רנסאנס איטלקי: מזראטי לבנטה גראן ספורט במבחן דרכים

אין רחמים בממלכת הקרוסאוברים, וטובי היצרנים מתקפלים אל מול לחץ כוחות השוק. פורשה הייתה הראשונה בסגמנט העילית להציג את קאיין (שהציל אותה מקטסטרופה כלכלית), יגואר F-Pace כבר נושף בעורפנו, גם בנטלי, רולס רויס ואסטון מרטין מתכוננים להציג גמלים מוגבהי רגליים. היום אנו פוגשים את הנציגה האיטלקית לסגמנט הספורטיבי-פרימיום, מזראטי ל?ב?נט?ה המתיימרת להיות ספורטיבית טהורת גזע ובאותה נשימה, גם רכב שטח כהלכתו. מחירי מזראטי לבנטה מתחילים ב-610,000 שקלים אטרקטיביים לגרסת הדיזל היעילה אך פחות נחשקת; רכב המבחן הגיע בגרסת גראן-ספורט משודרגת במושבי עור ממוזגים, מערכת צליל Bowers &Wilkins עוצמתית וחישוקי 21 אינץ', שהביאו את תג המחיר לכ-725,000 שקלים. עם גרסת S אפשר להגיע לקרבת המיליון שקל, ולקבל בתמורה 430 כוח סוס (לעומת 350 ברכב המבחן).

עוד בוואלה! רכב:
ניסתה להחנות, וטיפסה על פרארי בשווי 300 אלף דולר
טופ 10: ג'רמי קלארקסון בוחר את עשר המכוניות של 2016

מעצבי מזראטי ניסו להעניק פרשנות איטלקית לתצורת הקרוסאובר, המשלבת אקזוטיקה ספורטיבית עם שימושיות וכאילו-יכולת-שטח; יצא להם חצי-חצי. עם גובה 1.89 מטרים ומשקל 2.2 טון, הלבאנטה לא תהיה לעולם אלגנטית כמו גיבלי או קוואטרופורטה – בדיוק כפי שהקרנף היפה בעולם לא יהיה אלגנטי כאנטילופה שלוחת רגליים. באותה מידה קאיין לא תהיה סקסית כ-911, ו-X6 לא תיראה דינמית כ-M6.

במגבלות הז'אנר, ישבן הלבנטה מוקפד ומרשים אבל הוא אינו שונה במיוחד מעכוזיהם של קרוסאוברים יוקרתיים מאירופה או המזרח הרחוק. החרטום ייחודי ומרשים הרבה יותר, שומר על זיקה למראה המשפחתי של מזראטי תוך שהוא מאיים וקשוח, כיאות לרכב הרפתקאות היוצא לטרוף מדבריות והרים.

במרכז הגריל הענקי מתנוסס לוגו הקלשון האיטלקי, גדול ומתריס. מעל מלתעות הכריש נעוצים פנסי חזית דקיקים, כונסי אוויר משלימים את המראה המרושע. במבט צד החזית מגולפת ומקומרת, עבודה יפה מאוד – תוך שהיא אינה גולשת לוולגריות. בכנפיים הקדמיות משובצים פתחי אוויר אלגנטיים, והפרופיל מתוח ואלגנטי יחסית. צמיגי 21 אינץ' בחתך 40 משלימים את התמונה הספורטיבית.

תא הנוסעים של לבנטה גדול מזה של אחיותיו הספורטיביות, והוא מעובד בטוב טעם, מרופד במיטב העורות, עשיר ומגומר היטב. סמל הקלשון של מזראטי משובץ בכל מקום, שעון אנאלוגי דמוי ביצה מפאר את הדש-בורד, הכול נראה ומרגיש איכותי והרמוני. רכב המבחן הגיע עם חבילת עור משודרגת, המגיעה עד עמודי הגג והתקרה, בה משובץ גג שמש פנורמי. אם כל הטוב הזה לא מספיק לך, תוכל להשתדרג בחבילת Zegna המשלבת יריעות משי בריפודי העור.

אבל גם בלי משי האווירה אקסקלוסיבית ומפוארת, כמתבקש מהשם מזראטי; אם כי אני חייב להודות שלאחר היכרות אישית עם מיטב תוצרת אירופה, לא התעלפתי מתא הנוסעים של הלבנטה; הוא מצוין אבל אין בו שאר רוח לטיני או איכות המתעלה מעבר למה שניתן למצוא במיטב תוצרת גרמניה או שבדיה. אבל גם הלקוח המפונק ביותר ירגיש נוח בין משטחי העור ושפע האלקטרוניקה המפנקת אותו על סיפון הלבאנטה.

הנדסת האנוש טובה, אם כי אינה מושלמת. כורסאות העור חשמליות, ממוזגות ומחוממות, אבל התקשינו למצוא תנוחת נהיגה מושלמת – המושב נמוך לטעמנו (כנראה, מורשת דגמי הכביש הספורטיביים), גלגל ההגה גדול למדי, לא מצאנו מקום טוב למרפקים, וסגירת חגורות הבטיחות מחייבת נעיצת היד למיקום לא נוח בעליל.

רכב המבחן היה חמוש במנוע הבנזין ותיבת 8-הילוכים פלאנטרית. בעודנו יוצאים מאולם התצוגה נהם ה-V6 כגור חתולים מתפנק, הצליל מעומעם על ידי בידוד אקוסטי משובח. לחצתי על מתג 'ספורט 1' האמור להדגיש את צלילי המנוע, בעזרת שסתומים הפותחים יציאות אוויר במערכת הפליטה. ה-אדאג'יו הרגוע הפך ל-קרשנדו אדיר, המיית גור החתולים הוחלפה על ידי שאגת אריה עצבני. ה-V6 נהם ונחר, פולט צלילים ורעידות שלא היו מביישים רכב ביצועים טהור. כבר שמענו מנועים ספורטיביים שקיבלו בוסט אקוסטי אבל בלבנטה, זה פשוט יצא להם הרבה יותר טוב; מנעד שלם של צלילים גבריים ומחוספסים, הורדות הילוכים יזומות ומסוגננות, איזה תענוג לאוזן.

כך במצב 'ספורט 1, ויש גם 'ספורט 2' המקשיח את מתלי האוויר, ומשנה לחלוטין את מפת החלפת ההילוכים - מונזה, הנה אנו באים! במהלך המבחן תפרנו כבישים נטושים בבקעת הירדן, השתעשענו במעלה הגלבוע, בדקנו את מצלמות הרדאר בכביש 6, איזו מכונית! הלבנטה מאיץ מאפס ל-100 קמ"ש ב-6.0 שניות (5.3 שניות לגרסת S). עבור קרוסאובר זה טוב מאוד, אבל זו עוד לא אצולה ספורטיבית איטלקית.

אהבנו מאוד את מתלי האוויר, המעניקים שלושה מצבים לנהיגת כביש; גובה רגיל, ושתי רמות Aero המנמיכות את המרכב ככל שמהירות הנסיעה גדלה, עד 250 קמ"ש מרביים. מתלי האוויר מבודדים היטב את שיבושי הכביש ושומרים את המרכב מאוזן ומבוקר, גם בנסיעה ספורטיבית. כוח המנוע מגיע לגלגלים האחוריים, והוא מועבר קדימה במצבים של ציפייה לאובדן אחיזה – במצבים רבים (תחילת תאוצה) עובר הכוח קדימה עוד לפני שמגיעים לגבולות האחיזה, זה מצוין.

חלוקת המשקל היא בדיוק 50:50 והלבנטה מאפשרת מידה מענגת של איבוד זנב. לא בדקנו את גבולות המערכת, בוודאי לא בכבישים הדקיקים בהם בילינו את רוב היום. בלמי הדיסק המגודלים שמרו על נשיכתם העזה, גם כאשר בחוץ השתוללו קרוב לארבעים מעלות צלזיוס. למרות צמיגי ה-21 אינץ' הייתה נוחות הנסיעה טובה, גם בכבישים משובשים ונטושים; עם צמיגי ה-19", הנסיעה תהיה נוחה עוד יותר.

פחות התלהבנו מהיגוי הלבנטה. מהנדסי מזראטי שמרו אמונים להיגוי הידראולי מסורתי ולא מוגבר חשמלית, כמקובל היום; לכן ציפינו למצוא הגה חד ומדויק, מתגמל, עשיר במידע ובהיזון חוזר. אבל להפתעתנו, גם במצב ספורט מצאנו את היגוי הלבנטה קליל מדי ודל במידע. מוט ההילוכים מעוצב כג'ויסטיק אלגנטי, אבל תפעולו אינו מדויק ואינטואיטיבי.

למרות אלה, כחבילה המגיעה באריזת קרוסאובר, לבנטה הוא אחד מרכבי ה-SUV המהנים ביותר לנהיגת כביש ספורטיבית. הוא חד ומדויק, שומר על זוויות גלגול מינימליות, הבלמים נושכים היטב, והצליל... כבר אמרנו, סטרדיווריוס? לכל אורך המבחן לא פסקנו להתענג מצלילי המנוע המשכרים. מצב 'רגיל' משאיר צליל ספורטיבי אבל הרבה יותר מתון, מאפשר נסיעה מעודנת ורגועה מאוד.

כל התופינים האלה אינם מגיעים ללא דף חשבון; ה-V6 אוהב לתת בכוס עינו, ובנהיגה הרגועה ביותר (90-120 מחוץ לעיר), לא הצלחנו לעבור יותר מ-8-9 ק"מ לליטר. בנהיגה לוחצת עשינו חצי מזה, אבל למי אכפת? מי שמשכיב 700,000 שקל על אקזוטיקה איטלקית, לא אמור לספור ליטרים וקילומטרים. גרסת הדיזל מספקת 275 כוח סוס, והיא חסכונית יותר מהבנזין.

מהנדסי מזראטי פתרו היטב את חבילת הכביש של הלבנטה אבל, האם יש כיסוי גם לטענות השטח שלהם? האמת, אין צ'אנס. עם צמיגי כביש בחתך 40 נגזר דינה של כל ירידה לשטח רציני, להסתיים בפנצ'רייה הסמוכה (עם חשבונית של 2000 שקלים לכל גומייה קרועה). כי לכן לא טרחנו לפלוש למדבר, והסתפקנו בדגימה סמלית של שבילים. מתלי האוויר של לבנטה יכולים להימתח עד מרווח גחון של 24.8 סנטימטרים; זה גובה מכובד, אבל הבעיה אינה טמונה במרווח הגחון. הבעיה היא מהלך מתלים מצומצם, פועל יוצא של יכולות הכביש הטובות מאוד. המתלים אינם מכוילים לעבודת שטח (וטוב שכך) הם מאבדים אחיזה מוקדם מאוד, מפעילים עומס כבד על בקרת המשיכה וכמובן, על אותו צמיג המסוגל לאחוז בקרקע.

אז חזרנו לנקודת ההתחלה; עם כל הכבוד למרווח הגחון ולמערכת HDC הלבנטה אינו רכב שטח – אלא אם אתה מוכן להסתכן בריטוש צמיגים וחלקי מרכב. זה לא מפתיע, כי רוב הקרוסאוברים המודרניים בנויים בדיוק לכך – טובים מאוד על הכביש, פאתטיים בשטח. יוצאי דופן הם ריינג' רובר וריינג' ספורט, המצוידים בעזרים חשובים אחרים: נעילות דיפרנציאל מלאות, מהלך מתלים (קצת) יותר טוב, ואלקטרוניקה המסייעת בשטח. אבל גם הכרכרות הבריטיות נועלות נעליים לא ראויות, ולכן אף אחד לא מוריד אותם לשטח.

אנחנו אוהבים מכוניות יפות וחדשות, אוהבים תחרות, ואנחנו שמחים מאוד לפגוש את מזראטי לבנטה על כבישי ישראל – אין לנו ספק שישראלים יהיו מוכנים להשכיב 600-700 אלף שקל רק כדי לומר: "קניתי את הג'יפ של מזראטי, פרארי לשטח!". זאת מכיוון שבפלח השוק ההיפר-יוקרתי של מכוניות כמו פורשה קאיין, ב.מ.וו X6, מרצדס GLE קופה וריינג' ספורט, ייחודיות ונדירו?ת היא ערך חשוב בפני עצמו. מזראטי לבנטה הוא עוף נדיר בישראל (ובאירופה), והוא לא יימכר כאן בכמויות המוניות. בעזרת תמחור שאינו שערורייתי מצפה היבואנית אוטו איטליה, לשפר מאוד את היקף מכירותיה בישראל. זה יומרני, אבל לא בלתי אפשרי.

מזראטי לבנטה הוא קרוסאובר מפנק ומתגמל, ביצועי הכביש שלו מעולים ומענגים, והוא מסוגל להיות גם רכב משפחתי, איתו יוצאים לצימר עם מזוודות ומושבי תינוק. איננו יכולים כבר לחכות למבחן השוואתי אותו נסיים מן הסתם, בסצנת דריפטינג מלהיבה על אחד ממגרשי הגולף היוקרתיים בישראל.