חפוז בשטח: ביקור חטוף בנחלי צפון הערבה

לפעמים אנו מחפשים הרפתקאות ארוכות, אבל לעתים לא בא לנו להיות 'שועלי שמשון'. כזה היה המצב כאשר הגיע בני לביקור מולדת ורצה לטעום מדבר, על קצה המזלג. רציתי להדרים אל נחלי נקרות וצניפים, לינת שטח בחניון מבודד, פוייקה מפויחת על המדורה... אבל הדרישות היו ברורות ומינימליסטיות – "מדבר עכשיו", ובקטן. לכן הצעתי לרדת לצומת הערבה ושם להתחיל בסיבוב נינוח, שיעניק לנו מגוון נופים. המרחק מתל אביב הוא 180 קילומטרים, שעתיים נסיעה נינוחה דרך כביש 6.

עוד בנושא:
אילו רכבי שטח טהורים עדיין נמכרים בישראל, ומה בעתיד?

את אמציהו ואבייה אפשר לתור עם ג'יפונים, אפילו בגרסת 2X4 עירונית. אלו ערוצים מישוריים ונוחים לנהיגה, ללא אתגרי עבירות. למרות זאת העדפתי לצאת עם פאג'רו, כדי שתהיה לי אופציה להיכנס לנחל חצרה ולהמשיך מערבה, לכיוון המכתש הקטן. בזמנו נהגתי את השביל הכחול עם סובארו פורסטר, אבל הוא די גבולי לקרוסאוברים – עדיף להיות שם עם רכב שטח אמיתי. הפאג'רו אפשר לנו לתפור במהירות את כביש 6, ולדעת ששום מכשול לא יעכב אותנו במרחבי הפרא.

כיאות לטיילים המתמודדים עם ג'ט-לג לא השכמנו קום, ויצאנו לדרך בסביבות תשע וחצי בבוקר – זו השעה שבדרך כלל אני מוצא את עצמי מטפס בראשון-קצר-נעול... כביש 6 חלף מתחתינו בטיסה נמוכה והחלטנו לעצור להתאוששות בשדותיה המוריקים של שמורת 'פ?ו?ר?ה'; כלניות מלבלבות, סביונים, צבעונים, ואף קורנית מקורקפת (נשבע לכם שיש כזה צמח, סוג של זעתר). בעודנו מרתיחים תה, הופתענו לגלות מסביב תלמידים האוספים אשפה; יפה מאוד, חינוך ראוי.

אפשר להיכנס לשטח מקצהו הצפוני של נחל אמציהו (נאות הכיכר), אבל העדפנו להיכנס דרך השביל השחור של נחל אבייה (נק' מס' 1 במפה). הכניסה לשטח נמצאת כמה מאות מטרים דרומית לאבן הקילומטרים 173 של כביש הערבה. שילוט חום מכוון אותך שמאלה (מזרחה) אל נחל אבייה; היזהרו בירידה מהכביש, התנועה דלילה אך מהירה יחסית. ערוץ אבייה מתחיל רחב, מתפתל ומתכנס אל בין מצוקי חוואר גדולים. הקרקע רכה אך מהודקת, אין בעיות עבירות או ניווט. נוסעים דרום-מזרחה על שביל מסומן שחור בין המצוקים הלבנים, ונהנים ממשחקי האור והצל על הבתרונות. נחלי אבייה ואמציהו מתאימים גם למדוושי אופניים מכיוון שהשיפועים מתונים, והקרקע מהודקת.

לאחר כ-5 ק"מ מגיעים לשילוט של רשות הטבע והגנים (נק' 2) עם שביל אדום הנמתח מצפון לדרום. זהו נחל אמציהו ששימש כציר תנועה היחיד לסדום, לפני קום המדינה. מצוקי החוואר מתנשאים לגובה של עשרות מטרים, נוף קדומים הנמצא במרחק יריקה מכביש הערבה. פנו צפונה לכיוון נאות הכיכר. הנחל מקסים, בעיקר בשעות הבוקר או אחה"צ. קצהו הצפוני של הערוץ אינו מלבב, עמוס פסולת חקלאית וקראוונים מוזנחים. נסענו צפונה 6-7 קילומטרים (#3), ואז חזרנו דרומה; בכל כיוון נראה הנחל שונה, שווה לעשות את הסיבוב הקטן. אם נגמר לכם הזמן, תוכלו להצפין לנאות הכיכר ולחזור לציוויליזציה.

חזרו דרומה לנקודה 4, כעשרים קילומטרים נעימים לנסיעה. לשונות החוואר הענקיות התוחמות את הערוץ מפעילות את הדמיון: האם אלו רגלי דינוזאורים, שרידי מקדש רומי, או ספינקס מנומנם? לפרקים חרוץ השביל ב"קוליס" עמוקים, וביניהם גבנון ארוך; רכבי שטח נמוכים עלולים לנגוח את הגחון בגבנון המרכזי. כדי למנוע זאת מ?קמו? שני גלגלים במרכז השביל, האחרים על שולי השביל. ככה תגביהו את הגחון מהשביל, ותמנעו מפגשים מיותרים עם הקרקע.

חלקו הדרומי של הערוץ מתחיל להיראות כמו נחל מדברי קלאסי – שביל חצצי המתפתל בין שיחים, גזעי עצים יבשים, וקניוני חול. מצאו את הזמן לשיטוט רגלי קצר בין בתרונות החול, ולהפסקת צהריים בצל עץ השיטה. נשנוש קצר, שיחת בטלנים, ואפילו שנ"צ חטוף. הרוח מנשבת בענפי השיטה, וגם בקיץ נעים להיות מתחת לעץ. את הרכב תחנו כמה מטרים מהעץ – משקל הרכב דוחס את הקרקע על השורשים, זה מקשה על העץ לינוק מים מהקרקע המדברית (וגם, קוצים עלולים לנקב צמיג). השביל האדום מתפוגג לקראת צומת חצבה (4); תוכלו לצאת לכביש הערבה, או למושב עידן. אפשר לצפות על הרי אדום שבירדן, ליד עידן יש חניון לילה נעים ומרווח.

עד כאן עשינו כ-30 קילומטרים שטח, ובילינו שעתיים וחצי נעימות ביותר. עם ילדים צעירים זה ייקח יותר זמן, יש כל כך הרבה תגליות להראות להם! מנקודה 4 עולים על כביש הערבה צפונה. אפשר לחזור הביתה, אבל אני מציע לכם לדגום את ערוצו הכביר של נחל צין, סלעי, מצוקי, קניון מדברי מרהיב עין. חזרו לנקודה 1 ופנו בזהירות שמאלה (מערבה), לכיוון השביל הכחול של נחל חצרה ומפל צין. השביל הכחול מטלטל אבל חלקו הראשון עביר לכל רכב. אנחנו בדרך ל'מרפסת' של נחל צין, מקום מופלא לתצפית שיטפונות, מקסים לא פחות בימים יבשים.

השביל עולה במתינות משך קילומטר בערך, ואז מתגלה לפניכם הערוץ הענקי – מצוקי סלע, מערות אפלות. המשיכו עד הפניה שמאלה על שפת הערוץ, מחזה מדהים ביופיו. צאו מהרכב, דוממו מנוע ותיהנו מהדממה המושלמת, המופרעת על ידי ציוץ ציפורים. השביל ממשיך עוד כקילומטר עד "המרפסת של ה-צין" (נקודה 5). בתחילת הירידה יש חריץ מים טכני במקצת; בירידה הוא עביר, בעלייה הוא עלול להקשות על קרוסאוברים. עם מעט נחישות והנחת סלעים אין בעיה לעבור אותו, אבל אתם לא מוכרחים. תוכלו להחנות את הרכב בצידי השביל ולצעוד כקילומטר מערבה, עד המרפסת המפורסמת. שווה את המאמץ.

"המרפסת" היא סלע ענק בו חצבו המים נקיק עמוק ותלול, עם מעוקי סלע מרשימים. סימני המים ניכרים בכל – היזהרו לנפשותיכם בעת שיטפון, אל תנסו לצלוח את הערוץ! בכמה הזדמנויות הצלחנו למצוא שם שיטפונות, המחזה נורא ביופיו. פעמים אחרות ביליתי שעות ארוכות בהמתנה למים, אך לשווא. במקום הוכשר אתר לגלישת סלעים (סנפלינג), מגובה 25 מטרים. בתיאום מראש ניתן לבצע גם גלישת אומגה.

מנקודה 5 תוכלו לחזור לאחור, או להמשיך צפון מערבית על השביל הכחול; הדרך טכנית יותר, כולל קטעים מאתגרים יחסית - לא מומלץ להיכנס אליה עם קרוסאובר, למרות שרק לאחרונה עברתי אותה עם סובארו פורסטר. במחצית הדרך תגיעו אל מפל חצרה, המתחבא מימין לשביל. מצוקי המפל מרהיבי עין, ובתחתית גבי מים גדולים אליהם אפשר לרדת ברגל, לטבילה מקפיאת איברים. אורכו של השביל הכחול כ-9.5 קילומטרים, והוא מתחבר אל שביל הגישה (רחב ומסודר, מסומן אדום) למכתש הקטן. בצומת (נקודה 6) תוכלו לפנות שמאלה לתצפית על המכתש, או ימינה לכיוון הכביש לדימונה. את הטיול תוכלו לחתום בתצפית על ים המלח, המתעלף לקראת הערב; עם או בלי טבילה במים הכבדים, זוהי סגירה נהדרת לטיול קצר ומלא חוויות.

ניווט ותקשורת: מפת סימון שבילים מס' 14, צפון הערבה ומזרח הנגב. הקליטה הסלולארית מוגבלת, אפליקציית ווייז אינה מכירה את השבילים. לניווט ממוחשב השתמשו באפליקציית אורוקס, או דומה. הניווט ברור וקל, אין שטחי אש. עונות השנה: מתאים לכל עונה, הימנעו מימי הקיץ הלוהטים. אל תיכנסו לשטח בימים של סכנת שיטפונות, כבר ראינו את אמציהו ואבייה שוצפים בעוצמה רבה, שלא לדבר על נחל צין המועד לשיטפונות. אל המרפסת של הצין אפשר וכדאי להגיע גם בימי שיטפונות. עבירות: השביל האדום והשחור עבירים לכל רכב מוגבה, גם 2X4. השביל הכחול עביר בתחילתו לכל רכב, בהמשך נדרשים הנעת 4X4 ומכלולי שטח ראויים.