לא פעם נאלצים נהגים לתבוע חברת ביטוח שסירבה לפצות אותם על תאונה. חלק מהתביעות נדחות, אחרות מתקבלות. אולם ביקורת כזאת חריפה נגד ניסיונות של חברת הביטוח להימנע מלשלם כבר הרבה זמן לא ראינו.
"בשונה מהפרסומות הצבעוניות והמפתות, שנועדו לשכנע את האזרח הקטן לבחור בחברת ביטוח לפני שהתרחש אירוע ביטוחי, בעולם המעשה נתקלים מבוטחים לא אחת במצבים בהם לאחר התרחשות אירוע ביטוחי, עושה חברת הביטוח כל שלאל ידה על מנת להתנער מחובת הפיצוי. כך, בניגוד לציפיותיו, נותר המבוטח הבודד לבדו במערכה, מוצא עצמו מוציא מכספו על מנת להתמודד משפטית עם אותה חברת ביטוח, שזמן קצר קודם לכן שכנעה אותו לבחור בה כמבטחת. למרבה הצער, לפנינו אחד מאותם מקרים מקוממים", פותח שופט בית משפט השלום בנתניה גיא אבנון פסק דין בתביעה נגד חברת הביטוח ליברה.
מדובר בבעלת סקודה אוקטביה שרכבה נפגע מאחור בידי נהג רנו גרנד קופה לפני שנה, בתאונה בכביש 44 ליד רמלה. תאונה פשוט: נהג שלא שמר מרחק, התנגש ברכב שפנה ימינה. השמאי קבע לרכב נזקים בשווי 58,661 אלף שקל. אולם ליברה שביטחה את נהג הרנו סירבה לשלם וטענה: "אין כיסוי ביטוחי לאירוע הנטען שלא הוכח כלל כי אכן התרחש כמדווח!".
גם לאחר שהוגשה התביעה ניסתה החברה להתחמק מהעברת דוח החקירה שלה לתובעים, ואף ערערה פעמיים על ההחלטה, כולל פעם אחת יומיים בלבד לפני דיון במשפט. שני הערעורים נדחו. בדיון האשימה עורכת הדין של ליברה, דורין מנולוביץ ממשרד עו"ד ערן פאר, את התובעים במרמה וביקשה לדחות את הדיון, ולאחר שסירבה ביקשה שעה הפסקה כדי לשקול ערעור לבית המשפט העליון. השופט אבנון גיחך: "אומר בזהירות, כי ספק רב בעיני האם יומנו העמוס של נשיא בית המשפט העליון יאפשר דיון בערעור פסלות 'מעכשיו לעכשיו', ודחה את הבקשה. אז ניסתה עורכת הדין לדחות את הדיון בנימוק שהנהגת התובעת נעדרת מהדיון, למרות שיוצגה בידי עו"ד אורי בכר ובנה שנהג ברכב בזמן התאונה דווקא נכח בו. גם הבקשה הזו נדחתה.
הבן ונהג הרנו העידו, ועורכת הדין של ליברה הודיעה שלא תחקור אותם. החברה גם לא זימנה לעדות את החוקר שבחן מטעמה את האירוע. למחרת הגישה שוב ערעור למחוזי על החלטות שנתנו בדיון ושוב נחתה.
ליברה לא ויתרה על דיון נוסף, שבו העידה בעלת הרכב. עורכת הדין שאלה אותה שאלה יחידה, האם היא מכירה את התובע, וכאשר ציינה את שמו ענתה בעלת הרכב: "מי זה?". בעלת הרכב כן אישרה כי הרכב נפגע בעבר בעת שחנה. לא הוגשה תביעה עקב אותה פגיעה. השופט קבע כי בניגוד לטענת ליברה, מסמך אודותיה לא הוסתר ממנה וצורף לכתב התביעה.
בשורה התחתונה קבע השופט אבנון: "התובעת עמדה בנטל השכנוע. ליברה, מנגד, לא עמדה בנטל לשכנע, כי הכיסוי הביטוחי המוקנה לנהג הרנו מכוח חוזה הביטוח ביניהם, אינו תקף בשל מרמה. טענותיה של ליברה בכתב הגנתה, כי התאונה כלל לא התרחשה, או כי הנהג הכשיל את יכולתה לברר את העובדות, לא הוכחו".
ומכאן הביקורת יוצאת הדופן: "מהמסקנות עולה, כי ליברה ניהלה הגנת סרק. התובעת לא קיבלה במשך תקופה ארוכה את כספי הפיצויים המגיעים לה בגין הנזק למכוניתה, ונאלצה לנהל הליך משפטי כדי להוציא אמת לאור. הנהג שפגע בה, מבוטחה של ליברה, רכש במיטב כספו ביטוח שנועד להגן עליו, אך מצא עצמו מחוסר הגנה מפני התביעה, ונאלץ להתגונן דווקא מפני חברת הביטוח שהתחייבה לבוא בנעליו במקרה של אירוע ביטוחי. אם לא די בכך, התנהלותה של ליברה במהלך המשפט מלמדת, כי לא בחלה במאמצים כדי לדחות את הקץ. את בקשותיה לצווים (גורפים וקיצוניים) נזכרה ליברה להגיש בסמוך לדיון, אשר נקבע קרוב למחצית השנה מראש. מאליה עולה השאלה, האם מדובר בהתרשלות, שמא בהתנהלות מכוונת. כך או אחרת, בבקשותיה החוזרות ניסתה ליברה, שוב ושוב, לעכב את חקר האמת. כעולה מפסק הדין, ניסיונות אלו נהדפו על-ידי בית המשפט, אלא שהתנהלותה זו של ליברה מחייבת השתת הוצאות בהתאם".
ליברה חויבה לשלם לבעלת הסקודה 61,616 שקל שווי הרכב וחוות הדעת של השמאי, ועוד 20 אלף שקל הוצאות ושכר טרחת עורך דין. לנהג שפגע בה חויבה לשלם 15 אלף שקל הוצאות ושכר טרחה לעורך דינו אייל חריף.