השביל הדרדרתי התפתל בין סלעים ושיחים קוצניים, עם הצלבות שלא היו עושות רושם רב על רכב שטח אמיתי; שלב 4X4 ו'קצר', סע לאט ואתה בפסגת המעלה. אבל הפעם נהגתי בסובארו בת עשרים שנה, גרוטאה קשישה נטולת הנעה אחורית, הילוך כוח או נעילות. צמיגי השטח שלי היו קטנים, מרווח הגחון חצי ממה שאני רגיל, והמנוע מדולדל סוסים... השיטה שלי הייתה לזרום את המעלה, חלק נקי ואלגנטי לא מאבק אגרסיבי באיתני הטבע, אלא זרימה המצמצמת למינימום את הצלבות הגלגלים.
ה'מקסיס' התיזו אבנים לאחור, בעודי צובר תנופה לקראת הקטע התלול. מהירותי הייתה כ-10 קמ"ש, כפליים מכפי שהייתי נוסע עם הדיסקו הקשיש שלי, אבל התכנון המוקדם השתלם המתלים נסגרו כמה פעמים, הגחון נחבט בקרקע, גלגל קדמי הונף לאוויר אבל כעבור כמה שניות של אדרנלין, יכולתי להיאנח בהקלה איזה כייף, לעבור מכשולים מאתגרים עם מכונית כל כך בסיסית.
הפוך על הפוך
נצחון ה'אנדר דוג' הוא מוטיב מרכזי ב'גרוטאשטח'; על השביל לידי התענגו על האירוע בכירי הצמרת המוטורית בישראל רז היימן, שי שמעוני, גל שחם, גיא רפאל, צדי מלר, אלו חבר'ה הרגילים להתחרות עם רכבי מרוץ מושקעים ורבי עוצמה, החמושים במאות כוחות סוס. והנה אנחנו כאן ביחד, טירונים ואלופים כאחד, דוחפים, מושכים ומתפקעים מצחוק - חוזרים לימות ילדותנו, בהם נהגנו בשטח עם המכוניות של ההורים, שלא ידעו מה אנו מעוללים למכוניות המשפחתיות.
רוב המכוניות בשיירה הן סובארו ליאונה משנות התשעים, מכוניות העומדות במחיר הגג של 3000 שקלים לרכב. רובנו הגבהנו את המכוניות בכמה סנטימטרים, הרכבנו צמיגי שטח ומיגון גחון, זה מינימום סביר לאירוע דלפונים כמו גרוטאשטח. אני הרכבתי צמיגי שטח של מקסיס, צדי מ'רסטה' עזר עם מיגון הגחון, וגיא רפאל מ'פרוג'יפ' הגביה לנו את המרכב. את האירוע ארגנו עדי שפרן "כפרה" ורועי אלוני ממוסך "גבע", והם ניהלו אותו ביד רמה.פוינטר, הספונסר הראשי של גרוטאשטח, התקין לנו מכשירי איכון עם אפליקציה המאפשרות למשפחות שבבית ולמארגנים לדעת בכל רגע היכן אנו נמצאים, או תקועים. לרגש הרגשתי כמו פטרהאנסל.
דורית ואני החלטנו ללכת על הומאז' ל'ראלי הפרעונים' אותו הבאתי לישראל ב-1994, שנתיים לפני הולדת הסובארו. על מדבקות הספינקס והפירמידות של Fenouil הוספתי סלוגן מקומי המתאים לאירוע, "עברנו את פרעה, נעבור גם את זה"...
כמה משתתפים לקחו את עניין השיפורים קצת יותר רחוק חלקם בתקציב חריג, ורובם בעבודה עצמית במוסכיהם. כך יכולנו למצוא סובארו עם הנעה אחורית, מנועי 2000 סמ"ק, הגבהות מפלצתיות... המכוניות קושטו באופן יצירתי, הכל ברוח טובה, ובלי לבדוק תקציבים.
החיים הם רצף של חוויות, אותן עלינו לייצר לעצמנו
וכך מצאתי את עצמי ביום הולדתי, עומד על קו הזינוק בפארק גורן שבצפון, מתכונן לטיול שטח של כ-700 קילומטרים. אין פה עניין של ניצחון, אין מדידת זמנים, הצלחת האירוע תימדד בכמות הצחוקים ובאיכות הסטייקים של הקייטרינג. ברי המזל שבינינו יימצאו את עצמם בעוד ארבעה ימים בפארק תמנע, עם מכוניות חבולות ומאובקות, אבל חיוכים גדולים על השפתיים. כוונתי האישית היא להביא את הנבלה אל קו הסיום, במצב תקין ומינימום נזקים. נחיה ונראה.
עברנו את פרעה, נעבור גם את זה
הבוקר הראשון עבר עלינו בין יערות האלון של הגליל המערבי, בעודנו לומדים את יכולותיהן של הגברות הקשישות - מסתבר שהן יכולות הרבה, אבל צריך לדעת איפה להניח את הגלגלים, לנהוג בדיוק בקצב הנכון... חזרנו לטירונות נהיגה, איזו הנאה צרופה.
בצהריים נחת עלינו פרעה, עם צירייה שנשברה ב"אלמנה השחורה", הסובארו של רפי כהן ודודי לנדאו. לא מצאנו צירייה מתאימה בשיירה, אבל בחור מקומי בשם אוסאמה הפתיע, והביא לנו צירייה, בחינם! קצרה הייתה שמחתנו, כי הצירייה נשברה לאחר כמה מאות מטרים... סיטון השאיל לנו צירייה נוספת וגם היא, נגזרה באחת.
לא נוטשים צוות פצוע באמצע הראלי, וכך מצאנו את עצמנו מבלים את שישי בערב בתחנת דלק, מחכים לציריות ובוקסות... באוויר נישא ניחוח של הרפתקה, דרך מושלמת לבלות את יום הולדתי. הלילה, אינשאללה, נגיע לחניון הלילה, ומחר נמשיך דרומה - רפי כהן נחוש באופן אובססיבי, והוא מתחייב: מה שלא יהיה, הסובארו הזאת, ביום שני תגיע לאילת.
