כביש ללא מוצא: מירי רגב היא השרה הכושלת ביותר בממשלה

במדינה שבה פורץ - כמעט בכל רגע נתון - סקנדל או פסטיבל, נדמה שאיבדנו כבר את הרגישות למי שבסך הכל לא מבצעים את תפקידם נאמנה, על אף שזו חובתם הציבורית. כל עוד לא נתפסו שולחים ידם בקופה - מגיע להם פרס.

הכוונה הפעם היא לאחת משיאניות הממשלה הנוכחית בביקורים לא מחויבי המציאות בחו"ל (ותודו שהתחרות לא קלה), ולשרה שמתמודדת על התואר "הכושל/ת ביותר" בממשלה הנוכחית - ותודו שזה קשה אפילו יותר, כי התחרות קשה מנשוא. אפילו השבוע היא הגיגה שוב לנתב"ג ולא לסיור מקצועי, אלא כדי לטוס לדובאי.

הכוונה היא לשרה שעומדת בראש המשרד ששמו המלא הוא "התחבורה והבטיחות בדרכים". נתחיל מהתחבורה. ישראל מתיימרת להשתייך לקבוצת המדינות המפותחות בעולם, אבל בכל הקשור לתשתיות תחבורה אנחנו מדינת עולם שלישי. תשתיות מטבען הן פרי עבודה של שנים, לפעמים אף עשרות שנות, כך שיש להעניק לרגב הנחה לפיה היא משמשת בתפקידה רק מזה כשלוש שנים. כלומר - בהחלט לא מספיק כדי לפתור את כל בעיות התחבורה של מדינת ישראל, שאת רובן ירשה.

ובכל זאת, בהנחה שרבים מכם משתמשים בתחבורה - מפרטית ועד לציבורית: האם לדעתכם חל שיפור במצב התחבורה בישראל במשך שלוש השנים האחרונות? נדמה שאפילו חברי מרכז ליכוד שבחרו במירי רגב בפריימריז מחרישים עתה, שכן השרה לא עשתה דבר וחצי דבר כדי להיטיב את מצב התחבורה בישראל.

להפך, פגיעתה הרעה ניכרת בכל: בנמלי הים והאוויר שולטים ללא מצרים ועדי עובדים כוחניים - וכל עוד הם מתפקדים לליכוד בהמוניהם, אין סיכוי שדווקא רגב היא שתשנה את המצב הנורא הזה.

אז אולי ברכבת ישראל? אולי בחברות האוטובוסים? גם אם תגשו למלאכה עמוסים בטונות של רצון טוב למצוא נקודת זכות אחת - ואפילו היא קטנה - לזכות השרה, כנראה שתתקשו מאוד.

לא רק אזרחי ישראל יודעים שכך הוא המצב, גם רגב עצמה כנראה מודעת לכך שאין לה הישגים משמעותיים (או הישגים בכלל) להציג. על כן היא נתפסת לדבר היחידי שניתן לזקוף לזכותה: רפורמת המחירים שהיא דואגת להציג כ"צדק תחבורתי". מיד נחזור לכך, אבל קודם כל נדבר מעט על בטיחות בדרכים, הרכיב השני והמשלים בשמו של המשרד.

כאן לא צריך אפילו להיות קטגור, שכן המספרים מדברים בעד עצמם ונגד השרה רגב: למעלה מ-400 בני אדם נספו השנה על כבישי ישראל. במילים אחרות: אם תשלים השרה רגב ארבע שנים מלאות במשרדה, בקצב הזה, יהיה מספר הנספים על הכבישים זהה כמעט למספר נרצחי הטרור והנופלים במהלך אותו פרק זמן. תודו שזה מטורף.

כששואלים את השרה על הכישלון המהדהד הזה, בשעה שבכל העולם נמצאים מספרי הנספים על הכביש בירידה (לרוב כתוצאה משיפור תנאי הבטיחות ברכב), היא ממהרת להאשים אותנו, כלומר - את הגורם האנושי. נכון הוא שהגורם האנושי הוא המרכזי מאחורי מרבית התאונות הקטלניות, אבל כך גם בכל העולם - ושם הנתונים הם דווקא בירידה. מכאן שהכישלון המקומי הוא כולו באשמת מי שאחראית לנושא.

מה כן עשתה רגב בשלוש שנים? ובכן לא מעט, אבל בתחומים שלא ממש תורמים לציבור: כך למשל בתחום המינויים לתפקידי מפתח שיש לה השפעה עליהם: אנשי מקצוע עזבו ואנשי קשר נכנסו תחתם. נכון שרגב לא המציאה את השיטה של מינוי מקורבים למשרות אמון ובחישה במינויים אחרים שיש להם נגיעה למשרד, אבל היא שכללה אותה מאוד. כתוצאה מכך מכהנים תחתיה לא מעט אנשים שהדבר היחיד שמכשיר אותם לתפקיד ביצועי מקצועי הוא כלל לא מתחומי המקצוע.

הזכרנו את אותו "צדק תחבורתי" שמשמעו הנחות ואף פטור מתשלום בתחבורה הציבורית. לכאורה זה נכון, למעשה מדובר בשיטה שנועדה לרצות בעיקר את החרדים, שכן המפתחות לפיהם נקבעת ההנחה (מצב סוציו-אקונומי וכתובת מגורים) מפלים אותם לטובה. לא שזה פסול להתקין תקנה שמיטיבה עם חרדים, אבל כאשר בפרסומות מטעם המשרד (בזה היא דווקא טובה) מופיעים חילוניים - כמו אותו זוג פנסיונרים חביב או העלמה מפתח תקווה, עולה החשד כי מישהו או מישהי כאן מנסה לגנוב דעת.

עוד סיבה לקמפיין היקר הזה, שלא נועד להגיע לאוזני הזכאים אלא פשוט שנטעה כולנו לחשוב שבמשרד התחבורה יש גם שמץ של עשייה, היא קנייה של תקשורת טובה. כאשר קונים את הדקה היקרה ביותר של שידורי הטלוויזיה, זו שלפני החדשות, מתעורר החשד שמנסים לרמוז למערכות החדשות שלא לצאת בלהט רב מדי כנגד המפרסמת הגדולה ממשרד התחבורה.

זאת ועוד. בעקבות תחקיר של רביב דרוקר בערוץ 13, התעוררו נגד השרה חשדות לעבירות מתחום טוהר המידות. חקירת משטרה אמנם נפתחה, אבל הוקצה לה כוח אדם מגוחך נוכח כמות החומרים. כתוצאה מגרירת הרגליים המכוונת הזאת, יוצא שלמרות פשיטה מתוקשרת על משרד התחבורה, הרי שהשרה עצמה עדיין לא נחקרה. יש לי תחושה שהמטרו ייסע מתחת לאדמת תל אביב עוד לפני שימוצו מהלכי החקירה.

זה כואב לא רק מפני שאנשים משלמים בחייהם על המחדל המתמשך במשרד שהופקד בידי מירי רגב. אלא מפני שחלק מהפתרונות הם כל כך קלים, זמינים ועל מפלגתיים, עד שהדעת אינה סובלת את העובדה שהם לא מיושמים.

אעיד על עצמי שאיני משתמש כבד בשירותי התחבורה הציבורית, אבל קרה לי כמה פעמים, לפני שהורדתי את אחת מהאפליקציות המאפשרות תשלום (שבלעדיהן או בלעדי כרטיס נטען אי אפשר לשלם על נסיעה), שפשוט ויתרתי עליה, גם עת שירותיה היו נחוצים לי.

בחו"ל למשל, היה לי הרבה יותר קל להידרש לתחבורה הציבורית - אוטובוס או רכבת תחתית. זה לא מפני שאני מהסנובים האלה שנוסעים באנדרגראונד או בסאבוויי למשל, אבל לא תתפסו אותם על באוטובוס של סופרבוס או אגד. זה פשוט מפני שבחו"ל אפשר להשתמש באמצעי התשלום הזמין לנו ביותר: כרטיס אשראי - זה שנמצא כמעט בכל ארנק או טלפון, בלי להידרש לאפליקציה ייעודית. רק דמיינו כמה נוסעים מזדמנים (שאולי עם הזמן היו רואים כי טוב והופכים לקבועים) צעד פשוט שכזה היה מוסיף לתחבורה הציבורית - ומקל מעט על העומס בכבישים. בישראל האופציה הזאת זמינה רק באוטובוסים של חברת דן. ואם אני עומד בתחנה בתל אביב ומגיע קו של מטרופולין, או קווים?

זו כמובן רק דוגמה לשינוי קטן שאפשר ליישמו מעכשיו לעכשיו וישפיע לטובה, משהו שמשרד התחבורה הבטיח מזמן ליישם. יש גם דוגמאות אחרות, אבל אולי אפילו בכך אנו עושים חסד מיותר עם השרה הכושלת ביותר סביב שולחן הממשלה - למה שבכלל תתעניין במצוקות שלנו, כשהיא צריכה להתארגן לקראת עוד נסיעת "עבודה"?