ואז שוב נתקענו באמצע המדבר.
זה קרה לפני כמעט שלושים שנה. רותם חבר שלי הגשים חלום וקנה בבערך כל הכסף שהיה לו רודסטר עם שני-מושבים-גג-נפתח-מנוע-מרכזי-הנעה-אחורית בצבע אדום מדגם MGF, והיא הייתה לבושה אדום בוהק. היא הייתה יפה כל כך והוא היה מאוהב כל כך עד כדי כך שאפילו קרא לה בשם חיבה, "ויוי", על שם המנוע שהותקן בה, ה- VVC שניפק 145 סוסים שנדמו אז למספר מטורף.
אבל סיפור האהבה ההוא הפך לסיוט. עד כמה שהיא הייתה יפה ככה עשתה צרות והרצון לנסוע דרומה ולהתפייט על הדרך המדברית הארוכה לאילת הפך לאירוע מתיש של שעות ארוכות שבהן בכל כמה קילומטרים נאלצנו לעצור, לפתוח מכסה מנוע כדי לצנן את ויוי שרתחה ועלתה על גדותיו, נסיעה שהחלה בצהריים והסתיימה אי שם בחצות.
זו הייתה חווית ה-MG הראשונה שלי, שונה כל כך מהגברת באדום שנמצאת פה עכשיו. שאין לה אפילו מנוע. כלומר אחד שלוגם בנזין.
קבלו את MG סייברסטר, משחק מילים על המילה "Roadster", שהיא כנראה הרודסטר החשמלית היחידה שיש כרגע בעולם בייצור סדרתי ולמעשה אחת הראשונות בהיסטוריה, אם תתעלמו מהטסלה רודסטר שהיתה נדירה ויקרה וייצורה הופסק.
קודם כל, לפני הכל - אי אפשר להפסיק להסתכל עליה. זו לא מכונית לאנשים ביישנים שנחבאים אל הכלים, זאת אחת שתובעת שכשהיא מגיעה - כולם ידעו מזה. שיוציאו מצלמות.
העיצוב - וזה מורגש - מגיע מהסדנה בלונדון אנגליה ועם המדבקה הקטנה שמציינת את חגיגות ה-100 שנה של המותג הוא באמת לוקח השראה מרגשת ממכוניות עבר: מכסה מנוע ארוך וזנב קצר מורם אל על, כשהכל בצבע אדום בוהק עם שלל כונסי אוויר שלא מכניסים אוויר לשום מנוע, קאליפרים בוהקים על צמיגי ה-20 אינץ', גג נפתח חשמלית וכדי להגזים ממש יש גם דלתות שחף שנפתחות עם שלט רחוק.
נו, אולי בכל זאת הסינים התערבו כאן.
בפנים מחכה לך תא מרשים ואיכותי שמדבר בעיקר לנהג, קונסולה באופן סוציומטי משהו שפונה אליו ובה ארבעה צגים בזווית לעיניים של מי שמאחורי ההגה, הכל קומפקטי ובמרחק יד כשהעכוז מונח על מושבים נוחים - אבל בלי אחיזה צידית גדולה ומאחוריהם מספיק מקום להניח תיק, ותא המטען שיש רק מאחורה יספיק רק למזוודה לא גדולה, אבל יאלללללה בואו ניסע!
וזה מה שחזירי תאוצות יעשו דבר ראשון, יחפשו ישורת טובה ונקייה, יציבו את בורר הנהיגה על ספורט, ילחצו על מתג ה"בוסט" האדום שעל ההגה, גז וברקס יחד עד שכל המערכות נטענות - ואז שיגור.
יאללה, בלגן.
510 סוסים ו-74 קג"מים בגרסת ההנעה הכפולה (יש גם גרסת הנעה אחורית זולה יותר, עם 340 כ"ס) הם כוח עצום שמשגר את הקטנה הזו בעוצמה כזו כך שהיא מגשימה את כל הקלישאות האפשריות: מקמטת אספלט, קופצת בזמן, מכווצת בטן, מזיזה את המוח בתוך הגולגולת - הכל נכון, וזה עונג שמפתיע בכל פעם מחדש, שבא לך לחזור עליו שוב ושוב.
וסתם מסקרנות הלכתי לבדוק - הסינית הקטנה הזו הזו מזנקת למאה קמ"ש בקצת יותר משלוש שניות שזה שתי שניות פחות מהמכונית שהייתה חלום נעוריי, הפרארי טסטרוסה על 12 הצילינדרים שלה ותג המחיר המשוגע שהיה לפחות פי עשר. והיא עדיין משיגה טווח ריאלי של כ-400 ק"מ בין טעינות.
אבל החיים זה לא אפס למאה - שיקרו לנו פעם - יש עוד דברים: דלתות השחף, אחרי שמתרגלים אליהן עובדות מצוין, גם אם לוקח עוד שניה וחצי לצאת מהרכב, הגג נפתח ונסגר גם במהירות מרשימה של חמישים קמ"ש מה לסגור אותו גם כשהגעת לפקק, תוך כדי נסיעה, ובכלל מסתבר שעבדו טוב במנהרת הרוח משום עם גג פתוח משאירה שקט יחסי בתא הנוסעים, וגם המתלים מתמודדים היטב - בטח למכונית מהסוג הזה - עם הכבישים המטולאים של ישראל.
לחיצה על הדוושה מביא ל"צליל מנוע" בריטוני נעים וקרבי שמגיע כמובן ממערכת סאונד המשובחת, הדוושת בהגה יודעות לנתב בין בלימה רגנטיבית ומצבי נהיגה של קאסטם, ספורט וקומפורט ובכלל ההגה מרגיש מצוין, כבד במידה הנכונה, מחובר מאוד.
הדברים מתחילים להסתבך קצת כשלוקחים את המכונית הזו לקצה - בעיקולים חדים מהירים היא נספחת לתת היגוי ושם מורגש הסוללות מדגישות את הכובד היחסי שלה, כמעט 2 טון בגרסה הזו, ובתאוצות החזקות המוגזמות שמגיעות למהירויות גבוהות ההגה פחות מחובר לצמיגים. זו מכונית עם הרבה כוח ועם הרבה כוח באה אחריו גדולה, מי שיקנה אותה חייב להתאמן קצת כדי לדעת את המגבלות שלה, ושלו.
אבל נדמה שאלו קיטורים של פעם, זו מכונית שהיא יותר GT מאשר מכונית ספורט טהורה, פחות מסלול ויותר לייף סטייל אבל כזו שמחייה מחדש, בסגנון אחר אמנם, זן נדיר שהולך ונעלם מחיינו המוטוריים.
והפורשה 718 בוקסטר והב.מ.וו Z4 שנותרו יקרות בהרבה, המאזדה מיאטה מתיישנת וכבר לא עומדת בתקן האירופי, ואת האודי TT, המרצדס SLK הפסיקו לייצר כי המכוניות האלו בכמויות הקטנות יחסית שהן נמכרות לא מספקות מספיק רווח ליצרניים גם. הלקוחות של היום רוצים כבר דברים אחרים - הרבה מרווח פנימי וישיבה גבוהה של איזה SUV עם מלא מזגן שינתק אותך מהאוויר שבחוץ, מהסביבה. והם לא באמת רוצים לנהוג.
אבל זה לא אומר שאני חייב להסכים עם האנושות. להפך.
כי אני מת על רודסטרים.
כשאתה מפשיל את הגג בערב קריר בכביש פתוח ומרוחק מהעיר ולנחיריים נכנסים ריחות של שדות ושל טבע, הרוח זורקת בשיער, התאוצות מביאות לפרצי צחוק, ברמקולים המוסיקה הנכונה ולצידך מישהו שאתה אוהב. כל הדברים האלו מתגבשים לסוג של אושר שמעט מכוניות - אם בכלל - יודעות לספק.
ולכן הסייברסטר הסינית הזו עומדת במשימה הכי חשובה של מכונית רודסטר, היא יודעת לעשות אותך קצת יותר שמח, לגרום לך לחייך.
איך הגראז' של מוריס הגיע מאוקספורד לשנגחאי
MG הייתה יצרן בריטי בעידן מפואר שבו האימפריה שבסיסה בלונדון הובילה את תעשיית הרכב והאופנועים העולמית (וגם על רבע מכדור הארץ).
זה החל לפני -101 שנים, ב-1924 שהמוסכים של מוריס, Morris Garages באוקספורד, החלו לקדם את גרסאות משל עצמם למכוניות מוריס שהמכוניות הבולטות היו תמיד דו מושביות פתוחות, כששיא הצלחתן היה בשנות ה-60 של המאה שעברה. סדרת ה-T, ואחר כך MGA ובעיקר MGB.
רוב היצרניות הבריטיות קרסו מאז שנות ה-90 של המאה הקודמת ועברו לידיים זרות. בנטלי היום בבעלות פולקסווגן, רולס רויס (ומיני) שייכות לב.מ.וו, לוטוס עברה לבעלות ג'ילי הסינית, ולנד רובר ויגואר לטאטא ההודית.
התלאות לא פסחו גם על MG שעברה אינספור ידיים: ליילנד, רובר ואוסטין ורובר-אוסטי אפילו ב.מ.וו עברו שם לכמה רגעים עד שהתייאשו ומכרו את קבוצת MG-רובר ההפסדית בסכום הסימלי והמביך של עשרה פאונד.
ב-2005 פשטה החברה את הרגל כעצמאית ושנחאי אוטומוטיב SAIC)) רכשה את הזכויות לשם MG ולחלק מדגמים. סייק, בבעלות ממשלתית עם יותר מ-200 אלף עובדים, מקיימת לא מעט שיתופי פעולה עם יצרנים זרים למכוניות שמיוצרות בסין לשוק הסיני בלבד, ומחזיקה גם במקסוס שמיני ואנים, מסחריות וטנדר חשמליים שלה נמכרים גם כן בארץ.
MG סייברסטר | ת"ז
- מנוע: שניים חשמליים, בהספק של 510 כ"ס, עם מומנט של 73.92 קג"מ
- תיבת הילוכים: אוט' תמסורת ישירה, הנעה כפולה
- ביצועים (יצרן): 3.2 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש, 200 קמ"ש מהירות מרבית, טווח משולב 443 ק"מ
- חשמל: סוללת 77 קוט"ש, טעינה מהירה בקצב 144 קילוואט
- אחריות: 7 שנים או 150 אלף ק"מ לרכב, 8 שנים או 150 אלף ק"מ לסוללה
- + עיצוב, איכות, ביצועים, חוויית נהיגה
- - התנהגות כביש
- ציון: 9/10