מפלצת הברזל רעדה ונבחה, ה-V8 האדיר מרעיד את הקרקע החולית. Gudmundsson התיז סילון 'ניטרו' לבוכנות ומעך את הדוושה, 930 סוסים מטיסים את רכב המרוץ לפסגת הסוללה האדירה. Gudmundsson זיגזג בין המכשולים, עבר בהצלחה שני קירות, עד שהגיע לקצה הסוללה וחרטומו הזדקר לאוויר, 85 מטרים מעל קרקע המציאות.
סדרת ההתהפכויות הייתה קשה וכואבת לא פחות מחמישה גלגולים עוצרי נשימה, בעוד כולנו מחכים שייגמר כבר הגיהינום הזה. Gudmundsson נחלץ מהמכונית בעזרת המרשלים ונופף בזרועותיו לקהל המריע; בעוד 40 דקות יתייצב שוב על קו הזינוק, חבול אבל לוחם. בהמשך היום שאלתי אותו מי בנה לו את כלוב ההתהפכות, ומי בדק את חוזקו? "אתה חושב שאני צריך שמישהו יבדוק לי את הכלוב?" שאל בפליאה. "זה אני שיושב באוטו הזה! את הכלוב בניתי כאשר אני חושב על אשתי וילדיי, אני לא צריך שום פקחי בטיחות".
כלוב הכפייה
וזה, אם תרצו, סיפורו של כישלון הספורט המוטורי; ענף ספורט המביא לישראל יותר כבוד והצלחות מענפי כדורגל-כדורסל-כדור פינג פונג, עם מקומות ראשונים ברחבי הבלקן, דקאר ומרוצי אופנועים. ספורט המתאים לנו ככפפה ליד, אבל הממסד רואה בו התפרעות חוליגאנית. ספורט שיכול לשפר את בטיחות הנהיגה בכבישי ישראל אבל הוא נחנק על ידי חקיקת-יתר ופוליטיקאים שבכלל לא ברור אם באמת רצו להסדיר את הספורט, או לקבור אותו? ומדוע 'כלוב כפייה'? מכיוון שעל פי החוק חייב הספורטאי לבנות כלוב התהפכות המתאים לתקני FIA המחמירים ביותר, ולא רק זאת - לאחר הבנייה הוא מחוייב להביא את הרכב למכון בדיקה מיוחד, שינסה למעוך את הכלוב. בהנחה 'ישראבלופית' שהמתחרה חיפף, ולקח על עצמו סיכון מוגזם. למה-מה, למתחרה ישראלי אין משפחה וילדים, הוא כן רוצה להימעך בתוך הרכב?
הכישלון היה כתוב על האגזוז
במסגרת 750 מילה אי אפשר לנתח במדויק את חלוקת האחריות בין הגורמים למצבנו העגום; האם כסת"ח ולהיטות-יתר הביאו אותנו למצב בו דרישות החוק אינן אפשריות? האם זו קונספירציה של השלטונות, לחנוק את הספורט? האם התקוטטויות בין אגודות ספורטאים ואינטרסים מסחריים? כך או כך, היום אין ספורט מוטורי בישראל. ליגת ראלי-רייד עוד מנסה להוציא 3-4 אירועים בשנה כדי לשמר את רוח הספורט, ולזכות בתקציבים ממשלתיים הזעומים. למרות הרצון האדיר מצד מארגנים מתנדבים וקומץ משתתפים שעוד מוכן ליישר קו עם הדרישות המוגזמות, הספורט גווע לעינינו.
בשום מקום בעולם אין 'חוק ספורט מוטורי' מפורט ותובעני כל כך. מאיסלנד ועד אבו-דאבי, השלטונות משאירים לאנשי המקצוע לקחת החלטות וראה זה פלא, ספורט מוטורי הוא פעילות בטיחותית להפליא. מפתיעה העובדה שגם אחרי שנים עם חוק אבל בלי ספורט, עדיין יש בישראל אנשים המוכנים להשקיע זיעה וכסף בארגון אירועים מוטוריים, בבואה חיוורת של מה שהיה כאן לפני החוק. רבים מאשימים בכישלון החוק את יוסי ניסן, ראש הרשות לנהיגה ספורטיבית; "הוא פקיד ממונה המנותק מהוויית הספורט, הוא האשם בכול". אבל הוא לא חוקק את החוק, ואם מינו אותו לקיים חוק מוגזם ומיותר אז זה מה שהוא יודע לעשות, בלי לקחת על עצמו סיכונים, בלי לצאת מגדרו לחלץ את העגלה מהבוץ. ניצוץ של תקווה ניצת כאשר מונתה מירי רגב לתפקיד שרת הספורט; עם האנרגיות שלה, עם החושים הציבוריים שלה, כך אמרנו, אולי היא תשחרר אותנו מהצרה, או תמנה מנהלים המעוניינים באמת לקדם את הספורט? כאשר תפסיק להתקוטט עם אומנים ושמאלניים, אולי תתחיל השרה לבדוק מה רקוב בממלכת הספורט המוטורי בישראל.
לנהוג בשדות זרים
בינתיים יוצאים מתחרינו לרעות בשדות זרים רז הימן והלל סגל כבשו את הבלקן, הביאו כבוד ב'דקאר' (בסיוע תקציב ממשלתי, אירוע נדיר במחוזותינו), שי שמעוני וגל שחם קוטפים גביעים, יש נציגות ישראלית קבועה בקרואטיה טרופי, אופנוענינו נותנים גז בהרי הקרפאטים.
אבל כל שאנחנו רוצים זה להתחרות כאן, בישראל, בלי שיכניסו לנו מקלות לגלגלים.
לחזור לימי התהילה המחתרתית של הספורט המוטורי, עם מאות משתתפים המתייצבים לליגות בשרניות, אותן הרימו מארגנים הרפתקניים אך מקצועיים גידי קטנוב בשלב הפרה-היסטורי, מסעות הניווט של גדי צוקר ויענקל'ה זלצר, "חרמון אילת" של יקי שקרל, ליגות העבירות של מיקי יוחאי (עם ספונסורים מכובדים כמו יונדאי ויוקוהאמה), באחה של נועם היימן, מוטוקרוס, אנדורו, קרטינג, דראג ועוד... היה פה שמח לפני שהגענו!
2016, שנה טובה יותר?
מה נאחל לעצמנו? שיוסי ניסן יביא את המהפך עליו הוא מצהיר. ואם לא הוא, תתיישב נא השרה רגב במושב הנווט, תפטר ותחליף ותאפשר לנו להיות כאחת האומות. תרשו לי לפנטז מעט, לקראת השנה הבאה שיהיו לנו כאן מרוצים גדולים ומוצלחים, שיחזרו הליגות הרחבות ויצטרפו ספורטאים צעירים, שהספונסורים ירגישו שיש להם סיבה להשקיע. שנוזיל דמעה חבויה למשמע 'התקווה' על פודיום אירופאי, ויימלאו השבילים המיית אגזוזים וחריקות צמיגים!
