בשנים האחרונות ירדו מחירי מכוניות ה'מיני' עד לרמה של 55-65 אלף שקלים, הצעה שרבים לא עומדים בפניה בוודאי כאשר קל כל כך להשיג מימון ליסינג. ב-50,000 שקל אפשר גם למצוא משפחתית משומשת בת שלוש או ארבע שנים, הצעה מעניינת עבור מי שמחפש קצת יותר מרחב ופינוק. אלו מחירים אטרקטיביים, אבל גם הם גבוהים מדי עבור אנשים רבים; לא כל אחד יכול להרשות לעצמו הוצאה כזו על מכונית, במיוחד אם זה רכב שני במשפחה.
אבל התחבורה הציבורית בישראל 'על הפנים' ולעתים חייב חייל משוחרר או סטודנט להצטייד ב'גלגלים בזול', שיניידו אותו למרחקים קצרים מבית ההורים לאוניברסיטה, או לתחנת הרכבת. מה תגידו על צלילה לתחתית החבית עם אימפרזה 1996, במחיר מנפץ-מוסכמות של 3,000 שקלים בלבד? המחשבה לרכוש גרוטאה שכזו ניקרה במוחי בעבר אבל רק לאחרונה רכשתי לעצמי אחת כזאת. האימפרזה הלבנה תעמוד לצד היונדאי המשפחתית והדיסקברי המסוקס והיא אמורה לספק לנו תחבורה בסיסית למרחקים קצרים, מעין רכב חלופי לבני המשפחה ולעצמנו. אווופס, כמעט שכחתי לספר שהייעוד העיקרי של הסובארו הוא לצאת למסע "גרוטאשטח" שייערך באוקטובר... שותפתי האמיצה למסע תהיה דורית זוגתי, האוהבת מסעות שטח לא פחות ממני. במידה ותשרוד הסובארו את המסע, היא תחזור להיות הגרוטאה המשפחתית. עד כמה חכמה הקנייה, טיפשית או אמיצה?
עולמן האפל של מכוניות גיל הזהב
תקנון גרוטאשטח מאפשר לצאת לדרך עם מכונית שמחירה עד 3,000 שקלים, אז לפחות החלטה אחת נחסכה ממני; התקציב ברור, ללא חריגות. 3,000 שקלים אינם סכום זניח, אבל הוא נמצא בהישג ידם של רבים. הבעיה הגדולה היא לא להסתבך עם קנייה שתגרור אותך להוצאות תחזוקה ותיקונים, שלא לדבר על אובדן ערך טוטאלי בעקבות תיקון, העלול לעלות יותר מהמכונית עצמה.
תתפלאו לשמוע מה אפשר לרכוש ב-3,000 שקלים; פאסאט 1997, אודי A4, קסרה 2000, גאלאנט 1995... מבין מודעות יד-2 קרצה אלי שוודית בדמותה של וולוו 940 מודל 95', עם 180,000 קילומטרים בלבד... אלה מכוניות מרווחות ומפנקות, העולות כחדשות 120 עד 200 אלף שקלים; חלקן עוד יכול להעניק שנים של הנאה, אחרות יהפכו למלכודת קטלנית הן רגישות ומורכבות, עם מערכות אלקטרוניות ומכלולים העולים הרבה יותר מערך המכונית. כי לכן ולאור מטרת-העל של הפרויקט (חציית המדינה במאות קילומטרים של נהיגת שטח), החלטתי להציב את קריטריון האמינות והחוסן המכאני, בראש הרשימה.
לרגע השתוקקתי לקנות פיג'ו 306 או 309, מכוניות שסיפקו לי בזמנו שעות רבות של הנאה. בגרסת 1.4 ידנית אלו מכוניות משעשעות ואמינות ביותר, אבל לא מצאתי אחת ראויה או שהמחיר היה גבוה מדי, או שבתחתית המודעה התחבא תיקון מסיבי. וויתרתי על המחלקה הצרפתית למרות שאילו מצאתיZX וולקן, הייתי הולך עליה. שקלתי גם פולו או גולף (בתקציב נכנסים מודלים מהשנים 1996-1999), אבל לא בא לי להסתבך עם מחירי החלפים של צ'מפיון. כ'איש המוטורהום' הצצתי גם במאזדה MPV מודל 94' העולה 3,000 שקלים; עם 280,000 קילומטרים היא אמורה להיות אמינה למדי אבל חששתי להתעסק עם רכב מתוחכם יחסית, אוטומטי וזולל דלק.
השידוך המושלם
כאותו בן-בקר המובל לבית המטבחיים, לא יכולתי שלא לראות את הכתובת מהבהבת על הקיר סובארו אימפרזה בת עשרים שנה, בסיסית, מרווחת, אמינה, חלפיה זולים עד כדי גיחוך... לא פחות חשוב, אימפרזה היא בחירתם של רבים ממשתתפי 'גרוטאשטח' כך שיהיו מסביבי שפע חלקי חילוף, צמיגים רזרביים ותמיכה חברתית. הפור נפל, ומכאן קצרה הייתה הדרך.
האזינו לראיון של רמי גלבוע עם גבי גזית ברדיו ללא הפסקה 103FM
מצאתי ביד-2 כעשרים מודעות לסובארו-גרנד-ליאונה, במחירים שבין 2000 ל-4200 שקלים. רובן היו אוטומטיות, אבל העדפתי גיר ידני בעבור חדוות הנהיגה, ההילוך החמישי, הפשטות המכאנית והאפשרות להניע את האוטו בדחיפה. יוצאי גרוטאשטח הקודם, אגב, מדווחים שגם האימפרזות האוטומטיות תפקדו מצוין; הן לא התחממו ובמצבי שטח מסוימים, היה להן יתרון על פני הידניות.
כאן בתמונה השניה, באימון השטח הראשון התמודדו המתלים לא רע עם שביל קופצני. אבל ברגע שנכנסתי לדיונה טובענית, התיישבתי על הבטן. דורית הגיעה עם הדיסקו, וחילצה אותי מהבושה.
תחי המלכה הישנה!
סובארו אימפרזה נמכרה בישראל בין השנים 1993 ו-2001. היבואן בחר לקרוא לה "אימפרזה גרנד-ליאונה", כדי לשמור על קשר פסיכולוגי עם הליאונה הקשישה שהובילה את השוק הישראלי משך שנים רבות. הבוקסר 1.6 סיפק 90 כוח סוס ולפני עשרים שנה האיץ את המכונית מאפס ל-100 קמ"ש, ב-12.7 שניות. סובארו אימפרזה של היום אינה מובילה את השוק אבל היא משפחתית-קומפקטית קלאסית, המייצגת היטב את הקטגוריה. שימו לב להתקדמות העצומה במפרט הבטיחות ותצרוכת הדלק; מהפיכה נוספת חלה בסעיפי עידון הנסיעה, שקט ורעידות, מערכות קול וקישוריות, בטיחות פסיבית ואקטיבית.
לחיות עם הקשישה
הזקנה מרגישה קלילה ומהנה באופן מפתיע; מנוע הבוקסר נוחר בחספוס שכבר אינו נשמע בימינו, התאוצה סבירה מאוד אם כי מעל 80 קמ"ש נגמרת לה הנשימה. אחיזת הכביש נחותה בסדרי גודל מזו של אימפרזה חדשה אבל נוחות הנסיעה טובה יותר, על הצד הספוגי-רכרוכי. האימפרזה הישנה מגהצת גדודיות ופגעי אספלט, אבל היא גם עלולה לגרום לך למחלת ים. המרכב מכופף פה ושם ובתא הנוסעים ניכרות צלקות קלות, כמצופה ממכונית בת עשרים שנה. הפלסטיקה שרדה היטב את שיני הזמן והריפודים סבירים לגמרי, המרכב נקי מריקבונות.
נקודה חשובה שאסור להתעלם ממנה היא רמת הבטיחות הנמוכה של הקשישה. ברור שאין לה מערכות בטיחות אוטונומיות, אבל אפילו לא מערכות בסיסיות כמו ABS, ESP. אין בה כריות אוויר ואני מניח שהמרכב המיושן, לא יתמודד בכבוד בתאונה עם מכונית מודרנית, אפילו אם זו רק סופר מיני. זה לא אוטו להסיע בו את המשפחה לטיולים ארוכים לגליל!
אין לי הרבה ציפיות מהגרוטאשטח שלי, וגם אין הרבה דברים לתקן. המערכות בתא הנוסעים פועלות היטב, מהמזגן מתעופפים פינגווינים קפואים ובשלב זה היא אינה מתחממת, לא שותה מים או שמן. תצרוכת הדלק בנסיעה עירונית/פרברים היא 9 ק"מ לליטר; בנסיעה בינעירונית במהירות 90-100 קמ"ש, היא עוברת 14 קילומטרים לליטר. המצמד קצת נמוך, אבל אינו מחליק; אצטרך למתוח את הכבל המכאני, מקווה שזה יספיק לאורך זמן (החלפת מצמד קומפלט תעלה במקרה הצורך, כ-800 שקלים). אחת הגרמושקות קרועה אז אחליף את השתיים, הוצאה של 300-250 שקלים. C'est tout.
בשלב זה אני שמח מאוד בקנייתי ואפילו מרגיש לא נוח, על שאני הולך לכסח אותה על סלעי המולדת... אבל סובארו זו נועדה לצלוח את המדינה בשבילים, וכך היא תעשה. בכתבה הבאה אספר אילו שיפורי שטח הכנסתי בסובארו הקשישה וכיצד אכין אותה למסע ארבעת הימים, מראש הנקרה ועד אילת.
