רוב המכוניות שבהן שיעורי התמותה הגבוהים ביותר בקרב נהגים הן מכוניות קטנות או ספורט. כך עולה מדו"ח חדש של מכון חברות הביטוח לבטיחות בדרכים (IIHS) בארה"ב, שבחן את נתוני התאונות לדגמי 2020-2024.
"אפילו המכוניות הקטנות הבטוחות ביותר לא עומדות היטב בתאונות עם טנדרים גדולים ורכבי שטח כבדים", אמר נשיא IIHS, דיוויד הארקי. "בנוסף, מנועים חזקים ושיווק שמושך נהגים אגרסיביים הם הבעיה של מכוניות ספורט ומכוניות שרירים. הן מסוכנות בעיקר בגלל אופן הנהיגה בהן".
זו לא הפעם הראשונה שהמכון, שממומן בידי חברות הביטוח בארה"ב, בוחן את הנושא — בדיקה שנעשתה לראשונה ב-1989 וכיום כוללת גם בדיקה נוספת: מה הסיכוי של כל דגם להרוג את נהג הרכב שבו התנגש.
אזהרת וואלה כבר ב-2024:
החשמליות והפלאג אינים הכבדים מוחצים את כלי הרכב האחרים
גודל ועוצמה מגדירים גם את הדגמים הגרועים ביותר ברשימה הזו. הרכבים הגדולים ביותר הם המסוכנים ביותר לאחרים. עשרה מתוך 20 המובילים הם טנדרים גדולים או גדולים מאוד, כולל כמה גרסאות כבדות עם מנועים חזקים יותר.
בכל היצרנים והדגמים, שיעור התמותה הממוצע של נהגים עמד על 37 נהגים למיליון כלי רכב רשומים. שיעור התמותה הממוצע של נהג אחר היה 53. שיעור התמותה של הנהג האחר היה ככל הנראה גבוה יותר מזה של נהג הרכב עצמו מכיוון שרבים מכלי הרכב השותפים לתאונה היו מדגמים ישנים יותר וסיפקו פחות הגנה לנוסעים.
הדגם עם שיעור התמותה הגבוה ביותר בקרב נהגים היה קיה ריו, עם 170 מקרי מוות למיליון כלי רכב רשומים. לטנדר ראם 3500 עם קבינה כפולה היה שיעור התמותה הגבוה ביותר בקרב נהגים אחרים, עם 204 מקרי מוות למיליון שנות רישום.
שמונה עשר מתוך 20 הדגמים עם שיעורי התמותה הנמוכים ביותר בקרב נהגים הם רכבי שטח, כולל ארבעה קטנים, תשעה בינוניים, ארבעה גדולים ודגם אחד גדול מאוד. שישה דגמים רשמו שיעורי תמותה של 0.
שברולט קמארו, שברולט מאליבו, דודג' צ'ארג'ר ודודג' צ'ארג'ר HEMI בעלות ההנעה האחורית נכללות הן בין הדגמים עם שיעורי התמותה הגבוהים ביותר של נהגים, והן בין אלו עם שיעורי התמותה הגבוהים ביותר של נהגים אחרים.
כל ששת הדגמים — מלבד אחד — הנמנים עם שיעורי התמותה הנמוכים ביותר בקרב נהגים ואנשים אחרים, הם רכבי כביש-שטח יוקרתיים, ובהם ב.מ.וו X5 ו-X7, פורשה קאיין, וולוו XC60 ו-XC90 ופולקסווגן אטלס, שלכולם הנעה כפולה.
הקשר בין מבחני ריסוק למוות בתאונות אמיתיות
ה-IIHS עורך בעצמו גם מבחני ריסוק — מחמירים מאלה של מבחן הריסוק הפדרלי בארה"ב, דומים לאלה של היורואנקאפ האירופי ולעתים מחמירים יותר. מבחני הריסוק מעניקים תמיד ציון יחסי לגודל ולמשקל הרכב, ואינם מייצגים תאונה שבה יש הבדל משמעותי בין הממדים של שתי המכוניות, זאת משום שהתוצאה משקפת את האנרגיה הקינטית של הרכב הנבחן.
דירוג התאונות האמיתיות כן מאפשר לבצע השוואה בין כלי רכב שונים בגודלם. אולם לכאן מצטרפת כוכבית גדולה: על התאונה משפיע גם אופי הנהיגה, שיכול להשתנות בין שני רכבים זהים. דגמי ספורט מושכים יותר נהגים בעלי נטייה למעורבות בתאונות. מכוניות גדולות מושכות יותר נהגים מבוגרים, שלהם סיכוי גבוה יותר למות בתאונה. מכוניות קטנות וזולות יותר משמשות פעמים רבות נהגים פחות מנוסים, ומי שנוסעים מרחקים גדולים יותר לעבודה או ללימודים מאשר בעלי דגמי יוקרה.
"גודל וכוח חשובים, כמו גם עמידות הרכב לתאונות ומערכות הימנעות מהתנגשות יעילות", אמר הארקי. "אבל התוצאות האלה גם מזכירות שחלק גדול מהבטיחות שלך מאחורי ההגה תלוי בכמה בטוח אתה נוהג".
המכוניות עם הסיכוי הכי גבוה להרוג את הנהג שלהן
הכי הרבה נהגים הרוגים: קיה ריו וניסאן ורסה הקטנות לצד קרייזלר 300C הגדולה עם הנעה אחורית הן הדגמים עם הסיכוי הכי גבוה להרוג את הנהג שלהם. מנגד, באאודי Q7, ב.מ.וו X7 ושברולט טאהו — כולם רכבי פנאי גדולים בעלי הנעה כפולה — לא תועדו כלל מקרי מוות של נהגיהם בתאונה.
הכי הרבה נהגים שנהרגו בגללם: ראם 3500 קבינה כפולה, דודג' צ'ארג'ר ושברולט סילברדו 3500 הם הדגמים שבתאונה עימם נהרגו הכי הרבה נהגים ברכבים אחרים.
ב.מ.וו X3, וולוו XC40 ומרצדס GLS הם שלושת הדגמים שהרגו הכי פחות נהגים אחרים בתאונות. בכל המקרים מדובר בדגמי יוקרה אירופיים שכנראה תוכננו לגרום פחות נזק, אך גם כאלה שנרכשים בידי נהגים מבוגרים ורגועים מהממוצע.
בחלוקה לקטגוריות, מכוניות קטנות כמו קיה ריו וניסאן ורסה מציגות ממוצע של 158 נהגים הרוגים למיליון שנות רישום בקרב הנהגים שלהן ו-53 בקרב נהגים אחרים. מכוניות משפחתיות כמו סובארו אימפרזה וניסאן ורסה מציגות נתון של 79 לעומת 55 בהתאמה. מכוניות מנהלים וסאלון כמו שברולט מאליבו, ניסאן אלטימה ומקסימה, מציגות נתון נמוך יותר בקרב נהגיהן, אך גבוה יותר בקרב נהגים שהתנגשו בהן (65).
בקרב סטיישנים הנתונים נמוכים בהרבה: במשפחתיים מדובר ב-25 ו-35 בהתאמה, ובגדולים 27 בשני הסעיפים — נתונים שמבטאים כנראה את הנהיגה הרגועה יותר של נהגים משפחתיים.
מכוניות ספורט מציגות ערכים גבוהים בשני הסוגים, 75 ו-61 בהתאמה, כתמונת מראה לסטיישנים: גם כאן כנראה לא מדובר בעניין הנדסי בלבד, אלא בהתנהגות נהגים.
בקרב רכבי פנאי, תמותת נהגים נמוכה יחסית — בין 38 ל-10 למיליון, נתון שהולך ופוחת ככל שמדובר ברכב גדול ויקר יותר. נתון המוות של הנהג השני בתאונה עולה מ-46 ל-70 לפי גודל הרכב, אך יורד עד 26 במקרה של רכבי יוקרה. החריגים: רכבי כביש-שטח יוקרתיים גדולים מאוד, עם 55.
טנדרים בטוחים יחסית לנהגים שלהם (ציון של 31 עד 24, יורד ביחד עם הגודל), אך מסוכנים לאחרים, עם דירוג של 55 לכלים בגודל הטנדרים הנפוצים בארץ, 67 לגרסאות הסילברדו והראם הנפוצות פה ועד 110 לטנדרים הגדולים ביותר.
וזו נקודה חשובה: עד כמה הנתונים האלה רלוונטיים לישראל? נתוני תאונות הדרכים שאוספים ומפרסמים הרלב"ד, הלמ"ס והמשטרה אינם מאפשרים חישוב דירוג ישראלי דומה — עוד אחת מהבעיות של התחום בארץ: מחסור בנתונים.
בארה"ב יש הרבה יותר רכבים גדולים וכבדים מאשר בישראל, אך אין כמעט מכוניות מיני כמו קיה פיקנטו, יונדאי i10 וטויוטה אייגו X. האמריקנים מגדירים סופר-מיני כמו קיה ריו כ"מיני", ומשפחתית כמו סובארו אימפרזה כ"מכונית קטנה". טנדר שברולט קולורדו, שזהה בממדיו לטויוטה היילקס ולאיסוזו דימקס, מכונה בארה"ב "טנדר קטן" — עולם מושגים שונה משלנו.
עם זאת, בישראל יש שיעור הולך וגדל של קרוסאוברים חשמליים ודגמי פלאג-אין כבדי משקל. רבי-המכר של השנים האחרונות, כמו BYD אטו 3 וג'אקו 7, בעלי משקל עצמי של כ-1.8 טון — כמעט כפול ממכוניות מיני. לג'אקו 8, רכב שבעת המושבים הנמכר ביותר כיום, משקל עצמי של 2.3 טון, לעומת 1.4 טון ליונדאי קונה הנפוץ. במקביל זינקו בשנתיים האחרונות מכירות של טנדרים וקרוסאוברים חשמליים ששוקלים מעל 3 טונות. מחקר בלגי וארגון היורואנקאפ כבר הזהירו מהסכנה הזו.