החודש החולף היה חודש פעיל מאוד עבורנו. לקראת שיא הקיץ, דגמים חדשים רבים עלו לכביש, גם בענף המכוניות וגם בזה של הדו-גלגלי וזה אומר שבילינו שעות, ימים ואלפי קילומטרים על הכביש עמם, אך בשל הדוחק, פחות עם ה-NC750X שנמצא אצלנו במסגרת מבחן ארוך טווח. רק מעט פחות מאלף קילומטרים רכבנו עליו החודש בפרקים קצרים וזה שיחק מאוד לרעתו של ההונדה הלבן.
אולם עוד קודם לתחושות, מספר לכם שהחודש בפעם הראשונה חווינו עמו נפילה קלה. זה קרה במהלך ירידה ממדרכה שהתגלתה כגבוהה ממה שציפיתי, והנחיתה הגבוהה הוציאה אותנו משיווי משקל והאופנוע נשכה על צדו הימני (עד שרגל ימין נגעה בקרקע, המשקל כבר היה מכריע מדי). הנזק קל בלבד - מנוף בלם קדמי מעוקם. במוסך החברה המנוף הוחלף תוך זמן קצר והעלות עמדה על 365 שקל.
את הקושי האמיתי לחזור אל מושבו חוויתי החודש לאחר רכיבה על אופנוע שאמור להיות מסורבל בהרבה ממנו, נוקשה בהרבה וגם כבד משמעותית. זה היה הב.מ.וו K1600GTL שקיבל גרסת אקסקלוסיב. אין כאן שום שמץ של דמיון או השוואה, האחד יומיומי נגיש ופשוט והשני פיל גרמני, על כל המשתמע מכך. ה-GTL לא היה מהקלים ביותר, בטח שלא בניסיון לבצע עמו תמרוני חניה. זה אף פעם לא קל כשיש לך יותר מרבע טון בן הרגליים וצריך לדחוף אחורנית בשיפוע.
הגודל לא קובע
אבל אחרי שלושה ימים עליו, כבר במפגש עם ההונדה שהמתין לנו בסבלנות בשדה התעופה, המעבר אליו הרגיש מנוכר. הוא חשף בשנייה אחת את אחת מהבעיות הכי גדולות של ה-NC, הוא לא מאיר פנים ברכיבה הראשונה. הוא לא מקבל בחיבה את הרוכב שלו, בפעם הראשונה, או אחרי הפסקה של מספר ימים, או לאחר רכיבה על אופנוע אחר.
המוזרות מגיעה מכל נקודה בו. הכידון, בשל שימוש בזווית כהה מאוד של 26 מעלות, מרגיש איטי וכבד ובפניות הוא לעתים זקוק לדחיפה הגונה ולהפניה חיובית לתוך הפניה (ולא היגוי הפוך כמקובל) כדי לגרום לו לפנות. גם אז, הוא מרגיש עצל מאוד ברצון שלו לרכון, כאילו הוא מתנגד לעצם מלאכת ההפניה. זה לא מסתיים שם, שכן גם הבלמים שלו מרגישים עציים למדי עם צורך להפעיל כוח יותר מסביר כדי לייצר כוח עצירה והמתלים שלו מעבירים מסרים מאוד מבולבלים ולא אחידים מהכביש. את המכשלה הגדולה ביותר בו שלטעמנו היא זו שאחראית לתחושת העצלות בביצועים, מצאנו במצערת. נשגב מבינתנו מדוע הונדה בחרו לעשות אותה כל כך כבדה, כל כך קשה ומתנגדת, על אחת כמה וכמה כשמצרפים מצערת כזו למנוע שלא ממהר לעלות בסל"ד למרות המומנט הרב שיש לו. עוצרים בצד לחשיבה.
הקאמבק
אבל למרות כל האנטי שהוא מפתח לך ברכיבה ראשונה, יש בהונדה הזה משהו שאם רק תיתן לו זמן הוא יצמיח שורשים ויתלפף לך מסביב לרגליים ולא ייתן לך לקום מעליו. הסרבנות הזו הופכת לידידותיות. הקושי הופך לדיוק. הכהות הופכת לניטרליות. אולי קצת יותר מדי ניטרליות, אבל זה קורה ואחרי ההפסקה הזו, הגוף, המוח והשרירים מתרגלים מחדש למה שהוא צריך כדי לזוז ביעילות והכל נראה פתאום טבעי.
אז חוץ מהתחושות עליו, גם בחודש הרביעי עליו לא נתקלנו בבעיות טכניות או בכל אירוע שגרם לנו לרצות להגיע למרכז השירות של החברה. הכל מתפקד כמו ביום הראשון, לא זיהינו חוסר בשמן וגם הבלמים, למרות שצורה המענישה שבה אנו משתמשים בהם, ברפידות יש המון בשר. גם החודש ה-NC750X רשם צריכת דלק טובה מאוד שנעה סביב ממוצע של 21 קילומטרים לליטר, למרות שאת מרבית הזמן הוא הבילה ברכיבות בעיר. אז מה נשאר? להתכונן לחודש האחרון שיגיע מיד ובו הכנו להונדה הזה גם אתגר מעניין, אבל כל זה, בחודש הבא.