זהו סופו של אחד הפרקים המרתקים, המפוארים והבזבזניים ביותר בתולדות תעשיית הרכב. פורשה, זרוע הביצועים והרווח של קונצרן פולקסווגן, השלימה את מכירת חלקה במיזם "בוגאטי-רימאק" לידי קונסורציום משקיעים וקבוצת רימאק תמורת כמיליארד יורו.
המהלך מסמן פרידה מוחלטת של קבוצת פולקסווגן ממותג העל ממולסהיים לאחר כמעט שלושה עשורים. בזמן שפולקסווגן ופורשה מתמודדות עם משבר עמוק במעבר לרכב חשמלי ודרישה דחופה לקיצוץ עלויות, הן כבר לא יכולות להרשות לעצמן את המפלצת הטכנולוגית זוללת המזומנים שהבוס המיתולוגי שלהן, פרדיננד פיאך, החזיר לחיים - בניסיון להמשיך את המורשת של סבו, פרדיננד פורשה.
כדי להבין מה קנתה פולקסווגן, צריך לחזור ל-1909. אטורה בוגאטי, יליד מילאנו שהשתקע באלזס, לא ראה בעצמו יצרן מכוניות גרידא אלא אמן. "שום דבר אינו יפה מדי, שום דבר אינו יקר מדי", הכריז המוטו המפורסם שלו. בוגאטי ייצר יצירות מופת מוטוריות ששילבו אסתטיקה פיסולית עם הנדסה עילית. דגם ה-Type 35 הפך למכונית המרוצים המצליחה בהיסטוריה עם מעל 1,000 ניצחונות, וה-Type 41 "רויאל" הוגדרה כמכונית של מלכי אירופה. בוגאטי 57 אטלנטיק מ-1936, שנחשבה למכונית העל של זמנה, נמכרה ב-2015 תמורת יותר מ-30 מיליון דולר.
בתקופתם של אטורה ובנו ז'אן, בין 1909 למלחמת העולם השנייה, ייצרה בוגאטי כ-7,900 מכוניות בלבד. חלקן הפכו לאגדות של ממש. אולם מותו הטראגי של ז'אן בתאונת דרכים ב-1939 ומלחמת העולם השנייה החריבו את המפעל, וב-1952 נסגרו שעריו.
בסוף שנות ה-80 ניסה היזם האיטלקי רומנו ארטיולי להקים את המותג לתחייה. הוא הקים מפעל היי-טק עתידני בקמפוגליאנו שבאיטליה, שלפי השמועות מומן בכספי מאפיה, וב-1991 חשף את ה-EB110. עם מנוע V12 מרובע-מגדשי טורבו והנעה כפולה, היא הקדימה את זמנה. אלא שמשבר כלכלי עולמי וקריסה פיננסית הביאו לפשיטת רגל ב-1995, לאחר ייצור של כ-139 יחידות בלבד.
ב-1998 החליט פרדיננד פיאך, הבוס הכל-יכול דאז של פולקסווגן ונכדו של פרדיננד פורשה, לרכוש את המותג. פיאך היה מהנדס מבריק, עקשן וחסר פשרות. הוא הציב למהנדסיו דרישה שנשמעה אז מופרכת: מנוע עם 1,000 כוחות סוס, מהירות של מעל 400 קמ"ש, תאוצה ל-100 קמ"ש בפחות מ-3 שניות, ושניתן יהיה לנהוג בה בנוחות לקונצרט בלי שתתחמם בפקקים - ביצועים של פורמולה 1 במכונית שלא אמורה לראות מכונאי בכל יום.
המהנדסים טענו שזה בלתי אפשרי; פיאך איים לפטר את מי שיסרב. הפתרון היה מנוע W16 בנפח 8.0 ליטרים - שני מנועי V8 מחוברים - עם 4 מגדשי טורבו ולא פחות מ-10 רדיאטורים כדי לצנן את החום המפלצתי. מישלן פיתחה עבורה צמיגים מיוחדים שנמכרו ללקוחות תמורת 42 אלף דולר לרביעייה.
וכך, ב-2005 נולדה הויירון, שהפכה למכונית המהירה ביותר בעולם בייצור סדרתי. ההישג היה פנומנלי, וכפי שהגדיר ג'רמי קלארקסון בתוכנית 'טופ גיר': "הויירון היא הניצחון של ההנדסה על חוקי הפיזיקה. זהו הישג בקנה מידה של מטוס הקונקורד".
מבחינה הנדסית ומיתוגית הויירון הייתה ניצחון מוחץ, אך פיננסית היא הייתה בור ללא תחתית. עלויות הפיתוח נאמדו במיליארדי יורו והתחלקו על כמות ייצור זעומה. על פי דוחות אנליסטים, פולקסווגן הפסידה בין 4.6 ל-6.25 מיליון דולר על כל אחת מ-450 מכוניות הויירון שנמכרו - הפסד ישיר מצטבר של למעלה מ-2.3 מיליארד דולר. עבור פיאך זה לא שינה; המטרה הייתה להוכיח עליונות טכנולוגית גרמנית.
מחליפת הויירון, השירון (Chiron), שהוצגה ב-2016, תיקנה במעט את השורה התחתונה בזכות תג מחיר של 3 מיליון יורו ומהדורות מיוחדות. מאז פתיחת המפעל מחדש במולסהיים ב-2005 יוצרו פחות מ-1,100 מכוניות בסך הכל (450 ויירון, 500 שירון, וכמה עשרות דגמי קוסטום כמו הדיבו והצ'נטודיאצ'י).
האירוע שהוביל את בוגאטי להחרים את טום קרוז
כמו לפני 100 שנה, בוגאטי הפכה לסמל הסטטוס האולטימטיבי, כפי שהגדיר זאת מנכ"ל החברה לשעבר, וולפגנג דירהיימר: "הלקוח הממוצע של בנטלי מחזיק ב-8 מכוניות. הלקוח הממוצע של בוגאטי מחזיק ב-84 מכוניות, 3 מטוסים פרטיים ויאכטה אחת". הרשימה הנוצצת של הרוכשים סיפקה לא מעט כותרות:
טום קרוז: מהראשונים שרכשו ויירון, הגיע איתה לפרימיירה של "משימה בלתי אפשרית 3" ב-2006. מול מאות מצלמות בשידור חי הוא נאבק במשך כמעט דקה תמימה רק כדי לפתוח את דלת הנוסע עבור אשתו דאז, קייטי הולמס - תקרית מביכה שהולידה מיתוס לפיו החברה נעלבה והגבילה את רכישותיו הבאות.
ארנולד שוורצנגר וסילבסטר סטאלון: כוכבי האקשן הצטיידו שניהם בויירון משלהם, כאשר שוורצנגר נצפה תדיר ברחובות לוס אנג'לס מאחורי ההגה של גרסת הגראנד ספורט הפתוחה והכסופה.
ג'יי זי: זכה למחווה היקרה מכולן כשקיבל מבת זוגו ביונסה בוגאטי ויירון גראנד ספורט בשווי של כ-2 מיליון דולר כמתנה ליום הולדתו ה-41.
קיילי ג'נר וטראוויס סקוט: הצטיידו כל אחד בבוגאטי שירון אישית ב-3 מיליון דולר (לבנה עבורה ושחורה עבורו), שכיכבו תדיר בפיד של מיליוני עוקבים.
סיימון קאוול: שופט הריאליטי הקשוח רכש ויירון נוצצת, אך הודה בראיון שנהג בה פעמיים בלבד בכל
ימי חייו (כ-1,300 מייל בסך הכל) לפני שהחליט למכור אותה.
כריסטיאנו רונאלדו רכש שלושה דגמים שונים של המותג, פלויד מייוות'ר החזיק במספר יחידות, והראפר דרייק מתהדר באחת באוספו הפרטי.
פיאך פרש סופית מקבוצת פולקסווגן ב-2015, ויורשיו לא העזו לגעת בירושה שהשאיר להם עד מותו ב-2019. רק אז החל תהליך הפרידה מבוגאטי, בניסיון להפסיק את הדימום הכספי בלי לפגוע בחברה הנוצצת.
כאן נכנסת לתמונה רימאק ומייסדה מאטה רימאק הקרואטי - מי שמכונה "אלון מאסק של אירופה". הסיפור שלו התחיל במוסך ביתי ב-2009, כשהסב ב.מ.וו סדרה 3 ישנה לחשמלית כדי להתחרות במרוצים. תוך עשור הפכה רימאק לאימפריית טכנולוגיה עילית.
החברה מייצרת את ה'נברה' (Nevera) - היפר-קאר חשמלית טהורה עם קרוב ל-2,000 כוחות סוס שריסקה כל שיא תאוצה ומהירות עולמי, כולל את אלו של הויירון - אך בעיקר הפכה לספקית מערכות סוללות, הנעה ותוכנה מתקדמות עבור ענקיות כמו פורשה, ב.מ.וו, יונדאי ואסטון מרטין.
ב-2021 העבירה פולקסווגן את השליטה בבוגאטי לפורשה שבבעלותה, וזו הכניסה כבעלת שליטה את רימאק (55%). רבים סברו שהמהלך יוביל מיד לבוגאטי חשמלית ושקטה. אלא שרימאק הבין שהנשמה של בוגאטי טמונה בצליל ובדרמה המכנית. התוצאה היא ה'טורביון' - מכונית פלאג-אין שמסמלת את המעבר בין העולמות: מנוע V16 אטמוספרי ענק שפותח במיוחד, המשודך לשלושה מנועים חשמליים, תיבה אוטומטית כפולת-מצמדים בעלת 8 הילוכים ולסוללה מתקדמת פרי פיתוחה של רימאק.
הטורביון קיבלה הספק משולב של 1,800 כ"ס, תאוצה מ-0 ל-100 קמ"ש בפחות מ-2 שניות, מהירות מרבית של 455 קמ"ש וטווח נסיעה חשמלי של 60 ק"מ מסוללת 24.8 קוט"ש. המחיר: 4.1 מיליון דולר. למרות החישמול החלקי, העיצוב וההנדסה מהווים המשך ישיר לויירון.
מכירת חלקה של פורשה בבוגאטי כעת משחררת את פולקסווגן מהרפתקה היסטורית ויקרה בזמן שהיא זקוקה למזומנים כדי לשרוד את המהפכה החשמלית העממית. היא משאירה את בוגאטי בידיו של ילד הפלא הקרואטי, שלוקח את מורשת הפיסול של אטורה בוגאטי ואת שיגעון המהירות של פרדיננד פיאך - וינסה להשאיר את המיתוס בחיים ולהצדיק את קיומו בעידן שבו גם חשמליות עממיות משיגות ביצועים שעד לא מזמן היו אפשריים רק במכוניות על.