השוואתי טנדרים 4X4: איסוזו דימקס - טויוטה היילקס - מיצובישי טרייטון

הבורג השתחרר לי בקילומטר הרביעי של השביל האדום המוביל מ-ג?ב צניפים, לבקעת עובדה; רגע אחד הכול היה בסדר ושנייה לאחר מכן, לא יכולתי לעמוד בקריאת המרחבים הפתוחים. השביל המתעקל העיף לי את הפיוז, רגל ימין התהדקה אל הרצפה ומחוג המהירות החל להמריא אל על... לרגע שכחתי שאני נוהג ברכב עבודה עמוס וחשבתי שאני בעצם, בעיצומו של סטייג' אפריקני; בהמת העבודה דחפה קדימה, המתלים ספגו את הבאמפים והעברות המשקל, הצמיגים התיזו חצץ לכל עבר. לא רציתי שזה ייגמר אבל זו לא אפריקה, ומהר מאוד חזר מד המהירות לתחומים דו ספרתיים, מוריד את הקצב לקראת החזרה אל הכביש. פס האספלט סימן לי את סוף המבחן, ואת הנסיעה הארוכה הביתה - איזו באסה...

תחילת המבחן הייתה בפקקים האינסופיים של יום חמישי אחה"צ, עם שלושה טנדרים שעשו את דרכם דרומה. בחדשות הודיעו שזה הולך להיות הלילה הקר ביותר מזה שלושים שנה, ולכן העתקנו את חניון הלילה ממצפה רמון הקפואה, אל נחל פארן שאמור להיות פחות ארקטי; זה לא מנע מהרוח לטלטל את האוהלים, עד השעות הקטנות. אבל בבוקר האירה השמש על שלושת גיבורי המבחן – טויוטה היילקס ומיצובישי טרייטון שהוצגו לפני חודשים ספורים, ואיסוזו דימקס שהוא כבר בן ארבע שנים, מוביל בענק את מכירות הקטגוריה.

בקטגוריה היפאנו-קוריאנית נמכרים כ-3000 טנדרים בשנה; פעם מכרו יותר מכפליים אבל ביטול הטבות המס ופלישת הטנדרים האמריקנים, צמצמו את הקטגוריה לממדיה הריאליים. מתוך ה-3000 מחזיקה איסוזו בנתח אדיר של כ-50%, הודות לשליטתה במכרז מ?נה?ל הרכב הממשלתי. שאר המכירות מתחלקות בין מיצובישי וטויוטה, עם ניסן נווארה המתמקם הרחק מאחור, ופירורים בודדים הנופלים לחיק אמארוק ושות'. בימים אלו נפתח מחדש מכרז הרכב, טויוטה ומיצובישי מתכננות לתת קרב חזק; הקרב מתבטא בהנחות של 12%-15%, יש אומרים שההנחות אפילו גבוהות יותר. לקוחות פרטיים אינם מקבלים כאלה הנחות אבל הם מצ'ופרים בתוספות: גימורי ניקל, מערכות מולטימדיה, או מדרגות צד שרק מפריעות בשטח. למבחן קיבלנו את גרסאות-העל של הטנדרים; דימקס LS במחיר 239,900 שקל, טרייטון 'דקאר' במחיר 242,900 שקלים, היילקס Invincible העולה 255,900 שקלים. תוכלו לבחור גם בגרסת בסיס אוטומטית העולה כ-220,000 שקלים (איסוזו ומיצובישי), או היילקס ידני העולה 227,000 שקלים.

עם כל הכבוד לנהיגת שבילים מהירה, זו לא המטרה עבורה קונים טנדרי 4X4; כ-70% מהמכירות בישראל מתבצעות ללקוחות מוסדיים כמו הצבא, חברת חשמל ו-רש"ט. אלה אינם מחפשים רכב מהיר או מגונדר, הם רוצים אמצעי ייצור זול שלא יבלה במוסך. לקוחות פרטיים מחפשים טנדר דו-פרצופי, שיעבוד בשעות היום ויהיה משפחתי בערב, יוביל רהיטים משך השבוע וייצא לסופי שבוע במדבר.

טויוטה היילקס עבר תהליך אמריקניזציה, כנפיו מנופחות, חרטומו מתריס ואנכי, מקושט בפסי ניקל מסיביים. בגרסת המבחן Invincible ("בלתי מנוצח") ועם קשת הארגז האופציונאלית, הוא מצוייץ בניקלים. גם המיצובישי ("טרייטון" הוא בנו של פוסידון, א?ל הים והמצולות) מעוצב ומושקע מאוד, אבל באופן אחר – יותר מלוכסן ומחודד, מעובד ומתהדר ביחידות תאורה בי-קסנון מרשימות. הטרייטון פחות כוחני, קורץ ללקוחות עירוניים שאינם מחפשים לנהוג בחיית השדה. שני הטנדרים מעוצבים ויפים מאוד, הבחירה ביניהם היא עניין של טעם אישי. הדי-מקס הצנוע מתקשה להתבלט אל מול אחיו הצעירים; הוא יותר פשטני ומעשי, חיסרון עבור לקוחות ה'שופוני', יתרון עבור אנשי עבודה.

עיצוב חיצוני הוא עניין של טעם, אבל תאי הנוסעים צריכים לתת תשובה מעשית לפועלים, טיילים וקבלנים. תא הנוסעים של הדימקס מיושן ופשטני למראה ולמגע. חומרי הדיפון עמידים כסלעי המדבר, יש הרבה תאי אכסון שימושיים. תנוחת הנהיגה טובה וזווית הראיה אינה מופרעת על ידי קורות הגג. המושבים פחות נוחים מאשר בטויוטה ומיצובישי. באיסוזו יש רק 6 כריות אוויר, 7 אצל האחרים.

תא הנוסעים של מיצובישי מפואר ומודרני לחלוטין, מתאים למי שרוצה לשבת ברכב משפחתי. המחוונים בהירים, הנדסת האנוש טובה, צג מגע גדול מעניק שירותי צליל ותקשורת (בגרסת דקאר המפוארת). הישיבה שקועה יותר מאשר אצל האחרים, תנוחת הנהיגה טובה, ההגה קטן ו'ספורטיבי', המושבים מצוינים. מאחור, הטרייטון מעניק מרחב גדול יחסית, ותצפית טובה החוצה. לטרייטון יש מערכת התראה על סטייה מנתיב, חיישני גשם ותאורה.

היילקס מעלה את רף עיצוב הפנים גבוה מאוד – צג מגע גדול ומפורט, מערכת צליל מצוינת, לוח מחוונים כחול ונעים לעין. יש הרבה ידיות אחיזה ומקומות איכסון שימושיים, שני שקעי 12 וולט ואפילו 220 וולט לטעינת מצלמות ומחשבים. המושב האחורי רחב יחסית. תנוחת הישיבה בטויוטה גבוהה ושלטת, אהבנו מאוד – בכביש זה נעים, בשטח זה יעיל. גלגל ההגה מצופה עור, מוצק ונעים למגע. המזגן ידני, אין בקרת אקלים.

ארגזי המטען כמעט זהים בגודלם, עם יתרון קל לטויוטה – 2.34 מ"ר מול 2.26 לדימקס, 2.23 לטרייטון. ארגז הדימקס ארוך ונמוך יותר, יתרון. עם אמבטיות ההגנה נשארות בטויוטה 4 נקודות עיגון נמוכות ושימושיות, בטריטון 4 גבוהות (יותר נגיש, לא תמיד אפקטיבי), בדימקס מצאנו רק שתי נקודות עיגון. כושר ההעמסה של הדימקס הגדול ביותר (1050 ק"ג) אבל הוא מורשה לגרור רק 2.5 טון. טרייטון מעמיס 1035 ק"ג וגורר 3.1 טונות, הטויוטה מורשה להעמיס רק 850 ק"ג ולגרור 3.2 טון.

שלושת הנבחנים חמושים במנועי דיזל 4-בוכנות; 2.442 ליטר 181 כ"ס לטרייטון, 2.393 ליטר 150 כ"ס להיילקס, 2.499 ליטר כפול-מגדשים 163 כ"ס לדימקס. לטויוטה תיבת 6-הילוכים מתוחכמת, לאחרים רק 5 הילוכים (ל-טרייטון יש גם מנופי הפעלה על ההגה). לא תופתעו לשמוע שהטרייטון הוא החזק והמהיר בחבורה – עם משקל עצמי של 1875 ק"ג בלבד (2060 טויוטה, 1950 דימקס) המיצובישי מזנק בעוצמה, משאיר את שני האחרים מאחור – בכל מהירות, בכל מצב. מנוע המיצובישי משובח ומענג, בשרני ומעודד ללחוץ על הדוושה. רצועת הכוח של המיצובישי צרה וגבוהה יחסית, מה שבתנאים מסוימים גורם לריבוי החלפות הילוכים – זה ממש לא נורא.

לא הופתענו לראות כי מנוע הטויוטה אינו חזק כשל האחרים; במסגרת המאמץ לייצר רכב חסכוני הוקטן נפח המנוע, ירד ההספק, ותיבת ההילוכים קיבלה הילוך נוסף. הטויוטה מאפשר נהיגה מהירה וזורמת אבל הוא חלש משני המתחרים, גם מהדגם היוצא. תיבת 6-ההילוכים של טויוטה מצוינת, תומכת בתגובת דוושה זריזה, מורידה הילוכים לקראת בלימה ובירידה – תענוג! מנוע הדימקס חזק ובשרני, והוא מתמקם בין שני האחרים מבחינת ביצועי המנוע. למרות שהדימקס חמוש בזוג מגדשי טורבו, יש לו השהיה רצינית במטרים הראשונים, קצת מפתיע אם כי לא קריטי.

ביורדנו דרומה תדלקנו את הכלים בתחנת הדלק של שבטה, ויצאנו למסלול תובעני של כ-350 קילומטרים בכביש ובשטח. נהגנו בדיוק את אותו מרחק ובאותו סגנון, הטנדרים צמודים זה לזה משך שלושת ימי המבחן. על הכביש שייטנו בסביבות 110-120 קמ"ש, בשטח לא עברנו 50-30 קמ"ש למעט פרצי מהירות קצרים, שהתרחשו עם שלושת הכלים. בדרך הביתה גילינו כי דימקס היה החסכוני שבחבורה, עם ממוצע של 7.6 קילומטר לליטר (משולב כביש ושטח מתון, המדמה תנועה עירונית). הטרייטון הכוחני צרך כ-5% יותר מהדימקס (7.2 ק"מ לליטר), זה לגמרי סביר בהתחשב בביצועי המנוע שלו.

מי שהפתיע לרעה היה הטויוטה, שהחליף מנוע וגיר כדי לשפר את תצרוכת הדלק; הוא היה דווקא הצמא מבין השלושה, עובר רק 6.7 ק"מ לכל ליטר סולר. נזכירכם, הכלים עברו בדיוק אותו מרחק ובאותם תנאים, מנועיהם פעלו אותו מספר שעות. בבדיקה נפרדת הציגו מחשבי הדרך שבשיוט רגוע ב-110 עד 115 קמ"ש עבר הטויוטה 12.9 ק"מ לליטר, בזמן שהמיצובישי עבר רק 12.0 ק"מ לליטר; זה מבחן תיאורטי למדי, המייצג נהיגה היפר-חסכונית במהירות קבועה. להשכלה כללית אספר כי בתנועה עירונית יעשו גיבורינו 7.5-9 ק"מ לליטר, ובנהיגת שביל בקצב טיול של 40-30 קמ"ש, תקבלו 7-8 ק"מ לליטר.

מתלים הם נקודת התורפה של טנדרים באשר הם; מלפנים הם עוד בסדר, אבל האחוריים צריכים להתמודד עם משקל שנע בין טונה שלמה, ל-0 קילוגרם. מכאן שעם משקל זעום הם בועטים בישבן, ואינם נוחים. על כביש מלוטש היה היילקס מעודן ורגוע מאוד, שקט ומייצר מינימום של רעשים ורעידות; עבודה יפה למחלקת NVH! אבל ברגע שהכביש הידרדר לפחות ממושלם, הטויוטה הפך לנוקשה ומטלטל, בכביש ובוודאי בשטח. גם הורדת לחץ אוויר ל-24 PSI לא שיפרה את המצב משמעותית, עדיין קופצני מאוד. נציין לטובה את המתלים הקדמיים של הטויוטה, נוחים ומבוקרים, לא קורסים במהירות גבוהה. ככל שעלתה מהירות הנסיעה תפקדו מתלי הטויוטה טוב יותר, ואנו יודעים גם לומר כי עם משקל רציני בארגז – הוא יהיה הרבה יותר ידידותי; אבל כך גם מתחריו.

נסיעת הדימקס פחות מעודנת; הוא פחות בועט וקופצני מהטויוטה, ובנסיעה רגועה הוא נוח יחסית. אבל ברגע שהעלינו את הקצב התחיל החרטום להתנודד ולפמפם, מעביר רעידות מיותרות אל תא הנוסעים ולגלגל ההגה. בסופו של דבר, הטרייטון מציע את הפשרה הטובה ביותר במחלקת המתלים. גם ישבנו קופצני אבל החרטום מתון ומלכותי, עם נטייה קלה לפימפום בנהיגה מהירה. המיצובישי אינו שקט כמו הטויוטה, אבל הוא מציע רמת עידון גבוה מאוד, במונחי טנדר יפאני. עובדה יבשה היא שכל עוד נהגנו בשטח, כולנו רצינו לנהוג בטויוטה; ברגע שעלינו על הכביש צפונה, התחולל מאבק קצר ליד מפתחות המיצובישי...

בתקופה בה מתמעטים רכבי השטח האמיתיים, טנדרי 4X4 הם מעוז כמעט-אחרון לשלדות חסונות, מכלולי שטח מסיביים, הילוך כוח ונעילות נשלטות. לכן היה ברור כי במבחן הזה נרד הרחק דרומה. העמסנו ציוד מחנאות ומזון, קרשים למדורות הלילה, מפות טופוגרפיות ואמצעי חילוץ. המדבר קרא לנו ואנו שמחנו לשוטט בשבילים, מחפשים גבי מים ונופים ייחודיים, מאריכים בהפסקות קפה ומזון. היה זה סטאלבט אדיר, האפשרי עם רכבי שטח אמיתיים וחברותא משובחת.

הטרייטון צלח בקלות את מסלול המבחן, ויש לו מפרט שטח מלא – שלדת סולם חסונה, הילוך כוח ובקרת משיכה, זוויות מרכב נאותות, צמיגים בחתך סביר ונעילת דיפרנציאל אחורי. כך המפרט, אבל הביצוע 'עירוני' מדי; מרווח הגחון הוא רק 20.5 סנטימטרים, הצמיגים אינם רחבים ורצועת הכוח ממוקמת גבוה – זהו חיסרון בזחילת סלעים. ב'מעלה ציחור' התחוח והמוצלב נאבק הטרייטון על נפשו ורק נעילת הדיפרנציאל העלתה אותנו לפסגה, בלי להזדקק לתנופה מוגזמת. מקום שלישי בעבירות.

לאיסוזו דימקס אין נעילת דיפרנציאל נשלטת וגלגל ההגה רועד מכפי שראוי, אבל יש לו דברים אחרים – מרווח גחון הטוב בקבוצה (23.5 ס"מ), מהלך מתלים מצוין, מנוע בשרני עם רצועת כוח הנמוכה ביותר במבחן, והילוך כוח. המתלים הרכים מעניקים נוחות נסיעה גבוהה בשבילים, כל עוד נשארים בקצב טיולים (40-30 קמ"ש). את מעלה ציחור עלה הדימקס בזחיחות נוסכת ביטחון, מקום שני בשטח.

זה משאיר את המקום הראשון בשטח לטויוטה הארגמני; ככל שהיילקס החדש השביח את רמת העידון והפינוק שלו, הוא לא נטש את יכולות השטח שעשו אותו לאייקון עולמי. מרווח הגחון עומד על 22.8 ס"מ מכובדים, יש לו זוויות מרכב הטובות בקבוצה, גחון נקי ממכשולים, צמיגיו רחבים, הילוך ה'כוח' קצרצר, ובקרת המשיכה העלתה אותו למעלה ציחור, בקלילות מתנשאת. יש לו נעילה אחורית חשובה, אבל בואו לא נתעלם מהמתלים הנוקשים של הטויוטה; בנהיגה מהירה מאוד או עם מטען כבד הוא נוח, אבל במצבו המקורי ועם כ-100 ק"ג בלבד בארגז – הוא היה קופצני יותר מהאחרים, בפער מטריד. יש לקוחות שלא יתרגשו מקופצניות הזנב, אבל אחרים יחרקו שיניים ויתקינו סט בולמים/קפיצים. מבאס לקנות את הטנדר היקר ביותר בקבוצה, ולרוץ להשקיע בו עוד 12-10 אלפי שקלים.

לילה צונן ירד על שער צניפים ואנו הצטופפנו סביב המדורה, עליה הקפיץ דודי תבשיל עוף תאילנדי. לקול פצפוצי האש ובע?בו?ע?י הקומקום ניסינו לשקלל את רשמי המסע, להפריד בין נתונים לתחושות, בין אגדות עם לבין 'חוכמת ההמונים'. דיברנו גם על טנדרים אמריקנים מו?כ??ר?י-מס ומגודלי מידות, אבל זה כבר נושא לכתבה אחרת. כל אותו זמן חנו לידינו בהמות המשא הדוממות, ממתינות בסבלנות לפסק הדין – והרי הוא לפניכם.

איסוזו דימקס הוא הטנדר הוותיק בחבורה, להיט המכירות של עשר השנים האחרונות. הוא נותן חבילה מלאה אם כי מחוספסת מעט, עם יכולות ראויות בכביש ובעיקר בשטח. בגרסת המבחן LS הוא עולה 239,900 שקלים (מוצע גם עם חבילת איבזור מקיפה העולה בפועל כ-10,000 שקלים בלבד). דימקס הוא הרכב הנגיש ביותר במבחן אבל לטעמנו, פער המחיר בינו לבין המיצובישי אינו מספיק גדול. עם כל חיבתי לטנדר שלקח אותי למסעות "איסוזו צ'אלנג" המופלאים, ה-דימקס אינו יכול לנצח את מתחריו הצעירים והמשוכללים. בגרסאות בסיס עוד היה לו צ'אנס אבל בקרב של גרסאות הפרימיום, הוא נאלץ להסתפק במקום השלישי.

דילמה גדולה הייתה, הבחירה במקום שני וראשון. צוות המבחן כלל ארבעה טיילים מוטוריים, לשניים יש טנדרי 4X4, האחרים נוהגים בג'יפים עירוניים קשישים. ליבנו נוטה לכיוון השטח, אבל יש בשוק מאות לקוחות אחרים; כאלה המחפשים טנדר שיהיה טוב בעיקר על הכביש, עם יכולות שטח סבירות. נהגים המחפשים רכב עבודה, המסוגל לתפקד גם כרכב משפחתי מפנק.

מיצובישי טרייטון עונה היטב להגדרה זו. הוא מעניק פתרון מצוין ללקוח המבלה את רוב זמנו על הכביש (ומי מאיתנו אינו עונה להגדרה זו?), נהג שעבורו 4X4 אינו מטרה נכספת אלא צורך שימושי – גיחה קצרה לשדות, גרירת ב??אלות לאתר בנייה, טיולי שטח משפחתיים. לקוח כזה ימצא מענה מספק לחלוטין ביכולות השטח של הטרייטון, ובדרך הביתה מהטיול או מהעבודה – יימצא את עצמו עם הטנדר המפנק והמשפחתי ביותר בקבוצה, חמוש במנוע על גבול הספורטיבי. ב-242,900 שקל לגרסת 'דקאר' אותה בחנו, הטרייטון אפילו לא מאוד יקר; יש גם גרסאות בסיס ב-219 ו-230 אלף שקל. עבור לקוחות שאינם תופסים עצמם כשועלי שטח מסוקסים, טרייטון הוא הטנדר המועדף יותר; תעיד על כך העובדה שכאשר יצאנו אל הכביש, העדפתי להתכנס אל סיפונו המרגיע.

אבל אנחנו יצאנו למבחן מטעם "וואלה! שטח ופנאי", אנחנו מפנטזים על טיולי מדבר ועבירות, ועבורנו יש מנצח אחר למבחן – טויוטה היילקס דור שמיני. האמת היא שהוא די מעצבן, הטויוטה הזה: ב-255,900 שקלים הוא היקר בחבורה, ולא תקבל עליו שקל הנחה... גרסה מוזלת של היילקס עולה 227,000 שקלים, עם הילוכים ידניים בלבד. רכב המבחן לא נתן כיסוי לטענת החיסכון בדלק, אבל מחירי החלפים ועלות הטיפולים, נמוכים יחסית. טויוטה הוא הפחות נוח משלושת רכבי המבחן, בעיה שפתרונה יעלה לך 12-10 אלפי שקל... כמה כבר שווה לשלם עבור 'הטנדר של המיליציות'?

אבל מצד שני, היילקס הוא רכב השטח הטוב והקשוח ביותר במבחן, תוך שהוא גם השקט ביותר על הכביש. תנוחת הנהיגה שלו שולטת, תא הנוסעים קשוח ופונקציונאלי, ומעל לכל מרחפת תחושת הומוגניות נדירה; אתה מתיישב במושב הנהג ומרגיש שהכלי הזה מוכן לשרת אותך בימי עבודה של 18 שעות, או בטיול שטח לקצוות אפריקה.

במסגרת מבחן דרכים איננו נוהגים להתייחס לפרמטרים כמו שמירת ערך, אמינות וסחירות; אבל במקרה של ה-היילקס, תהיה זו טעות להתעלם מ'חוכמת ההמונים', הבטוחה כי היילקס הוא הטנדר האמין והסחיר ביותר בשוק. אפילו אם ההמונים טועים, דעתם יוצרת מציאות בה טנדרי טויוטה משומשים נמכרים במהירות מדהימה, במחירים גבוהים מאלה של המתחרים. נקודה זו חותמת את הדיון סביב מדורת השבט ומעניקה את הניצחון במבחן הטנדרים, לטויוטה היילקס.

עוד הרבה מבחני שטח בוואלה! רכב