עבור ישראלים, 1948 היא שנה משמעותית מאוד מהסיבות המובנות, אבל אי שם בארץ רחוקה רחוקה, מתחיל שנה קודם לכן אנצו פרארי לייצר מכונית ספורט ומירוץ תחת שמו, לא עוד כחלק מקבוצת המירוצים שלו תחת אלפא רומיאו, אותה נטש כעשור קודם לכן, אלא שלו מהתחלה עד הסוף. השתיים הראשונות היו ה-125. תעלומה גדולה אופפת את גורל שתי המכוניות הראשונות שייצר, אבל אחת ההנחות הן שעל בסיס השלדות שלהן נבנו ראשונות ה-166 ספיידר קורסה, ממש כמו זו שאתם רואים בתמונות. האגדה מספרת שאחד מהרוכשים התלונן כי במכונית שלו יש חלקים ישנים וקיבל הנחה משמעותית עליה. כן, קומבינות בפרארי הצעירה והענייה.
אנחנו לא יודעים אם המכונית הזו, שתוצע במכירה הפומבית באירוע ה"קונקורס ד'אלגנס" השנה היא אחת מהן או אותה מכונית ממש, אבל שני דברים ידועים בוודאות. הראשון הוא שזו אחת מאבני הייסוד של היצרנית המפוארת והשני שלא משנה בכמה כסף נרכשה, זו הייתה אחת ההשקעות הטובות ביותר שהקונה השני שלה, שרכש אותה ב-1960 מהבעלים המקוריים תמורת 3,800 דולר עשה עסקה מצוינת לאור השווי הנוכחי שלה.
למרות שטכנית מספר השלדה של המכונית הוא 004, הבעלים הראשונים של המכונית היה אחד מהאחים בזנה - הלקוחות הראשונים של פרארי. ה-166 סימלה את הכניסה המשמעותית יותר של פרארי לעולם מירוצי הכביש, היא השתמשה כבסיס במנוע ה-V12 בנפח 2.0 ליטרים, שהיה שייך במקור ל-125 המכונית הראשונה של פרארי.
שמו ניתן לו לציון נפח כל אחד מהצילינדרים שלו, חשבון פשוט מגלה שהנפח המתקבל הוא 1.5 ליטר, ואכן, מדובר בגרסה שונה של המנוע שהוגדלה על מנת להיות תחרותית וחזקה יותר. אבל הבסיס הוא אותו תכנון ראשוני של ג'וצ'ינו קולומבו למכוניות הגרנד פרי ושעזב אותו לטובת אלפא רומיאו, הבית הקודם שלו, ה"קומנדטורה" כך כונה אנזו - לא שכח לו בקלות את האירוע.
המנוע עצמו היה בהספק של 110 כ"ס בגרסת הכביש שלו ויכל להגיע ל-140 כ"ס כאשר כוונן לגרסת המסלול. הביצועים, צריכים להילקח בהקשר של זמנה, התאוצה ל-100 קמ"ש לא מתועדת, אבל המהירות המירבית, שיכלה להגיע ליותר מ-200 קמ"ש, בתלות ביחס העברה מתאים בתיבת 5 ההילוכים שלה, הייתה לא רק סנסציונית, אלא גם עניין מאוד מאתגר לאחת עם "שמשה" סמלית מאוד.
בחזרה למכונית, האחים בזנה, שאת הונם עשו מעסקי הממתקים המשפחתיים, חשקו להיכנס גם לעסקי המירוצים ולשם כך רכשו צמד 166 ספיידר, הגרסה הייעודית למסלול. המרכב החיצוני עוצב על ידי אנסלוני, שצייד אותה באביזרים נתיקים כמו הכנפיים הקדמיות והפנסים, שיכלו להיות מוסרים לשימוש במירוצי פורמולה 2 אבל נדרשו למירוצי כביש כמו המילייה מילייה. כמו מכונית מירוץ ראויה, גם לה הייתה שלדת צינורות, אבל בניגוד למה שאנחנו מכירים היום, הבלמים היו בלמי תוף וקפיצי עלה לשיכוך. מיכל הדלק שנבנה למירוצי הסיבולת הארוכים מכיל 80 ליטרים.
המכונית שהשתתפה במספר מירוצים, נמכרת ב-1960 להנרי אוסטין קלארק האמריקני, במשך שנים הוא מקבל הצעות נדיבות ומסרב להן, מעביר את המכונית בירושה לבנו ב-1973 וכך היא נשארת בבעלות המשפחה, כאשר במהלכן היא משתתפת בתחרויות רבות, זוכה בתארים וממשיכה להיות אחת הפרארי הנחשקות ביותר בקרב אספנים.
המכונית צפויה להימכר בסכומים הנעים בין 5.73 ל-7.8 מיליון דולר, כי מה זה 2 מיליון כאשר מדברים על סדרי גודל כאלו. רק כדי לחדד את הנקודה שהופכת אותה לכל כך ייחודית, גרסאות אחרות של ה-166 משנים מאוחרות יותר ובלי הייחוס שלה החליפו ידיים תמורת 3.85 מיליון דולר לאחת מ-1953 שנמכרה בשנת 2021 ואחרת, ה-MM/53 נמכרה בשנת 2023 תמורת 3.21 מיליון דולר.