רבים מתקשים בתורה המסתורית של פיענוח הודעות של רצף פרצופי אימוג'י, מדור לדור נדמה שאנחנו חוזרים לכתב חרטומים, שאת הנחשים, הקווים והצורות מחליפות סדרות של אייקונים ופרצופים. רק שסוכן של פרארי בגרמניה גילה שלהבנה של משמעות פרצוף אחד ששלח לו לקוח מאוכזב יש משמעות הרת גורל, כזו שבה עסקה של 800 אלף דולר הייתה מונחת על הכף.
הסיפור מתחיל ב-19 בנובמבר 2020, כאשר לקוח אמיד מאוד מזמין פרארי SF90 סטרדאלה. המכונית שנחשפה במרץ 2020 הייתה ובמובנים מסויימים עדיין אחת ממכונית העל הקיצוניות יותר בעולם. היא משלבת מנוע V8 בנפח 4 ליטרים עם שלושה מנועים חשמליים להספק משותף של 1,000 כ"ס. טכנית היא נחשבת למכונית פלאג אין, אבל עם סוללת 7.9 קוט"ש מדובר בלא יותר מ-20 ק"מ של טווח חשמלי נקי. הביצועים לעומת זאת הרבה יותר מרשימים. 2.5 שניות ל-100, 6.7 שניות ל-200 וקצת יותר מ-340 קמ"ש מירביים. זה מלבד רשימה ארוכה של עזרים אווירודינמיים, חומרים קלים, בקרות, בולמים מגנטיים ורשימה ארוכה עוד יותר של אפשרויות התאמה אישית.
הרשימה הזו אגב, הביאה את המכונית ממחיר בסיס של 600 אלף דולר ל-800 אלף דולר במקרה של אותו לקוח.
אחרי ששילם 62 אלף דולר כמקדמה בפתיחת ההזמנה, קיבל הלקוח צפי מסירה ברבעון השני או השלישי של שנת 2021. לא זמן המתנה חריג בעולמות של פרארי.
אלא ששם החלה סדרת דחיות שמתחו את סבלנות הלקוח לקצה בכל פעם. בספטמבר 2021 מקבל הלקוח עדכון כי יש דחיה נוספת, הפעם עברה האספקה למחצית הראשונה של 2022. הלקוח, הגיב במילה "אופס" בצירוף אימוג'י של פרצוף פעור עיניים וחושק שיניים.
בהתקשרות הבאה ביניהם הודיע לו הסוכן כי מועד המסירה נדחה שוב, למאי 2022. שנודע אחר כך ללקוח כי צפוי עיכוב נוסף הוא החליט לבטל את הרכישה ביוני 2022. פרארי לא הסבירה אז את הדחייה, שסביר שנגרמה בגלל משבר השבבים שהכה אז בתעשיית הרכב, כאשר המחסור בהם בתקופת הקורונה האט את הייצור בכל העולם והביא להעלאות מחירים.
העניין עבר לפסים משפטיים כאשר הדילר שמכר את המכונית בהפסד ללקוח אחר, דרש פיצוי על הביטול בעוד הלקוח דרש לקבל בחזרה את המקדמה שהפקיד. בית המשפט במינכן, קיבל את תביעת המוכר, אלא שערעור לבית המשפט האזורי הגבוה, הפך את ההחלטה על פיה.
שם אחרי דיון בתקפות החוקית של אימוג'י, הכריע בית המשפט כי לסמליל יש תוקף מחייב, וכי הלקוח לא הביע הסכמה או השלמה עם העיכוב כאשר שלח את האימוג'י. בכך, קבע כי זו הייתה הבעת אי שביעות רצון שתומכת בזכותו של הלקוח לבטל את העסקה. כלומר, לא הייה באימוג'י משום הסכמה או השלמה של הלקוח לדחייה הנוספת.
הדילר חויב להשיב את המקדמה והוצאות משפט, ואנחנו רק מניחים שבפעם הבאה הוא לא יסתפק בהתקשרות על בסיס אימוג'ים, או אם ישתמש בהם אי פעם בעתיד.