מירי רגב שוב מצטלמת, אבל התחבורה תקועה במלחמה

בתחילת השבוע גילה העיתונאי בן כספית כי שר הביטחון, ישראל כץ, נזף בסגן הרמטכ"ל, תמיר ידעי, על התמונה שהפיצה שרת התחבורה מירי רגב כמי ש"מפקחת מקרוב" על פינוי מטוסי חברות התעופה הישראליות מנתב"ג לחו"ל. כץ זעם על כך שרגב "השתחלה" לתמונה, למרות שפינוי המטוסים לא ממש דרש את נוכחותה. אבל זו הייתה יופי של תמונת יח"צ לשדר עשייה.

המהלך הזה אמנם בוצע בשבת בבוקר במהירות ובהצלחה, אך זהו מקרה חריג שאי אפשר להשליך ממנו על שאר פעילויות המשרד שתחת אחריותה של רגב. למרות התרגולות והלקחים ממבצעים קודמים, משרד התחבורה שוב נגרר בשאגת ארי אחרי האירועים: הוא מתקשה בניהול התחבורה הציבורית, במימוש ההבטחות להחזרה מהירה של ישראלים מחו"ל, ובאופן כללי במילוי תפקידו בזמן מלחמה.

רגב ידעה להגיע בזמן כדי להצטלם מפקחת על פינוי המטוסים, אבל רכבת הופעלה במיוחד לפנות את הנוסעים מנתב"ג בשבת רק כארבע שעות אחרי תחילת המלחמה. לנוסעים לפחות הייתה סוג של תחבורה: למילואימניקים שגויסו במקביל, לא היה גם את זה. ב-7 באוקטובר הייתה הפעלה מאוחרת של הרכבת אחת הסיבות שלוחמים איחרו להגיע לעוטף. אחר כך מיהרה רגב לעצור את הפעלת התחבורה הציבורית בסופי שבוע אחרי 4 שבועות בלבד, בטענה שאין בכך צורך ותוך כניעה ללחצי המפלגות החרדיות. משרד התחבורה הבטיח שבמלחמה הבאה זה יעבוד טוב יותר. אז הבטיח.

יותר מ-100 אלף ישראלים תקועים כרגע בחו"ל מאז סגירת המרחב האווירי. כבר בשנה שעברה הבטיחה רגב "שאטל ימי" שיוכל להשיט ישראלים במהירות מקפריסין לאשדוד בשעת חירום. והנה, ארבעה ימים מפרוץ המלחמה, והוא עדיין לא פועל. רק בתחילת השבוע פרסם המשרד "קול קורא" להפעלתו.

למה אי אפשר היה לבחור מפעיל מראש, כזה שמתחייב להתייצב בתוך 24 שעות, ובמקום זאת נזכרו לחפש אחד רק עכשיו? למה לחכות שהישראלים בחו"ל יסתבכו בהוצאות של אלפי דולרים על הארכת שהייה כפויה?

המרחב האווירי של ישראל סגור כדי לאפשר חופש פעולה לחיל האוויר ולמנוע סיכון מטוסים אזרחיים. זה הגיוני. אבל למה לא הופעלה תוכנית המגירה להנחתת ישראלים בעקבה? חברות התעופה הישראליות, שמארגנות טיסות לשדות התעופה בסיני (טאבה המרוחקת רבע שעה מאילת, ושארם המרוחקת ארבע שעות), עושות זאת ביוזמה עסקית פרטית כדי להרוויח סכומים יפים של כ-500 דולר לטיסה בכיוון אחד. רגב הכריזה על מתווה ממשלתי רק באיחור ניכר - חזרה מדויקת על הפיאסקו מהמתקפה האיראנית הקודמת. היו שם, עשו זאת, ולא למדו דבר.

ואולי התגובה האיטית של המשרד מכוונת? חברת "וויז" ההונגרית הודיעה שתפעיל טיסות מאירופה לשארם. זו אותה חברת לואו-קוסט שרגב מתעקשת לאשר לה בסיס פעילות בישראל בתנאים מועדפים. "וויז" ביטלה את טיסותיה לישראל מיד עם תחילת המלחמה, וכלל לא ברור מתי תשוב. זהו רגע שחייב לעורר ספקות לגבי הסתמכות על חברות זרות במדינה שחווה טלטלות ביטחוניות מדי כמה חודשים.

גם במצב חירום, יש מי שנזקקים לאוטובוסים ולרכבות כדי להגיע לעבודה חיונית או לבקר בני משפחה. משרד התחבורה הצהיר על הפעלת תוכנית מגירה ל-45% מהשירות, אך מיד הודיע שהנוסעים יצטרכו לצאת ל"מסע בילוש" כדי לבדוק אילו קווים באמת עובדים, שכן המידע באפליקציות לא מעודכן. מה הבעיה להכין מראש קובצי מידע ולהזינם למערכות ברגע שהפקודה ניתנת? במקום זה, הנוסעים בתחנות נאלצים להמר: אולי יגיע אוטובוס, ואולי לא.

פעילות הרכבת צומצמה לקווים מרכזיים ובתדירות של פעם בשעה. ניחא. אבל גם כאן נרשמים ביטולים רבים: לאחר יירוטים סביב המסילה, הרכבת נוסעת באיטיות כדי לוודא שאין שברי יירוט המסכנים את הנסיעה. למה המשרד לא הורה לרכבת להציב רכבות גיבוי מראש, שיוכלו להמשיך את הנסיעה עבור הנוסעים הממתינים בתחנות הבאות בזמן שרכבת אחרת מתעכבת?

במלחמה הקודמת מיהר משרד התחבורה לקחת את הכספים שנחסכו מאי-הפעלת התחבורה הציבורית, והשתמש בהם לא כדי לשפר את השירות או להוסיף קווים, אלא כדי לדחות את התייקרות התעריפים ולמנוע ביקורת ציבורית. רגב ממשיכה לעשות פוליטיקה גם בזמן מלחמה. העיקר שדוברה הנאמן יוכל להעלות תמונות של "עשייה" לרשתות החברתיות. את המחיר האמיתי, כולנו משלמים.