צילומים: ערן גילווארג
חודש דצמבר התעופף לנו בין הידיים. קצת גשם, הרבה עבודה ובוף... נעלם החודש. אבל למרות הדוחק והעומס (כל המבחנים שקראתם החודש לא כתבו את עצמם, אתם מבינים), הצלחנו למצוא כמה ימים של בריחה מהעבודה, מהעיר ומכל ההמולה הזו. צפון הארץ בימים אלה אולי הכי יפה שניתן למצוא בתקופות השנה. ראשוני העלים מבצבצים מהאדמה ומזג האוויר לא קר ולא חם.
אם אתם תוהים מה פשר ההשתפכות הרומנטית הזו, אספר לכם שזו ההקדמה הכי טובה שאפשר לבקש ברכיבת תיור בגבולות הארץ הקטנה שלנו. חבר אמר לי פעם להיות תייר בארצי שלי וזה בדיוק מה שעשיתי החודש. הויסטרום בבסיסו הוא אופנוע אדוונצ'ר למרחקים גדולים וכעת עם צמד מזוודות מאחור, הוא לא רק נראה כזה שמבקש שיוציאו אותו לטיולים, הוא גם שימושי בהרבה. במזוודה אחת יש מים, חטיפי אנרגיה ובשני, חליפת סערה, למקרה שענן אפור יופיע.
עם הפנים צפונה
ההחלטה התקבלה לעלות צפונה אל הגולן והסביבה, אבל עוד קודם לכן, צריך לעבור את פקקי גוש דן. עד לרגע הוספת המזוודות, לא היה לנו כל כך מה לספק לכם בעניין זה, אבל לאחריהן, זו כבר מלאכה של ממש. האופנוע מתרחב מאוד בחלקו האחורי ומצריך משנה זהירות במעבר בין טורי המכוניות כדי לא לגלח מראות של מכוניות מזדחלות. עם קצת זהירות והתחשבות ובעיקר, מבט לאחור ופניות רחבות במעבר בין מכוניות והאיילון נעלם.
הויסטרום משייט בנינוחות בכביש החוף. המון מומנט דוחף אותנו קדימה כבר מסל"ד שמנועים אחרים עוד לא מתעוררים בו ומנגד, שומר המון רזרבות כוח לעקיפות כשצריך. את משקף רוח שבחזית העלינו במוסך לחורים הגבוהים ביותר, מה שהוסיף עוד שני סנטימטרים של הגנה, אבל על תועלת של ממש קשה לי לספר לכם. המשקף הזה עדיין מגיש מערבולות מציקות לקסדה מעל 120 קמ"ש, בכל אחת משלוש הזוויות אותו הוא מציע.
ירידה לצורך עליה
כדי לעלות לגולן, צריך קודם לרדת לכינרת ולשמחתנו הכבישים מתפתלים בירידה כמו שהם מתפתלים בעליה ואם ישנה תכונה בעזרתה הויסטרום מבדל עצמו לעומת חלק ממתחריו, היא התנהגות הכביש שלו. למרות גלגל 19 אינץ' מלפנים, ההיגוי של הויסטרום חד מאוד והוא ממש מושך את הרוכב באף לתת לו עוד בגז בסיבובים.
האספלט הרחוץ מציע אחיזה מצוינת כך שבקרת המשיכה נשארה מובטלת רוב הזמן ולמרות גודלו, הויסטרום מתנהג נפלא שם, כאילו היה קל במאה קילוגרמים לפחות ממה שהוא באמת. קל מאוד לגרום לו לרכון, הוא שומר קו באופן מרשים ותוך כדי כל זה הוא מעביר שפע של תחושה אל הרוכב מכל נקודות המגע בו - הכידון, המושב והרגליות. ואז אחרי שהדם מתחמם פתאום מתחילים לשייף את הגששים ברגליות ולא מבינים איך זה קרה כל כך מהר, כי בתחושה, יש לסוזוקי הזה עוד המון לתת כשמדובר ברכינה על הצד.
כאשר מבלים בטיול ארוך כזה על הצד הרגוע, הוויסטרום מסוגל לגמוא קילומטרים רבים על מכל הדלק הקטן יחסית שלו. רק אחרי 250 קילומטרים נכנסנו אל תחנת הדלק ושם גילינו צריכה ממוצעת של 19 קילומטרים לליטר. ברכיבה ספורטיבית יותר או לחילופין איטית יותר בעומסי תנועה, הצריכה יורדת לכדי 15 קילומטרים לליטר בממוצע.
בחזרה אל המציאות
גיחות רכיבה שכאלה מצליחות להטעין לנו את המצברים, על אחת כמה וכמה כשיש לנו בידיים אופנוע שתומך ברכיבה מהנה בדרך אל היעד ולא מסתפק רק בלהביא ולהחזיר אותך משם. הויסטרום המשיך כמובן לתפקד גם ברכיבות היומיום אל העבודה-פגישות-בית שלנו שכוללות כ-80 קילומטרים בממוצע בכל יום.
לכאורה, הוספת מזוודות הצד הייתה אמורה לשפר גם את השימושיות היומיומית שלנו עמו - במידה מסוימת הן כן שיפרו, אבל לא כפי שציפינו. זה תמיד נוח להחזיק ציוד גשם זמין באחת המזוודות ולא להיסחב עמו בתוך התיק, אבל את התיק אנחנו צריכים להמשיך להחזיק על הגב. זאת משום שנפחן של מזוודות אלה מצומצם וגם ממדיהן קטנים בהתאם. זה אומר שתיק גב סטנדרטי לא נכנס שם, בוודאי שלא עם מחשב נייד בגודל 14 אינץ' וגם לא קסדה. אפילו לא קסדת שלושה רבעים זמנית עבור מורכב מזדמן. בשביל זה צריך כנראה מזוודה שלישית עליונה, אבל אין כזו מקורית בהיצע נכון לרגע זה.
גם בחודש השלישי לא ארעו כל תקלות או עניינים טכניים שהצריכו את הגעתנו למרכז השירות. תשומת הלב היחידה זה הטיסטרום נזקק הייתה שימון לשרשרת כל כמה מאות קילומטרים, ובמיוחד אחרי רכיבה בגשם.
