עזבו ביבי, כן או לא: אצביע למי שידאג לתחבורה ציבורית בשבת

הנה הבטחת הבחירות שלי, כאזרח שמתלבט למי לתת את הנכס היחיד שיש לו ביחסיו עם השלטון (וגם זה רק פעם בארבע שנים): אני מתחייב לתת את קולי למפלגה שתכריז על הפעלת תחבורה ציבורית בשבת.

לכאורה זו אינה חכמה, כי המבחר הוא די גדול: מישראל ביתנו מימין, דרך ביחד (בנט ולפיד) וישר! (איזנקוט) במרכז ועד לדמוקרטים (גולן) בשמאל. העניין הוא שאיני מוכן לעשות הנחות או חיים קלים למפלגה שתבקש את קולי, שכן עליה להבטיח שיהיה זה תנאי סף עליו תתעקש בקווי הייסוד של הממשלה הבאה.

לא כן או לא ביבי, לא סיפוח או שטחים תמורת שלום (שניהם ממילא לא רלוונטיים באותה המידה), גם לא חקיקה משפטית מכל צד שהוא: אני רוצה לראות את רכבת ישראל עולה על הפסים הנכונים, את האוטובוסים של דן, אגד וחברות אחרות חורשים את הכבישים ומפחיתים את מספר תאונות בדרכים - וכל זה מבלי להכניס אצבע לעינו של אף שומר שבת.

כיצד? מצדי שיחכירו את הקווים בסופ"ש לגוי, שיינקטו כל הצעדים הדרושים למניעת חילול שבת בפרהסיה באזורים עם רוב שומר שבת - הכל תוך התחשבות מלאה - ואף על פי כן מתוך מטרה שנוע תנוע.

איני מתיימר להיות גדול בתורה, בטח שלא פוסק בענייני הלכה, אבל הוויכוח כאן הוא לטעמי לא דתי כי אם פוליטי: אם אפשר למכור את החמץ של המדינה לגוי למשך שבוע הפסח ואם אפשר לפדות יבולי שנת שמיטה במנגנון הנקרא "אוצר בית דין", קל וחומר שאפשר לעקוף את המהמורה הזאת בכביש - אם רק רוצים.

לפיכך אפסיק להציע פתרונות הלכתיים בנושא שכפי שכבר העדתי על עצמי, איני מבין בו דבר וחצי דבר ואספר לכם שבסוף השבוע שעבר הייתי בחיפה. מה הקשר לתחבורה ציבורית בשבת?

נתחיל מזה שבחיפה היא פועלת. לא בכל נתיב ולא בתדירות של ימי חולל, אבל היא פועלת ברמה שתאפשר, נניח, למשפחה שאין לה רכב פרטי ומתקשה לשלם על מונית, להגיע בשבת לחוף הים.
הבעיה היא בתחבורה הבינעירונית. לחיפה הגענו ברכבת: סיימתי פגישה אחרונה ביום חמישי, בצפון הישן של תל אביב, רכבתי באופנוע עד לתחנת "האוניברסיטה" ושם עליתי על הרכבת עד לתחנת "חיפה מרכז. השמונה", עניין של מעט יותר מ-30 שקלים.

בתוך חיפה נזקקנו למונית (עסקינן במרחק הליכה סביר, של כ-20 דקות, אבל לא בחודש יולי, בצהרי היום) שעלתה עוד כ-30 שקלים. משמע, העלות לזוג - 90 שקלים לכיוון אחד - ממרכז תל אביב ועד לפתח המלון במושבה הגרמנית שבעיר התחתית של חיפה.

במקור תכננו לחזור במונית שירות או ברכבת, לכשתתחדש תנועתה (במוצאי השבת, מאוחר יחסית בשל שעון הקיץ). האפשרות הראשונה הייתה כרוכה בהזמנה של מונית פנימית, בתוך חיפה, כדי להגיע להדר, המקום שבו נאספים הנוסעים למוניות השירות (או לאחת מנקודות היציאה של קווי "אגד" שמתחילים לפעול עוד לפני צאת השבת) - ועוד אחת בתל אביב, כדי לעבור בין דרך נמיר לתחנת האוניברסיטה.

בסוף הגורל בחר בשבילנו: בשישי בערב התחלתי לחוש ברע, חומי עלה - ועזבנו את המלון כבר בשבת עשר בבוקר, במונית (550 שקלים) לתל אביב, כי אין מחיר לזכות להיות חולה בבית.

אם נוסעים לסוף שבוע מלא בחיפה, אפשר עוד איכשהו לתפור חופשה סביב לוח הזמנים של התחבורה הציבורית. לעומת זאת, אם תל אביבים רוצים לקפוץ בשבת בבוקר לכמה שעות בשוק הססגוני והטעים של ואדי ניסנס או לדגום את סצנת האוכל החדשה-יחסית של שוק תלפיות, תחבורה ציבורית אינה אופציה.

נצפין מחיפה עד לאזור הגליל מהמערבי, כמו עכו ונהריה, דרך כרמיאל שנמצאת על הגבול בין הגליל התחתון לעליון וצפונה משם, לעמק החולה ורמות נפתלי. עכו, נהריה וכרמיאל מחוברות כבר למסילת הרכבת הארצית. אשר לגליל העליון - יש הבטחה שכך יהיה.

רק חשבו על הפריחה הכלכלית המטורפת שיכולה רכבת הפועלת בסופי השבוע להביא לאזור הזה, שבתי העסק בו ספגו מכה אנושה במערכה האחרונה מול חיזבאללה.

דמיינו רכבת שפורקת בשישי אחר הצהרים נוסעים בתחנת קריית שמונה (תיבנה ותיכון במהירה בימינו), רגע לפני שהם מתפזרים לצימרים באזור: כמה עבודה למוניות, למרכולים, לדוכני מזון מהיר, עוד לפני שמדברים על פי כמה תנועה באתרי התיירות - מלינה ועד לאטרקציות.

אתם יודעים כמה פעמים כבר שקלתי סופשבוע שקט בצפון, אבל נשברתי מפני שלא היו לי כוחות פיזיים ונפשיים לשלוש שעות של נהיגה לכל כיוון (זמן הנסיעה מתל אביב בשעות אחה"צ של יום חמישי או שעות הצהרים של שישי - ואליה, החל משעות אחר הצהרים של שבת...)?

הן מה הטעם בלצאת לחופשה אם אתה חוזר רצוץ אחרי נהיגה של שלוש שעות, במקום לנמנם כמחצית הזמן ברכבת?

ולא רק צפונה נוסעים ברכבת אלא גם דרומה ומזרחה. ירושלים הייתה נהנית, כך גם מסעדות ומרכזי קניות שפתוחים בשבתות באשדוד, אשקלון ובאר שבע. איזו צמיחה בפעילות העסקית בסופי שבוע הייתה באה לנגב המערבי (עוטף עזה) למשל, אם בכל שעתיים (אפשר גם בתדירות גבוהה יותר) - גם במהלך סוף השבוע - הייתה עוצרת רכבת בתחנת שדרות, פורקת תל אביבים שהיו שמחים לקחת ממנה מונית לאטרקציות קולינריות ואחרות שהיו צצות במקום במקביל?

הממשלה (כל ממשלה) אוהבת לברבר על המשימה החשובה של קירוב הפריפריה למרכז. בשנים האחרונות אפילו השכילו להבין את הקשר למערכת רכבות מתפקדת (אם כי מקרטעת גם כשהיא פועלת בשיאה. רק דמיינו את הבום הנדל"ני במבואותיה הדרומיים של חיפה, לו הייתה רכבת שמגיעה ממנה למרכז תל אביב בתוך חצי שעה (הטכנולוגיה קיימת) או את מה שהיה מתחולל בבאר שבע, לו בכל חצי שעה הייתה יוצאת אליה וממנה רכבת שתחבר את תל אביב לדרום ב-45 דקות (כנ"ל).

דמיינו את מי שיכול היה - במחיר של דירת 2 חדרים בתל אביב - להרשות לעצמו פנטהאוז בבאר שבע או חיפה, מתוך ידיעה שבכל יום ובכל שעה, מרחק הזמן מהמרכז הוא פחות משעת נסיעה.

נער הייתי וגם בגרתי, לכן איני מתיימר עוד לחולל באמצעות הצבעתי בבחירות מהפכה גדולה. לא אביא בכך את השלום ולא אנצח במלחמת חורמה. רוצה לומר: די לי אם אצליח להגיע ברכבת, בשבת, לביקור בחיפה.