אם לא חייתם מתחת לאבן בימים האחרונים, קשה להאמין שלא נחשפתם לגל עיבודי התמונה בסגנון אנימה של סטדיו גיבלי היפני. והעסק קיבל תפנית מיוחדת כאשר יוצרים החלו לפרסם עיבודי תמונה לסצנות מסרטים ישראליים כמו אבא גנוב, אפס ביחסי אנוש ועוד. אירועים היסטוריים כמו הטבעת אלטלנה, שחרור הכותל וזכיית דנה אינטרנשיונל בארוויזיון ועד אריאל שרון בתמונה המפורסמת שבה הוא נושא טלה על כתפיו. זה מצחיק? זה מטופש? זה עבר כל גבול או שעשוע בלתי מזיק? מוזמנים לשבור את הראש ואת המקלדת על מה דעתכם בנושא. אנחנו רק מנצלים את ההזדמנות להציג את הגרסאות המוטוריות של האירוע הזה עם כמה כלי רכב מאוד ישראליים.
1. אוטובוס דודג' D-500
סדרה D של של דודג' הייתה משפחת הטנדרים והמשאיות שלה, היא התחילה ב-50, עברה ל-100 וה-150 שהתחרו בפורד F-150 וצמחו צפונה ל-200, 300, 400 ועד ל-800. בישראל היו פופלריות בעיקר סדרות ה-400 וה-500 ששימשו את צה"ל כמשאיות קלות ועם ה-500 בהרכבת מרכב נוסעים הוא היה האוטובוס העיקרי ששימש את הצבא לשינוע חיילים. הרומן של צה"ל עם הכלים של קרייזלר מתחיל למעשה ממש אחרי קום המדינה והצבא, ברכש של כ-1,200 משאיות פורד, קרייזלר וג'נרל מוטורס. כמעט עשור אחר כך מתקבלת החלטה לרכוש עוד 700 משאיות דודג' D-500 שבהמשך שונתה ל-D-400 הקטנה יותר ויובאה לפה בחלקה מורכבת למחצה. הכוונה הייתה לבנות את תא הנהג והארגזים בישראל - העסק, תיראו מופתעים, קרטע מההתחלה. העסק עלה על פסים רציניים רק כאשר נכנסה לתמונה תעשיית רכב נצרת. נערת הפוסטר של המשאיות האלו שנסעו בכל מקום אליו הגיע צה"ל - היו כמובן אלו שהסיעו את הלהקות הצבאיות. אחד מהם הונצח בסרט "הלהקה" וזכה למעמד נוסטלגי-מיתולוגי. בשנת 1987 מספקת תעשיות רכב נצרת את האוטובוס D-500 האחרון לצבא.
עדיין בעולמות המכוניות שיוצרו בישראל והפעם לקלאסיקה אמיתית, לא רק קלאסיקה, אלא גם אחת המצליחות בתולדות תעשיית הרכב המקומית - כרמל דוכס טנדר. הוא יוצר בין 1968 ל-1978 ומתוך כ-15 אלף כרמל דוכסים, הוא היה אחראי ליותר ממחצית העותקים - כ-8,900 יחידות. את ההצלחה העיקרית שלו הוא חייב כמובן למשרד הביטחון שהיה הלקוח המרכזי שלו. זה גם היה הדגם שזכה לקבל גרסה מוקטנת שלו לאספנים בקנה מידה 1:43
3. רום כרמל
ומי שירשה את הכרמל דוכס הייתה הרום כרמל 1300 המשפחתית המודרנית ביותר של אוטוקרס הישראלית יוצרה במשך שנתיים מ-1976 ל-1978. כמו הכרמל דוכס, גם היא חייבת המון מהפופולריות שלה למכרזי משרד הביטחון. היא הייתה רכב סגני האלופים המזוהה ביותר בשעתה וגם בשנים לאחר מכן. היא הוחלפה בהמשך על ידי הרום כרמל 1,301, שלא בדיוק הייתה מכונית חדשה אלא פשוט גרסה בעלת מנוע של קרייזלר בעקבות הפסקה של אספקת מנועי פורד בלחץ מדינות ערב, מה שדרש הארכה של החרטום שלה. אגב, גם מנועים אלו נרכשו בעסקה סיבובית ממשרדי קרייזלר בלונדון שלא בידיעת חברת האם ובניגוד לדרישות מדינות ערב, מה שהביא לפיטורי איש המכירות הבריטי, אבל מנועים היו עד הפסקת הייצור ב-1981.
4. פורד אסקורט דור 1
האסקורט שהחלה להיבנות בישראל ב-1968 (ממש במקביל לתחילת ייצור הדור הראשון בעולם), היא כנראה המכונית הטובה ביותר שהורכבה בישראל. מתחרה על התואר רק עם רכב השטח סופה. מעבר לעובדה שבכמעט כל בית, משפחה מורחבת או מעגל חברתי היה לפחות מישהו עם אסקורט כזו, לרוב עם מנוע 1.1 ליטר ובתצורת 4 דלתות - היא כמובן חייבת את מעמדה הקולנועי מיתולוגי ל"מר חסון" אותו גילם שייקה לוי ב"גבעת חלפון אינה עונה" בסצינה בה הוא דוהר לסיני עם האסקורט הלבנה בטרם החליף אותה בשופל.
5. פיג'ו 404
אם היה צריך לבחור מכונית שתסמל דו קיום ישראלי פלסטיני - זו חייבת להיות הפיג'ו 404. באופן טבעי, פה היא הייתה פחות פופולרית בתצורות הקופה והקבריולה היפות שלה, ואת נפח המכירות העיקרי תפסו תצורות הסדאן, הסטיישן והטנדר. המכונית נודעה בהתנהגות כביש מצוינת, מרווח ונוחות, אבל יותר מאלו - באמינות המופלגת שלה. ומהידיים הישראליות היא התגלגלה לתושבי הגדה המערבית ורצועת עזה, שם המשיכו להסיע סחורה, תוצרת חקלאית וכמה פועלים שרק יכלו להידחס לסטיישן בדרך ליום עבודה.
בעולם היא יוצרה עד 1988, והאגדה מספרת כי כאשר ב-1975, כאשר ירדה מפס הייצור באירופה, זה היה כי החברה לא יכלה להתפרנס ממכירת חלקי חילוף מרוב שהייתה עמידה. יש שיגידו שנראה בהחלט שמאז פיג'ו למדה לקח...
6. פיג'ו 205
בפברואר ציינה הסופר מיני הצרפתית יום הולדת 42 להצגתה, וחשוב לציין, כי ה-205 הייתה דגם משמעותי מאוד עבור פיג'ו זה שהציל אותה מקשיים והיצע דגמים מיושן. היא הגיעה ובזקה אבקת קסם נעורים על החברה. היום היא נחשבת קטנטונת, עם מימדים צנועים יותר מקיה פיקנטו, אבל אז היא הייתה פתרון מצוין למשפחות קטנות שיכלו לקנות מכונית אירופית איכותית יחסית ומוצלחת מאוד. אצלנו הסיבוב שלה התחיל ב-1984, והיא התחרתה בהצלחה מול היפניות הקטנות של זמנה - סוזוקי סוויפט ודייהטסו שרייד. הצלחה שחלק ממנה נבע מכך שנבחרה להיות הרכב הצמוד של סגני האלופים בצה"ל. וכמובן שהילת הסופורטיביות של ה-GTI המיתולוגית לא הזיקה.
7. סובארו לאונה
כאז, וגם היום, כיצרנית יפנית קטנה לסובארו תמיד הייתה את הדרך שלה לעשות דברים, גם אם זה היה אחרת לגמרי. בשיא החרם הערבי, נוחת פה ב-1969 משלוח ראשון של מכוניות סובארו ולאורך שנות ה-70 היא עושה נפשות בישראל מסוף אותו עשור ועד ראשית שנות ה-90 היא תהייה המכונית הנמכרת ביותר בישראל עם פחות או יותר דגם אחד. בעולם הכירו אותה בתור ליאונה, בישראל כינו אותה על שם רמת הגימור DL. תהפוכות מיסוי, אינפלציה, מכוניות נעולות באולם התצוגה, חצי שנת אחריות ויחס מזלזל לא הרתיעו את מר ישראלי מלהפוך את הסובארו לאונה לסמל ישראלי לפחות כמו כיסא כתר פלסטיק.
8. מאזדה לאנטיס
כמו סובארו, גם מאזדה היא יצרנית קטנה מאוד במונחי תעשיית הרכב, קטנה ועם הדרך שלה. זה לא הפריע לה להיות אחת הבולטות בפלישה היפנית המסיבית של שנות ה-90 לשוק הישראלי, עם התמוססותו של החרם הערבי. והשוס של מאזדה הייתה הלאנטיס המשפחתית שפרחה תחת מודל הליסינג. זיהוי מוקדם של מודל הליסינג לחברות על ידי היבואנית הביא ליצירת קשרים עסקיים הדוקים שהתבטאו בכמויות היסטריות של מאזדה לאנטיס שהציפו את חניות החברות האלו. אמינה כמו יפנית, מצוידת כמו אמריקנית ונראתה, ובכן, לא כמו אירופית אבל שיפור גדול מה-323 שהיא החליפה.
9. טויוטה לנד קרוזר
סוג של החלום הישראלי המודרני. טויוטה לנד קרוזר הפך לשילוב של כל מה שיחפש מר ישראלי במכונית - תדמית מסוקסת של טייל שטח הרפתקני - יש, סמל סטטוס - יש, מוניטין אמינות יוצא מן הכלל - יש, יכולות שטח טובות מאוד - יש, וכמובן שמירת ערך אגדית כמשומש - יש, יש יש. כשהגיע לפה ב-1998 הוא היה מהאחרונים בגל רכבי השטח היפניים כמו מיצובישי פאג'רו, ניסאן טראנו ואיסוזו טרופר - אחרון להגיע, אבל השאיר להם אבק. בשטח ובמכירות.
10. טסלה מודל 3
לרגע אחד בתחילת 2021, היה נדמה שאנחנו לא מדינה קטנה, מוקפת אויבים במזרח התיכון, המתאוששת מגל תחלואה שלישי של קורונה, אלא מעצמת אנרגיה מתחדשת או לכל הפחות סניף משנה של פאולו אלטו. הסיבה? תחילת השיווק של טסלה מודל 3 - מכונית משפחתית חשמלית במחיר של 180 אלף שקלים, בלי אולם תצוגה, שאפשר להזמין באינטרנט ולקבל מתישהו בעתיד באוהל בשטח נמל אשדוד - אבל נענתה בהיסטריה המונית כולל רכישה של "זכות" לטסלה ומכירה שלה הלאה במחיר גבוה, קבלת מכונית וגלגול שלה הלאה כמשומשת ברווח ועוד. השילוב של מכונית עם הייפ היסטרי ואופנתי, נהייה אחר טרנדים וצריך להודות - עסקה מצוינת לזמנה (אם כי עם לא מעט חצץ שאכלו חלק מהלקוחות הראשונים בהיבט של שירות וזמינות חלפים).