בעלת שישה הילוכים. הוא כבד מהרייקר בכ-300 ק"ג ובדגם המאובזר והמפואר ביותר, אינו מבייש הונדה גולדווינג הכי מאובזר: ארגזי צד, מערכת שמע איכותית, חימום מושבים וידיות, מיגון רוח מעולה וכורסת רכיבה נוחה להפליא.
הרייקר, לעומתו, נראה כמו כלי שעשועים טהור. העיצוב מזכיר אופנוע סופר ספורט, יש אופציה למושב יחיד, הוא מעוצב בצבעים נועזים, מצוייד בחישוקי OZ ומראה קרבי להפליא. הרייקר מצויד במנוע בנפח 900 סמק המייצר 82 כ"ס, המועברים דרך תיבת הילוכים רציפה בלבד.
תדריך קצר, קסדות ויוצאים לדרך. הנסיעה בשיירה, אינה מאפשרת להרגיש את הכלים באמת, התחושה מוזרה ומבלבלת. מה עושים כאן? נותנים בגז והגלגל האחורי מאבד אחיזה. בקרות היציבות נכנסות לפעולה די מהר, לא באמת מאפשרות לזנב לכשכש. אמרו לנו שניתן לבטלן, אך אזהרות המארגנים היו חד משמעיות.. מי שיבטל, יחזור למרינה בבושת פנים.
ההיגוי המתוגבר אינו קל כמצופה והרכיבה דורשת ריכוז וזמן התרגלות, שלא מגיע במהרה.
מה בעצם עושים כאן: זה אופנוע או קארט? רוכנים לתוך הסיבוב? או אולי החוצה? לוקח זמן להתרגל לכלים האלו. גם אחרי כחצי שעה של רכיבה, עדין לא הייתי בטוח איך למקסם את הרכיבה עליו. צריך ללמוד את הכלי המוזר הזה. היציבות, זו אולי התחושה הבולטת ביותר.
למרות שציפיתי לתת היגוי בפניות חדות, מסתבר שהרייקר/ספיידר, מתוכננים כך שהכלי נשאר בהיגוי ניטרלי כמעט לחלוטין, והגלגלים הקדמיים אוחזים באספלט בדבקות, גם במהירות גבוהה, לוקחים את הכלי בדיוק לאן שאתה רוצה. פרובוקציה עם ידית המצערת תאיים לשלוח את הגלגל האחורי לטייל, עד להתערבות האלקטרוניקה. כיף מוזר ממש.
מה שכן הובהר די מהר, שאלה כלים מסובבי ראשים אולטימטיביים. לא היה תייר אחד שלא עצר והתבונן בהשתאות בשיירת הכלים הצבעונית שנעה ברחובות העיירה.
כאמור, נסיעה בשיירה לא ממש מאפשרת קבלת תחושות אמיתיות. למזלי, אחד מעיתונאים איבד את השיירה וכך מצאתי את עצמי, מרכיב את מנהל השיווק מאחורי, אוספים את העיתונאי האובד ו"טסים" חופשי ובמהירות לא "מאורגנת", בדרכים מסביב לעיירה. זה היה על הספיידר הגדול ביותר.
הכלי התגלה כטיל שיוט מלהיב. המנוע חזק להפליא ותיבת ההילוכים מספקת תאוצות מרשימות. ככל שרכבתי יותר, כך רציתי עוד. הביטחון עלה והרכיבה הייתה מענגת ומלהיבה. התחושות מזכירות אופנוע, תנוחת רכיבה אופנוענית , רוח בקסדה, גוף חשוף יחסית, ותאוצות מדהימות. מצד שני, ישיבה נמוכה, יציבות יוצאת דופן, זויות גלגול כמעט בלתי מורגשת ובטחון יוצא דופן.
אלה כלים מלהיבים ביותר, המוצעים בשלל גרסאות ועיצובים, שאין לי ספק שיכבשו קהל מעריצים לא מבוטל גם בארץ למרות תג מחיר של מ-110 אלף שקל לרייקר ומ-200 אלף לספיידר. לא זול, אבל יחס גבוה של שקל לכיף ולתשומת לב.
הכותב היה אורח קאן אם בפורטוגל