אני חייב להודות שלהעניק לנפילת ה-פרסאידים את הכינוי "מ?ט?ר", זו יומרנות של קופירייטר יצירתי במיוחד... אבל בסופו של דבר אתה שוכב על הגב בעיבורו של המדבר, מפטפט עם החבר'ה, והשמיים הענקיים פרושים מעליך. לאחר שהעיניים מתרגלות לחשיכה מתחילים המטאורים לחרוך את השמיים ובאמת, יודעי דבר ס?פרו למעלה מ-200 נפילות בשעה. לא בדקנו כמה מטאורים התעופפו מעלינו, אבל המחזה היה קסום המטאורים הפתיעו אותנו מכל מיני כיוונים, חלקם השאירו מאחוריהם קו?ר?י אור דקיקים, אחרים נראו כשובל לוהט של חללית.
השתעשעתי במחשבה מה ייקרה אם אחד המטאורים ייפול בדיוק עלינו, כאותו מטאוריט ענק שהכחיד את הדינוזאורים לפני שישים-וחמישה מיליוני שנים; המחשבה לא השביתה את הנאתי כי שמעתי ברדיו פרופסור אחד, שהסביר כי המטאורים של היום הם רסיסי אבק זערוריים של כוכב השביט סוויפט-טאטל - משקלם פחות מגרם והם נשרפים עשרות קילומטרים מעל שק השינה שלי. משנרגעתי מאימת הכיליון, יכולתי להמשיך ולהתענג על המחזה הלילי. היה קסום, אבל תאמינו לי בכל לילה בו תרדו לדרום תוכלו להתענג על שלווה מדברית ועל מיליוני כוכבים שיתגלו לעיניכם.
באשמורת שנייה
בעודנו מתארגנים למסע הודיע ג'וי בירן שגם הוא יגיע עם גלעד, חי וגרשון, רכובים על אופנועי ה-KTM Adventure 990 שלהם. משהתחוור לי כי אני מצופה להוביל לאופנוענים את ציוד השינה והמזון, הבנתי שבלי טנדר זה לא ילך; סגרתי לאלתר על איסוף מיצובישי טרייטון, שיאפשר העמסת ציוד מחנאות ומזון עבור ארבעת נוסעי הטנדר, כנופיית האופנוענים וכפי שגילינו בדיעבד, זוג חברות של דורית שהצטרפו למסיבה.
בלילה היו הכבישים צפופים ועמוסים בשיירות מכוניות שניקדו את החשיכה, יצרו פקק תנועה בדרך לבה"ד 1, ואטמו את רחובות מצפה רמון. הכניסה לשביל הפסלים הייתה חסומה, אבל לא התקשינו לעקוף אותה דרך השבילים שבסביבה. על שפת המצוק נשבה רוח אדירה ולכן התמקמנו במקום נמוך יותר, מוגן מהצלפות הרוח ומהאורות הבודדים שלא הוחשכו במצפה רמון. בעודנו שופתים קפה ומתארגנים עם נשנושי לילה, הגיעו האופנוענים שיצאו הרבה אחרינו. תדלקנו אותם בבירות וגבינות, יצאנו לאסוף את שרון וענת שהגיעו מהעיירה, והתארגנו ללילה של כוכבים. החיזיון הנו?קטו?רנ?אלי היה קסום והותיר מספיק זמן לכולם, כדי להעלות משאלות ובקשות; זה ביקש בריאות ואהבה, אחרים ייחלו לזוגיות ושלווה, אני ביקשתי נעילת דיפרנציאל. בחצות הגיע אורי הראל מהצפון, עם פרדר והילדים; הם בילו אתנו שעה וחצי, וחזרו הביתה לתל אביב. אנשים מוזרים.
הרוח נושבת קרירה
גם בלי החברותא והכוכבים היה שווה לרדת לדרום, כדי להחליף את הכבשן של תל אביב במזג אוויר צונן ויבש. עד כדי כך ששלפנו סווצ'רים וכובעי גרב, ממש באמצע אוגוסט! כדי ליהנות עד תום מהכוכבים הנופלים לא הקמנו אוהלים, וכך זכינו להירדם תחת מחזה לילי קסום, זו המילה הטובה ביותר לתאר את המטאורים של מצפה רמון.
אימרה בדואית עתיקה טוענת כי מי שאינו מקים אוהל בערב, מתעורר מוקדם בבוקר. שמש זהובה העירה אותנו, אבל הצלחנו ליהנות מכמה שעות של צינה מדברית. האופנוענים הפליגו צפונה במסלול שטח, הבנות חזרו לעיירה ואני הפניתי את חרטום הטרייטון לכיוון נחל נקרות.
אני משער שאת ערוץ הנקרות עברתי עשרות או אפילו מאות פעמים, ובכל פעם אני נהנה מחדש; זהו ערוץ יפהפה המתפתל בנתיבות דרך הבשמים העתיקה. מזה אלפיים שנים עוברים כאן נ?ב?טים ובדואים, גמלים, ג'יפאים ומדוושי אופניים. למעט קוליס שהופיעו כאן לפני עשרות שנים, הנוף המדברי לא השתנה במאום. בציוויליזציה סוללים כבישים, מחליפים ממשלות וממציאים את האינטרנט, אבל נחלי הדרום אינם משתנים במאום, על הוד הקדומים שלהם. המראות המדבריים משרים על הנוסע תחושת ענווה וקבלה גדולה מי אנחנו אל מול אלפי שנות היסטוריה, מהנבטים ועד היום?
עד' לפני כמה שנים לא יכולת לנהוג את הנקרות, בלי להיתקל בנחילי ג'יפאים 4X4 היה באופנה, אנשים נטולי כל חיבור לטבע רכשו ספינות שטח מפוארות, העמיסו את השבילים והשאירו את סימניהם. כיום, ברוך השם, האופנה חלפה ומחירי הדלק האמירו. התנועה בשבילים הצטמצמה פלאות ובמהלך טיולנו פגשנו רק מטייל בודד, איתו החלפנו כמה מילים של ג'יפאים. ביחס למיעוט האדם, פגשנו להקות רבות של צבאי נגב קטנים וחמודים; לאחרונה גדל מספרם ובטיולנו הקצר, גילינו להקות צבאים ויעלים ששוטטו להנאתם.
שטח באוגוסט
לאור קשיי מזג האוויר בחרנו במסלול ישיר לכביש הערבה, כ-35 קילומטרים ושלוש שעות נסיעה נינוחה עם הפסקת קפה. המסלול טכני למדי ואינו מתאים לג'יפונים (גם בעלי הנעת 4X4), אבל רכב שטח ראוי יעבור אותו בשלום. בכניסה המערבית של הנקרות ממתינות שתי מדרגות סלע מאתגרות וקטעי בולדרים לא מעטים הטרייטון הסטנדרטי צלח את הדרך ללא פגע, בלי הגבהות ובלי צורך להוריד אוויר או לנעול דיפרנציאל. צריך לנהוג בזהירות ולהשתמש במכוון קרקעי, במידת הצורך.
ירדנו מהמכתש לחאן בארות, עברנו את שכבות הסלע הצבעוניות של נחל ארדון ונכסנו לערוץ הסלעי. מפאת החום לא ירדנו לביקורים רגליים (בור המים האפלולי במצד נקרות, גבי המים ג?ל?ד ו-מ?עוֹק היבשים עכשיו), ויתרנו על הדילוג המקובל לח'רבת ק?צרה ודרך הבשמים, בוודאי שלא נכנסנו למעלה מרזבה.
הניווט באזור קל מאוד, מפת סימון שבילים תעשה לכם את העבודה ובכתבתנו הקודמת תמצאו תיאור מפורט של המסלול. לאורך ערוץ הנקרות תמצאו חניוני לילה מבודדים (הר משא, מצד נקרות, גב-חולית) שיאפשרו לכם להתבודד בלא נוכחות אדם זר. בחלקים רבים מהמסלול אין קליטה סלולארית אבל בכל מקום תיהנו מהערוץ המדברי המקסים, ומעצי שיטה המעניקים הזדמנויות רבות להפסקת קפה או אפילו שנ"צ בריא.
