מבחן: אבארת' פונטו איוו

"הכול בגדר שמועות. אל תתפסו אותי במילה". מכאן החלו לטפטף המסרים אודות השקת מותג אבארת' בישראל. "לא לא! אל תציינו שאמרתי את זה, העיר לנו האיש מסמל"ת, "נחכה ונראה". לא ציטטנו את מילותיו אל הדפוס ולא דרשנו התחייבות בדם. כל מה שהיה בידינו אלו רסיסים של תקווה. תפילה שאולי יתחולל נס ברחוב יגאל אלון ומותג נערץ יפרוץ מחסום בירוקרטי והנה ינדדו אלינו העקרבים. עבר חודש, עברו חודשיים וגם שלושה עד שעננת הערפל התפזרה, ואבארת' - אשרי המאמין, נחת בישראל מצויד בקבוצת מכוניות שובבה. ולמי שהחמיץ, כך אירע בשנה שעברה.

היום כשאני מבקר באולם אבארת' בתל-אביב אני די נרגש. זו לא רק התדהמה מכך שקרה פה דבר, או האווירה והנוסטלגיה שמרוחה על הקירות. אבארת' זו חוויה מתקנת למי שדנו אותו לריקנות מוטורית בהיעדרן של איטלקיות פרועות. גם לנצ'יה שחזרה לתמונה נושאת עימה בשורה אבל לא שבה מהגלות אל סורה; תחת יד מנחה מקרייזלר הדלתא חולקת תכונות עם אונית חסילונים ולא עם סירת מירוץ. והקטנות שבדרך? נו מה נאמר, אביזרי אופנה.

אחרי 500 אבארת' הכשרונית שבחנו אשתקד, חיכינו בקוצר רוח לבדוק מה עוללו אבארת' לפונטו איוו החדשה. את גרסתה הבסיסית שפטנו במסגרת מבחנים ארוכי-טווח (135 כ"ס, זוכרים?). אלא שהפער בין איוו של פיאט לזו של אבארת' הוא כמו זה שמבחין בין חיית פרא לחית מחמד, לרבות צבעי אזהרה על גופה שמעידים שאין לה כוונה לסגת מול טורפים קטלניים. מה היא מסוגלת לטרוף על הכביש? יצאנו לבדוק.

נהגים קלאסים (להבדיל ממתחזים) של מכוניות ספורטיביות, תמיד יעדיפו את הצביון של ה"הכוח הדיסקרטי". כל קישוט שמצורף לרכב ספורטיבי חייב להיעשות בטוב טעם וריסון, וממש אם אין ברירה מתפיחים חישוקים לתבל נוכחות על הכביש. מה דעתכם על האבארת'? לאיזו קבוצה נשייך אותה - לדיסקרטיות, או לאובר-מאופרות בהגזמה?

אם בחרתם בדיסקרטי, חלקו לעצמכם מחמאה. הפונטו אבארת' היא לא צעצוע של קרימינאלים או סרסורים מנאפולי (או שאולי זה מותנה במרחק מתחנת המשטרה). מהסדנה היא קיבלה את הטיפול ההולם שכולל את מה שאנחנו אוהבים לראות ולתעד: סימול המותג על המותניים, בחזית, פסי צד אדומים, מפלטים צמודים וכפולים וחישוקים שהם פשוט תאווה לעיניים. וכן, היא גם מושכת עניין ברחוב מטיפוסים כאלה ואחרים שחייבים לזרוק מילה טובה או מנגד לגדף את מי שיושב מאחרי ההגה, סתם כי חייבים להעיר.

בפנים נעטף הנהג במושב מחבק. לא מהסוג המהדק או כזה שמקנה בטחון מופרז, אבל עדיין מהגזע שאין לו קשר למכוניות שגרתיות. למי שמורגל אל הפונטו איוו לא צפויות הפתעות מרחיקות לכת בחלל הפנים. הקונסולה זהה ומפורטת עם בקרת אקלים במפלס תחתון ומערכת שמע בקומה שנייה. מסביב פזורים סמלוני אבארת' על דיפון וחיפוי (גוף המושבים), לוח המחוונים נגוע בשאר רוח וצג דיגיטאלי ייחודי, וידית ההילוכים שרק מחכה למשחק כמו גם בורר ה-DNA שהושאל מאלפא-רומיאו (מינוס מצב אחד לאקלים מועשר, שממילא אין בו כל שימוש מקומי).

לפונטו אבארת' תא נוסעים בעל זהות כפולה, שמדבר לכל סוגי האנשים. איכות הקבינה כאן מעט מאפילה על הפונטו הסטנדרטית בחצי דרגה והושקעה כאן מחשבה על מיתוג. אבארת' הבחינו שצריך לטפל בשעות הרגועות של הנהיגה ולכן הציוד בה אינו קבצני, והשכבות בחלקן מכוסות במשטחים רכים. לאורך הדיפונים למשל תרכובות בעלות גוון שחור מהול בחומר נעים יותר למגע ,ובכלל צריך לומר כי הנדסת האנוש ידידותית. רשימת התוספות מורכבת ושמנה, ובה תמצאו פריטים כגון כניסת USB, מערך בלו-אנד מי (ממשק לטלפונים סלולריים ולמחשב), גג שמש חשמלי ושליטה על הבקרות מגלגל ההגה.

את הנהיגה באבארת' איוו מזניקים תוך כדי ספיגת האווירה במושב הנהג. העסק נטען עם הדוושות עליהן מוטבע המיקום לבצע "היל-אנד טואו" (שימוש ברגל ימין לשליטה על הבלם והמצערת בעת הורדת הילוכים). זה ממשיך אל ידית הילוכים קצרה שמתלבשת על כף היד בטבעיות, ומסתכם (למרבה האירוניה) במתג אלקטרוני שמווסת את תכונות הנהיגה, אותו סלקטור שציינו קודם לכן.

מנוע ה-1.4 ל' טורבו של פיאט הוא אגרוף לסרעפת. מספק כ-30 כ"ס לערך יותר מגרסת הפונטו שהייתה ברשותנו במבחן הארוך טווח אל הגלגלים בחזית. ההספק שהעקרבית מחלצת עומד על 165 כ"ס ב-5,500 סל"ד ו-25.5 קג"מ ב-2,500 סל"ד. למרבה המזל, אבארת' לא עשו את השטות הנוראית ושידכו לה את אותה התיבה המסורבלת שהושתלה בדגם הרגיל, אלא במקום זאת שאלו את התמסורת הידנית של הבראבו והאלפות הבכירות עם שישה הילוכים ואמצו אותה לרפואת הנהגים המקופחים.

התוצאה על הכביש זורמת וגועשת. כמו נעימות המפוחיות שלישית אדלר; אחד מתחיל, השני מגביר והשלישי נותן את הבס, וביחד - שמחה גדולה. יחידת הכוח פועלת בתיאום עם הגיר הידני המלוטש שכף היד מסרבת להרפות מקודקודו הכסוף. הכוח מצטבר מתחום של 3,000 סל"ד וההנעה הקדמית מקפידה להתמודד עם כמות המומנט שנשלחת לסרן בחזית. כאן גם המקום לציין שהמערכת מסננת רעידות קלות שפוקדות את גלגל ההגה המתוגבר חשמלית. לא דבר של מה בכך במכוניות עם טורבו ועדר סוסים עוצמתי.

את המיאוץ ל-100 קמ"ש מסיימת האיטלקייה בפחות מ-8 שניות (התחושה שזה הרבה פחות מכך) ומהירותה המרבית קרובה ל-215 קמ"ש. לרצועת היחידה אורך נשימה רחב לכל אורך קשת הסל"ד, מה שבא לידי ביטוי בהילוכים הגבוהים בעליות תלולות, בהן נדמה שהיא תאבד את המומנטום מאחרי משאיות זוחלות. במקום להירתע אחורנית ולהזדקק להורדת הילוך או שניים, הפונטו מושכת קדימה ללא שיהוי (מגדש הטורבו מצוין) ועוקפת בנקל שתיים-שלוש מכוניות ובולעת גם את המשאית.

סאונד ערב לאזניים שבוקע מהליבה הבנזינית יש גם יש. מערכת המפלטים והיניקה של הפונטו אבארת' מחזקים צלילים שכולנו מומסים מהם בכל פעם שפותחים את החלונות בכבישים הנכונים. מי שיבחר להשקיט את מערכת השמע ויסתודד עימה בין הרים צרים ודרכים מפותלות, יוכל להתענג על שאיפות ונשיפות נדירות.

כשמולי כיכר ואחריה פס האטה, נזכרתי שמוכרחים לנהוג במשנה זהירות לקראת באמפים ובורות. ואפילו סתם מול מפלסים בגובה חרגול. אבארת' מתכננת את כלי-הרכב על מתלים מונמכים שבתמורה מחזירים לנהג מעלות דינאמיות חריפות. זה אומר שהיא חייבת לאבד משהו בשיכוך כדי שהתנודות במשקל תהיינה קצרות. אז ספינת פאר מעסה ישבנים היא לא, אבל נוחה לרכב ספורטיבי היא בהחלט כן. על בסיס יומי זה לא עונש לשהות במחציתה, רק קחו בחשבון שעלולים הנוסעים לפתח עקמת מניסיונות השתחלות למושבים האחוריים.

קילומטר לפני הפיתול הראשון דרכנו את בקר המכונית למצב S הספורטיבי. (אם לדייק בפרטים, רוב הנסיעה הוא לא הוסט משם). מהנקודה לעיל, פושטת הפונטו אבארת' את שאריות הנחמדות שנותרו במצב הנורמלי ומצייתת במשמעת לקריזות של האחראי התורן. השינוי הדרמטי במזגה נובע הן מתוכנת הטכנולוגיה של המנוע מהחזית, והן מכך שהיא מאחדת ביקורת של מנגנון ה-TCC (כמו דפרנציאל מוגבל החלקה) עם היגוי בעל משוב חד. כשמסמנים לה לאן רוצים לפנות, היא עושה זאת בחדווה ומדביקה את הצמיגים העבים (215/45) אל האספלט בתקיפות.

סדרת פיתולים שמטילים על המרכב עומסים גדולים יותר, מגלה כמה דברים מעניינים אודותיה. הריסון של הבולמים למשל מהיר מאוד והכיף איתה רק ממשיך ונערם כל שהמהירות מתגברת, ועל כל סוגי האספלט היא מגיבה באותה תחושה שאפשר לדחוק בה לגבולות בלי לקבל התקפת לב. את הזנב הקצרצר היא מוציאה לא בפראות כי אם בגלישה, ורק את הבלימה אולי היינו רוצים עם טיפה פחות תחושה ספוגית ויותר שיניים חשופות בעת האטה קיצונית של ה-1.2 טון שהיא סוחבת. איך נסכם? עקרב עקרב, הוא לא מאכזב אף פעם.

היינו שמחים מאוד לחיות עם מכונית כמו הפונטו איוו אבארת' לכמה שבועות רצופים. לשתף איתה פעולה ליום יומיים זו התנסות מרתקת, אבל רחוקה ממיצוי הפוטנציאל הטמון בה על הכבישים המייסרים בישראל שלא מגלים כלפי הניהוג שלה הבנה מינימאלית, שלא לומר כבוד. ואם כבר ריספקט, אז אנחנו מעניקים לה אותו בשתי ידיים אחרי נסיעת מבחן שהשאירה לנו טעם מתוק בפה לעוד הרבה מאוד זמן.

מחירים? פונטו איוו אבארת' תבקש מכם 160 אלף שקלים. חובה לשקול אותה לפני מותגים גרמניים שנושפים בעורפה בקטגוריה של הספורטיביות הקיצוניות והמעוצבות. יש בה קסם לא רק בגלל ההנאה הגדולה שהיא מפיקה, אלא בעיקר ומעל הכול נוכח התמורה הרוחנית לחובבי האיטלקיות הסוערות. למי שמוקיר נהיגה חווייתית, פונטו איוו אבארת' היא בחירה מומלצת בחום.