דרך הבשמים במוטורהום: בעקבות נ?יחו?ח הלב?נד?ר בפרוב?אנס

אנחנו תמיד שמחים לחזור מארצות ניכר אל צרפת, אבל הפעם עמד בפנינו המבחן האולטימטיבי לתייר הממונע – להפקיר את גורלנו בידי מוסך אנונימי, לתקן את האוטו ולא להרגיש ש'הכניסו לנו את האלמנט'... המוטורוהום הגיע ל-100,000 קילומטרים, והחליט שלא בא לו להניע בבקרים. לשווא חיטטנו במזרקי הסולר וצנרת האוויר, מכונאים איטלקיים לא גילו את מהות התקלה, ואת הנעות הבוקר ביצענו במשיכה – יברך אלוהים את התיבה הידנית, המאפשרת התנעה בגרירה. כשחקן בטרגדיה יוונית חיפשתי מוסכניק צרפתי שיהיה מוכן להכניס אותי לטיפול לא "בעוד שבועיים", ואת הצדיק מצאנו ב-Briancon; שעה וחצי ו-75 יורו מאוחר יותר יצאנו מהמוסך עם סלילי חימום חדשים, ובא לציון גואל. האוטו מניע כמו גפרור, ואנחנו ממשיכים לטייל.

לאחר תקופה ארוכה בה לא טיילנו, החלטנו לקחת את הזמן ויצאנו לחופשה של שישה שבועות. החלטנו להצטמצם לפרובאנס וטוסקנה, כדי שנוכל לטייל הכי רגוע בעולם. את עשרת הימים הראשונים בילינו באיטליה, מזגזגים בין מפגש משפחתי לבין הרפתקאותינו ב-Stelvio, עליהן כבר סופר. תקלת ההתנעה ז?רז?ה את מעברנו לצרפת וכמה נעים היה לי ולדורית, לחזור לטריטוריה אהובה כל כך; ככל שאנו מכירים ומסתדרים ברחבי אירופה, עבורנו, אין כמו צרפת.

וכך מצאנו את עצמנו מתגלגלים בכבישיה המקסימים של צרפת, לא יודעים מתי ולהיכן אנו רוצים להגיע. יש לנו רשימה קטנה של מקומות אליהם אנו רוצים להגיע, וכל השאר פתוח. נשוטט בכבישיה הצדדיים של פרובאנס ככל שמזג האוויר יאפשר, ואם יהיה חם נעפיל לפסגות האלפים. בחודש יוני אנחנו לפני העונה הבוערת, ואין בעיה למצוא מקום בכל חניון, ואף לישון בצידי הדרכים. החוק בצרפת מאפשר לחנות בכל מקום שאינו מפריע לתנועה, ואינו משולט כאסור לחניית לילה; המגבלה היחידה היא שאסור להוציא שולחן וכיסאות, ועליך להישאר בדלת אמותייך.

טיול במוטרוהום מחבר אותך אל הטבע והפעם זכינו לחכך מרפקים עם גל החום הראשון של השנה; 36 מעלות בצל, פלגי זיעה ונחילי זבובים ויתושים, מנועים רותחים וכרי דשא המצהיבים אל מול עינייך. לא הייתה ברירה, אלא לנהוג כמנהג הפרובנסאלים; להתנייד קצת בבוקר וקצת בערב, ואת הצהריים לבלות בסייסטה עמוקה, בצל עצי דולב המרשרשים ברוח. החיפזון מהשטן!

יש לנו שני זוגות אופניים בסיסיים, המגדילים את חופש התנועה שלנו. אני אוהב להשאיר את המוטורהום בחניון לילה או סתם בקרן רחוב, ולצאת לד?וו?ש בעיר זרה. להסתובב עם דורית בשדרות מאירות עיניים, לקצר טווח ממגרש חניה מרוחק, או לקפוץ להביא מצרכים לארוחת הערב; דג טרי מה-Poissonerie, נקניק מה-Charcuterie, גבינה מה-Epicerie ובאגט לוהט מה-Boulangerie.

בפרובאנס האביבית אנו מתחברים לנהנתנותם העצלה של התושבים בצהרי היום, לוגמים כוס פ?סט?יס קפואה, צופים בהולכים ושבים, ובמקרה שלי – במכוניות החולפות. את מכוניות הפאר תמצא ברחובות פריס ו-ניס אבל כאן, בעיירות הרדומות, שולטות מכוניות קשישות יותר. האנשים רגועים, השמש יוקדת, ומהר מאוד אנחנו חוזרים לשנת צהריים במוטורהום הנאמן. לקראת הערב אפשר לחזור לבית הקפה בכיכר העיר, להזמין כוס קפה ולהאזין לשירתו של הטרובדור התורן.

האביב מערבל את צבעי וריחות פרובאנס השבים ותוקפים את חוטמך כל הזמן. מכיוון שאין לנו מזגן אנחנו נוסעים בחלונות פתוחים, והריחות משתוללים פנימה בלא מחסום; ניחוחות הצמחים עזים ושתלטניים, נאבקים זה בזה על חסדם של החרקים – ואנחנו מרוויחים מהקרב הריחני. אנו מזהים בקלות את ריחה הכבד של יערת הדבש, ויודעים מתי אנו מתקרבים ליסמין המשתולל בלא מעצורים. שיחי רותם צהובים מפיצים ריח כבד אבל יש בפרובאנס גם ריחות חדשים ולא מוכרים, בשמים ארומטיים המערבלים את דעתנו. הריח משתנה בכל קילומטר או כאשר השמש מתחלפת בגשם קל, כאשר אנו עוברים ליד שדה קצור, או במשב רוח פתאומי מהקניון הסמוך. ממעמקי הפייסבוק מגיחים אלינו אורי בן דוד ובנו אמיר, ואנחנו מבלים ביחד יומיים בט?לים – מסתבר שגם שועלי שטח יכולים ליהנות מחופשה נטולת עבירות.

פרובאנס דחוקה בין האלפים הגבוהים והריוויירה הנוצצת והאופנתית. אנחנו מדירים גלגלינו מהשדרות המפוארות של קאן וניס, מרחקים מ-מרסיי המתאסלמת, מעדיפים את האזורים המבודדים, עדיין שקטים בחודש יוני. כטיילים שזמנם בידם, לא טרחנו לתכנן מסלול מדויק. החלטנו להסתובב באזור שבין Avignon, Arles ו-Aix en Provence, זה שטח בגודל כ-120 על 60 קילומטרים, ובתוכו מרוכזות רוב שכיות החמדה של פרובאנס; כפרים קסומים המופיעים בכל כתבת אינטרנט, מסלולים שכל אחד נשבע ש'זה המקום המדהים ביותר בעולם' או לדוגמא, הכפר Menerbes בו אנו נמצאים עכשיו – הכפר בו התגורר כותב הספר "שנה בפרובאנס".

הסופר הבריטי פיטר מייל כתב ספר מקסים וקליל, אבל הוא הרס לתושבי Menerbes את איכות חייהם; הספר תורגם ליותר מעשרים שפות, והביא צונאמי בלתי פוסק של תיירים המבקשים לדעת איפה שיפצו בני הזוג את ביתם (אל תעזו לשאול, אתם עלולים לחטוף קלשון בפרצוף...), מחפשים את מאפיית הכפר, ותוך כדי הם סותמים כליל את הסמטאות הצרות – בדיוק כפי שאנחנו עושים עכשיו... הצרפתים אוהבים את כספם של התיירים, אבל היו רוצים להשאיר אותם מחוץ למחוז.

אז אל תשברו לעצמכם את הראש עם "מסלול". אני יכול לבשר לכם שרוב הכפרים קסומים, מטופחים ועתיקים, חלקם בעמק וחלקם תלוי על מצוקי סלע אדירים, ממש לא כדאי להיכנס עם מוטורהום. הכינו לעצמכם רשימת כפרים נבחרים (אהבנו אתRoussillon, Menerbes, Bonnieux , אבל זה רק הטעם שלנו). הסתובבו בניחותא, חפשו שוק בו תקנו תבלינים ומאכלים מדליקים.

"מה פתאום להכניס גזר ל-ר?ט?טו?יי, תחזיר את הגזרים לארגז!" גער בי מוכר הירקות; הייתה זו הפעם הראשונה בה מסרב ירקן למכור לי סחורה, מכיוון שהיא לא מתאימה לתפיסתו הקולינארית... הוא אישר שבחירת החצילים והקישואים מצוינת, ורק ווידא שיש לי באוטו שום, בצל ושמן זית. יסלח לי אלוקי הגסטרונומיה אבל הוספתי קצת יין לבן וכמה טיפות לימון. היה מעולה! אנחנו מוצאים את עצמנו מבשלים פחות בשר ותפוחי אדמה ומתמקדים בדגים טריים, אורז-פרא ופירות ים, בתיבול מקומי. כייף גדול.

ר?ט?טו?יי הוא מאכל פשוט ובסיסי, וכמותו גם נופי פרובאנס; לא תמצאו כאן פסגות נישאות, חופי אוקיינוס פראיים, או נהרות אדירים. זהו חבל ארץ שעוצמתו רגועה, קצב החיים נינוח, והמראות שובים את עינייך בגלל צירופי צבעים ייחודיים, אור צלול, וצמחייה משולחת רסן. אלה המראות שמשכו לכאן את טובי ציירי אירופה, פיקאסו, מאטיס, סזאן, שלא לדבר על וואן גוך שכמעט איבד כאן את שפיות דעתו. המראות מצטרפים לשמחת החיים של תושבי האזור, המטבח המיוחד והמבטא הייחודי - שגם אם אתה דובר צרפתית רהוטה, לא תמיד תבין אותו.

תעשיית הלבנדר מרכזית בפרובאנס, ועליה מתבססות אלפי משפחות המייצרות בשמים, סבונים, שקיות ריח, סינרים ומצנפות, כל מה שכחול או סגול, ומריח טוב. השדות פורחים לקראת סוף יוני, אבל הם נקצרים רק במחצית השנייה של יולי – אומרים כי העיכוב נובע מרצון החקלאים להאריך את תקופת "התיירות הסגולה". מראה השדות עוצר נשימה לא רק בגלל הצבעוניות המיוחדת, סגול עז השתול ברגבי אדמה אדמדמה; הערוגות נמתחות על הקרקע בצורה גיאומטרית, כמו קווי גובה של מפה – המראה מקסים, מרחיב את העין ואת הנחיריים.

השדות פזורים ברחבי פרובאנס ההררית (חפשו מידע ומסלולים ב-routes-lavande.com) אבל הריכוז העוצמתי והמצולם ביותר נמצא ב-Plateau de Valensole. שדות הלבנדר נפרשים מאופק עד אופק, צבעם הסגול מקבל חיזוק על ידי שדות תבואה זהובים, חורשות ירוקות ואין ספור צבעים וריחות. בין גידולי השדה ניתן לגלות מאות תיירים המצלמים את עצמם בערוגות הלבנדר, עם שליטה בלתי מעורערת של יפניות דקיקות, המתייצבות בסבלנות לתצלומים חגיגיים. אין ספק שהיה שווה להגיע עד כאן, ולהמתין לפריחה הסגולה!

גם מחוץ לפרובאנס הקלאסית יש כל כך הרבה דברים לראות; כבישים הרריים המסתלסלים בין רכסי גיר לבנים, חופי הים התיכוןCote d'Azur) שהיה לוהט וצפוף מדי עבורנו, אבל רבים אוהבים אותו), לא חסר. אחד מפלאי הטבע הוא Gorges du Verdon, קניון סלע אדיר באורך כ-30 קילומטרים, המתמתח בשוליה המזרחיים של "פרובאנס הגבוהה". הקניון פראי ומשונן להפליא, כפרים קטנים משובצים על פסגותיו, ובמעמקיו שוצף נהר Verdon בצבע טורקיז. טיילים פעלתנים משתלשלים מעל מצוקיו, אחרים מדוושים באופניים או עושים ראפטינג, צועדים באין ספור הטר?קים הרגליים, צ?פ?רים מצלמים נשרים במעופם. קבוצת הולנדים הגיעה עם תריסר פרארי ופורשה כדי לנהוג את כביש 957 ואת Route des Cretes עוצרת הנשימה. גם אתם יכולים להגיע ל- Verdon עם מוטרוהום או אופניים, KTM או פרארי – בכל מקרה, הנאתכם מפרובאנס מובטחת.