לכל מדינה יש את הסמלים הלאומיים שלה. לנו יש פלאפל, ווייז וסוסיתא. בישראל פעלו שלושה מפעלי רכב שהרכיבו בעיקר מכוניות אמריקניות, אירופיות ואפילו יפנית אחת, אבל אלה של אוטוקרס היו המפורסמות ביותר. אולי בגלל שהן היחידות שהיו ממש "שלנו" - רכב ישראלי מקורי, ניצחון המוח היהודי על ה"הנרי פורדים" של העולם.
רק בדיעבד הבנו שהסוסיתא, הכרמל דוכס, הרום כרמל והסברה אמנם יצאו מפס הייצור בארץ, אבל כמעט כל דגמי המפעל תוכננו בידי ריליינט הבריטית, שייצרה בעצמה חלק מהן. רק הרום כרמל, שיוצרה בשנים האחרונות, הייתה פרי תכנון ישראלי מקורי, על בסיס שלדת הדגמים הוותיקים יותר, וגם אז - עם מנועי קרייזלר ופורד מיובאים. שלא לדבר על קומבינת המס שמאחורי המפעל שהקימו יחד יצחק שובינסקי ולדיסלב שנלר, ושובינסקי השתלט עליו: הנחה גדולה במס לרכבים מייצור מקומי לעומת מיובאים מימנה את הפעילות, שגם כך לא הצליחה לשרוד כלכלית.
כמעט 200 אלף כלי רכב הרכיבו וייצרו בארץ אוטוקרס, אילין תעשיות ותעשיות רכב נצרת עילית - שלושה מפעלים שהתרכזו כולם במפרץ חיפה ובגליל. המכוניות הראשונות, קייזר מנהטן וקייזר הנרי ג'יי, יצאו מפס ההרכבה בחיפה ב-1951; האחרונות, רום כרמל בטירת הכרמל ופורד אסקורט בנצרת עילית, יוצרו ב-1981. הרכב הישראלי האחרון ששרד היה הג'יפ, בגרסת הסופה המקומית שיוצרה עד 2001, ובסופה 4 הצבאית, שהאחרונה שבהן הורכבה ב-2019.
ומה נשאר?
בעזרת יוחאי שנער, ההיסטוריון של תעשיית הרכב המקומית ומי שמפעיל את האתר israelmotorindustry.org, בדקנו כמה מכלי הרכב שיוצרו כאן שרדו ב-2026, 75 שנה לאחר הרכבת הרכב הראשון (למעשה הורכבו כאן כמה דגמי סטנדרט בריטיים עוד בשנות ה-30, גם כן בצפון).
החדשות הרעות: מעט. הטובות: מספרן של חלק מהמכוניות אף עלה, לאחר שמכוניות שעמדו ללא רישוי השלימו שיפוצים בידי אספנים אוהבים וחזרו לכביש. גם כעת יש עוד מכוניות ילידות ישראל שממתינות לידיים כאלה ועוד עשויות לחזור לנסוע גם הן.
סוסיתא ושות': 43 דגמי פייברגלס של אוטוקרס עדיין עם רישוי, עלייה קלה מ-42 לפני שלוש שנים. מתוכן 18 משנות ה-60, 20 משנות ה-70 ו-5 רום כרמל מהסדרה האחרונה.
פורד אסקורט: אולי המוצלחת מבין המכוניות שהורכבו בארץ. 14 היו כאן לפני שלוש שנים, 14 עדיין נוסעות.
סטודיבייקר לארק: מי שהייתה "מכונית המנהלים" והבכירים הנפוצה כאן לפני 60 שנה, וגם ניידת של משטרת ישראל, ואפילו הורכבה כאן עד 1966, קצת אחרי שהיצרן האמריקני פשט את הרגל. מצאנו 8 עם רישוי ב-2023, מספר שגדל ל-10 ב-2026.
הינו קונטסה: היפנית הראשונה שלנו, משפחתית פופולרית בארץ בזמנה, שרק רכישת היצרן הקטן בידי טויוטה (שנכנעה אז לחרם הערבי) הביאה להפסקת ההרכבה שלה כאן. 2 עדיין עם רישוי, ללא שינוי.
טריומף 1,300/1,500: הבריטית הסמי-יוקרתית, שפקידי מפא"י שניהלו את שוק הרכב אילצו ברוב גאונות את היצרן לפתח עבורנו גרסת מנוע מוקטן מזה שהיה לה במקור, שרדה בארץ עם 2 יחידות, ללא שינוי גם כן.
ג'יפ וסופה: במקור נחשב יותר ככלי עבודה, אבל אנחנו כמובן זיהינו ראשונים את המגמה העולמית ואת טרנד רכבי הפנאי. 1,172 דגמי ג'יפ וסופה שיוצרו כאן עדיין עם רישוי, מהם 46 "ילדי" שנות ה-50 ו-550 דגמי סופה משנות ה-90. מהסדרה האחרונה שיוצרה ב-2000-2001 עד לביטול הטבת המס נותרו 12 יחידות, לא כולל דגמי סופה שעדיין בשירות צה"ל. שלושה פסי הרכבה הפיקו ג'יפים לאורך השנים: בחיפה, באשקלון ובנצרת עילית (היום נוף הגליל). כאן דווקא נרשמה ירידה משמעותית בתוך שלוש שנים, שכן ב-2023 מצאנו 1,478 על הכביש.
סך הכל: 1,258 כלי רכב מתוצרת ישראל (כולל שתי משאיות ליילנד ושתי משאיות מאק) עדיין מסתובבים בארץ. בערך מספר המכוניות הסיניות שנמכרות כאן בכל שלושה ימים.