דאצ'ה משווקת את מכוניותיה כמוצר Low-Cost שאינו נחות מהותית ממוצרי המתחרים; "עם איזי-ג'ט אתה מגיע לפריז, בדיוק כמו עם איר-פראנס" הם אומרים; "אתה רק מוותר על הסנדוויצ'ים החמודים ועל המטלית החמה לריענון הפנים". אפשר להתווכח אם דאסטר הוא חלופה תואמת לספורטאז' או טוסון אבל עובדה היא כי ב-2015 נמכרו אצלנו 1,050 דאסטרים דיזל, והיום יורד רף המחיר במדרגה משמעותית בעזרת גרסת בנזין 1.2 טורבו העולה 99,990 שקלים (2X4 עולה רק 89,900). באופן ס?מלי זה בדיוק מחירו של ג'ימני ידני, או סוזוקי 'קרוסאובר' 2X4.
שטח פילוסופי
אני משער שלמהנדסים הרומניים לא הייתה אג'נדה פילוסופית, כאשר הציגו את הדאסטר ב-2009; הם תכננו את הרכב הכי טוב שידעו לעשות, כפוף לתנאי השוק ולמצאי החלפים שמצאו על מדפי 'רנו'. אבל אני רואה ב-דאסטר רכב בעל משמעות עמוקה יותר מאשר סתם 'אוטו זול'; בימים של נהירה אחרי המשוכלל והנוצץ, בימים בהם דימוי המותג נחשב יותר מאיכות המוצר, כאשר אנשים מחליפים פלאפונים ומכוניות כמו גרביים בימים כאלה אני שמח למצוא מוצר המתבסס על תוכן ופונקציונאליות, מוצר המנסה להיות נבון מבחינה צרכנית. לא מצאתי תרגום מוצלח למונח Honest Car אבל יש משהו מאוד ישר והוגן בדאסטר זה האוטו, זה מה שהוא יודע לעשות, למה לך לבזבז את כספך על מסכי מגע ואלקטרוניקה, פונקציות מיותרות ועיצוב מגונדר?
זו פילוסופיה שנוח לי להלביש על הדאסטר ובאמת, במחיר הנכון אין לי בעיה לוותר על תאורת LED ומפתח אינטליגנטי, מצלמות היקפיות ומושבים חשמליים, או מגבים המפעילים את עצמם כאשר אני עובר ליד ממטרה. רק בואו לא נשכח שבמסגרת העסקה הזולה, אנו מוותרים גם על תכונות חשובות באמת הילוכים אוטומטיים, רמת עידון כללית, מפרט בטיחות, הנדסת אנוש... נראה כי לכל RON יש שני צדדים.
קשוח למראה
כמי שגדל במחוזות הג'יפאות המסוקסת, קל לי לאהוב את עיצובו של הדאסטר; הוא אינו מתיימר להיות חללית עב"מית ולא רכב 'ספורט', והוא לא ידליק יאפים מוחצנים. אני אוהב את המרכב הבולבוסי והגברי, אני מזהה בקווי המתאר את זוויות המרכב הטובות לשטח, טוב לי עם החזית הלא יומרנית. הייתי אולי שמח לקבל פסי גגון קצת פחות מגודלים אבל אני משער שזה מחיר מינימום לשלם, כדי להעצים את האימפקט הוויזואלי. גרסת המבחן Prestige עולה 107,490 שקלים וכוללת חישוקי מגנזיום נאים.
תא הנוסעים מספיק מרווח לארבעה מבוגרים, גם חמישי יוכל להידחק מאחור. גרסת המבחן Prestige מאובזרת במערכת מולטימדיה, ציפוי עור לגלגל הגה וידית ההילוכים, מחשב דרך ובקרת שיוט. כדי לזכות ב"4X4 בפחות מ-100,000 שקל תיאלץ להסתפק בגרסת Laureate המוותרת על פינוקים וקישוטים, אבל יש בה את מה שצריך באמת. תנוחת הישיבה טובה למדי והתצפית קדימה מצוינת, הודות לקורות A דקות יחסית. יש שני תאי אחסון שימושיים על לוח המחוונים, ועוד כמה תאים נמוכים יותר. לוח המחוונים פשוט ונעים לעין, בנוי היטב. חומרי הדיפון בסיסיים למראה ולמגע, תואמים את המחיר.
מבט שני מתחיל להסגיר את החסכונות השונים. ריפוד המושבים פשטני, וחסרה תמיכה לגב התחתון. חלק מהמתגים מעיד על חיסכון, או ליקוט מתגים ומפסקים שנותרו על מדפי רנו. כך הפקדים המיושנים להגברת הצליל, מתגי התאורה הפנימית, מנגנון ביזארי לכוונון גובה המושב, גלגלת כוונון גובה אורות הלקוחה מהעולם החקלאי.
אפשר לפטור פרטים אלה כשוליים ובאמת, רובם לא קריטי. את חלקם היה אפשר לפתור באמצעות קצת מחשבה; באמת, לא יכולתם למצוא מיקום טוב יותר למתג כוונון המראות, מאשר מתחת לבלם היד? או למקם את מראת הצד הימנית, בלי שתהיה מוסתרת על ידי קורת הגג? יאפי חובב מותגים ואיכות שוויצרית לא יכניס את ישבנו לרכב כזה, אבל הוא לא הלקוח הטיפוסי. משפחה צעירה חובבת טיולים או מושבניק מהעמק, ירגישו נפלא עם חבילת היכולות אותה קיבלו במחיר אטרקטיבי ביותר.
על הכביש
החידוש ברכב המבחן הוא מנוע הבנזין 1.2 ליטר טורבו, המספק 125 כ"ס ו-20.9 קג"מ. זוהי יחידה מודרנית של רנו המותקנת גם בקשקאי, ואינה מתקשה להניע דאסטר השוקל פחות מ-1300 קילוגרם. עם שישה הילוכים ידניים המרווחים היטב, הדאסטר בנזין זריז למדי 10.4 שניות ל-100 עד מהירות מרבית של 175 קמ"ש, זה לגמרי מספיק. המנוע שקט באופן מפתיע, והוא מאפשר שיוט רגוע גם במהירויות כביש-6, 130 ומעלה. בשיוט מהיר אינך שומע את המנוע, ונוכחות הרוח מורגשת כנראה ובעיקר, בגלל הגגון. רעש הצמיגים סביר מאוד, זה עוד יתרון של גומיות דקות וגבוהות. במהירויות חוקיות נשמעת המיית תמסורות חרישית, כנראה מתיבת ההעברה.
ב-120 קמ"ש מסתובב מנוע הבנזין 2700 פעמים בדקה, ועושה 11-12 ק"מ ליטר. זה לא נתון מבריק עבור רכב קטן עם הילוכים ידניים, ובנסיעה עירונית יורדת התצרוכת לסביבות 7-8 ק"מ לליטר. עבור מאותגרי התיבה הידנית אומר שמנוע הטורבו-בנזין גמיש למדי; התיבה נעימה להפעלה והמצמד קל, אין צורך בערבוב בלתי פוסק של ההילוכים, הילוך חמישי ייקח אותך מ-60-70 קמ"ש ומעלה. בזינוק בעלייה יחזיק הדאסטר את עצמו עד שתואיל לשחרר קלאץ', ואם כבר דוממת מנוע הוא יניע את עצמו אוטומטית, נחמד מאוד! מנוע הדיזל צורך כ-70% מתצרוכת יחידת הבנזין; מחוץ לעיר יוציא הדיזל 18-19 קילומטר לליטר, זה כבר נתון מצוין.
המושבים לא הכי ארגונומיים אבל נוחות הנסיעה טובה, עם מתלים רכים בסגנון 'צרפתי' וצמיגי 215/65R16 המשלימים את בלימת הזעזועים. הדאסטר נוח יותר מחלק ממתחריו המתוחכמים אבל בדיוק מאותן סיבות הוא לא יודע ספורטיבי; אפשר לנהוג אותו מהיר וזורם, אבל אין מה ללחוץ עליו בכביש הררי; בוודאי לא עם הגה קל-תחושה, צמיגים צרים ובלמי תוף אחוריים.
במשעולי המדבר
חברת קרסו-מוטורס מנסה לשווק את הדאסטר כרכב שטח קשוח, אבל הציפיות שלי צנועות יותר. זה קרוסאובר המיועד לשבילים, עם מרווח גחון לגמרי לא רע, 20.5 סנטימטרים. גם זוויות המרכב מרשימות, 29 מעלות מלפנים ו-34 מאחור. הבעיה היא שכחבריו לקטגוריה אין לו הילוך "כוח", ולכן הוא מוגבל בתיקול מעברים טכניים. תן לדאסטר שבילים כבושים ומהירים, תן לו חולות וכורכר, והוא לא יאכזב. אבל גם שביל מסודר עלול להפתיע אותך עם מדרגת סלע, חריץ מי גשמים, או הצלבה גסה. בקרת המשיכה אפקטיבית בהתמודדות עם הצלבות, אבל ההילוך הראשון אינו מסוגל לספק התקדמות איטית ומבוקרת. במוקדם או במאוחר תגיע למכשול שיחייב אותך לנהוג מהר ובתוקפנות (תוך סיכון לתלישת חלקי מרכב), או לטחון את המצמד בסל"ד גבוה (ולהסתכן בטיגון הקלאץ').
כי לכן בחרתי בקפידה את מסלול המבחן נסענו לראות כלניות ביער שוקדה, ירדנו למדבר, היה מעולה. המתלים ספגו ברכות את שיבושי הדרך, מרווח הגחון הספיק עבור השבילים בהם בחרתי, מיגוני גחון מסיביים של 'רסטה' נסכו בי ביטחון. מהלך המתלים צנוע יחסית אבל בקרת המשיכה מאפשרת תיקול הצלבות סבירות. בנסיעת דיונות צריך לנתק את בקרת היציבות, בלחץ אוויר מופחת ובנהיגה שקולה יצלח הדאסטר כל דיונה ישראלית. ואם נתקלים במעבר טכני מדי, בדרך כלל תספיק עבודת מע"צ של כמה דקות כדי לפתור את הבעיה.
דאסטר אינו רכב שטח אמיתי היכול לצלוח מעברים טכניים קיצוניים, אבל הוא מתאים ביותר לעבודת שטח בעיקר בהשוואה לקרוסאוברים אלגנטיים העולים כפליים ויותר. זוויות המרכב, מרווח הגחון, מפרט הצמיגים ויחסי העברה קצרים יחסית, מעניקים לו יכולות שטח האמורות להספיק לטיול משפחתי. זה נכון עבור רכב המבחן עם מנוע הבנזין, ונכון עוד יותר עבור גרסאות דיזל; הדיזל מספק 26.5/1750 קג"מ, זה מומנט הגבוה ב-30% מזה של מנוע הבנזין, המגיע 250 סל"ד מוקדם יותר. משמעות הפער היא שבמקום בו הבנזין יתחיל לגמגם או אף לדומם, הדיזל יתקדם בעקשנות ובהתמדה, הנדרשות לנהיגת שטח טכני מתון.
גמר חשבון
יש אולי לקוחות שיידלקו על הוורסטיליות של הדאסטר, והשילוב האטרקטיבי בין נוחות כביש ויכולת שטח. אבל רוב הלקוחות יבואו בגלל המחיר 90,000 לקרוסאובר 2X4 ו-100,000 לגרסת 4X4, אלו מחירים אטרקטיביים ביותר. בגרסת בסיס תסתפקו במערכת צליל פשטנית יותר, חישוקי ברזל ושאר סממני חיסכון; בעבור 107,490 שקלים תקבלו גם ערכת מולטימדיה וקישוריות (צליל הרמקולים עדיין היפר-בסיסי), חישוקי מגנזיום, מצלמה אחורית, ציפויי עור ושאר זוטות העשויות לפתות לקוחות.
את מחיר החיסכון פרטנו למעלה, אבל בואו לא נתבלבל דאצ'יה דאסטר הוא רכב משפחתי נעים ומסביר פנים, גם לאחר יום של 500 קילומטרים בעיר, בכביש הררי ובשבילי המדבר. מחירי התחזוקה והחלפים זולים בהרבה מאלה של המתחרים, ואין הרבה מתחרים לדאסטר; לג'ימני יש יכולת שטח גבוהה יותר אבל הוא קטן וקופצני, על הכביש הוא נחות פי כמה מהדאסטר. סובארו XV טוב יותר על הכביש אבל הוא הרבה יותר יקר, ובשטח הוא אף נחות מהדאסטר.
מי שייבחר באופציה הרומנית צריך להחליט, בנזין או דיזל? חששתי שמנוע הבנזין יהיה חלש ו'רדוד', אבל הופתעתי לטובה הוא זריז ודוחף היטב, מעודן ושקט יותר מהדיזל, אינו דורש התעסקות-יתר עם מוט ההילוכים. עבור מי שאינו מתכנן עבודת שטח רצינית, והקילומטראז' שלו אינו חריג בנזין הוא הבחירה הנכונה, והייתי שוקל ברצינות את דגמי ה-2X4 הזולים עוד יותר. הדיזל פחות זריז ויותר רועש אבל הוא גמיש יותר, ועדיף בנהיגת שטח. הדיזל עולה 20,000 יותר מגרסת בנזין מקבילה זה הרבה כסף ובמחירי הדלק הנוכחיים, יעברו 80-100 אלף קילומטרים עד שתחזיר לעצמך את ההשקעה הראשונית.
בשנים האחרונות גואות מכירות דאצ'יה באירופה, והמותג הרומני הפך להיות עמוד תווך ביציבות חברת האם, רנו-ניסן. דאצ'יה עוד לא התבססה בישראל ומטבע הדברים מרחפים מעליה סימני שאלה בנושא סחירות, אמינות וכיו"ב; אבל שנה לאחר חדירת המותג לארץ ניתן כבר לומר שסימני השאלה מתחילים להתפוגג והדאסטר מסתמן כבחירה הגיונית ואף נחשקת - עבור לקוחות שאינם דורשים מיתוג ותחכום, ומחפשים רכב טיולים משפחתי במחיר אטרקטיבי מאוד.