השתתפו: יואל שוורץ, רמי גלבוע, גרי תמיר
לאנשי רנו היה מידע פנימי זמין דרך הצינורות של ניסאן אם ההימור ישתלם או יתפוצץ להם בפרצוף - כלומר האם קרוסאובר קומפקטי הוא משאבת מזומנים או מלכודת פתיים? הקפצ'ר שהוצג ב-2012, שנתיים אחרי ניסאן ג'וק אכן עמד בתחזית המודלים ומכירותיו המריאו מרגע שגלגליו דרכו על הכביש. הוא הצליח ליצור חיבור מחמיא בין מבנה ספורטיבי לתכנון פנים צבעוני עם כמה גימיקים דקורטיביים - מגירה במקום תא ככפות, ריפודים כביסים-נשלפים ושילובי גוונים, יחד עם מנוע 1.2 ל' טורבו ותיבה דו-מצמדית שבעצם סיפקו את הכותרת בצד הטכנולוגי. מובן שהאירופים קפצו על הדיזל החסכוני, עם גיר ידני כמובן.
מתיחת הפנים שלו שהגיעה זה עתה לישראל היא גם הסיבה לכך שהוצאנו זימון לשני ג'יפונים מלב הסגמנט; פיג'ו 2008 הוא מתחרה למוד קרבות בקבוצה הזו שנולד על כרעי 208 והתבסס היטב. כקונטרה מהמזרח, צירפנו את הכביש-שטח של סוזוקי אולם בניגוד לשני הצרפתים, עשה היפני את הדרך מהכיוון ההפוך ב-2015 ונאלץ לעבור המרה דתית, נדחס בפיתולי הערוצים של סגמנט הקרוסאוברים החדשים ונוטש את יסודותיו לטובת יישור קו אופנתי. כולם ביחד, וכל אחד בנפרד מייצגים נאמנה את הפרופיל הג'יפוני הנערץ על רבבות ישראלים בשנת 2017. אבל מי מהם התעצב לחבילת הנהיגה הטובה ביותר, תמורת 120-132 אלף שקלים?
עמידת מוצא
בשוק שעולה על גדותיו כושר המצאתם של המעצבים יכול לחרוץ גורלות. בחודשים האחרונים הצטרפו לסיר הלחץ המקומי סיאט ארונה ויונדאי קונא שמצופפים את התחרות עם חלון לדור הבא של הג'יפונים. הגידול במספרם הוא תופעה בינלאומית, אבל בינתיים הוא לא בא על חשבון יצירתיות - חלק ניכר מצליחים לבדל עצמם ולהעמיד מפגן תצוגה מקורי, ו-3 המתמודדים שלפנינו באים להכריז שלמרות גילם המתקדם טרם חלף זמנם; בצילום משותף תחת קרני שמש חורפית נראים כולם עדכניים, נינוחים בעמידתם ומודרניים.
רנו קפצ'ר הוא רכב "מתוח פנים" בהגדרתו - שבאופן מפתיע אגב כמעט ולא חלק טפח או קימור עם הקליאו או כל דגם אחר במשפחה. קפצ'ר 2018 דומה מאוד לקודמו, אך הוא מסתיר זריקות ריענון בין הקפלים בדלתות ומתחת לקו מכסה המנוע. ברנו לא התאמצו יתר על המידה עם ענייני הטיפוח ובחרו באופציה הנהוגה באמצע המחזור - שמירה על הפרופורציות הקיימות וטיפול בזוויות החרטום, תאורת ה-LED, עובי הפגושים ושיפולי המפלס האמצעי-תחתון, היכן שהוא זקוק לחידודי זהות ליד קדג'אר.
פיג'ו 2008 הוא לא רכב חדש. דגם מעודכן טכנולוגית, כך דיווחנו לנו ביבואנית כבר בדרך אלינו בהמשך השנה עם תוספות של מערכות בטיחות מתקדמות שנפקדות מרכב ההדגמה. מתיחת הפנים שלו מ-2016 מסגירה סימני הזדקנות, ולעניות דעתנו הוא הפחות מושך בחבורה הזו. לחובתו העירו כמה מהמשתתפים כי הוא נראה "משונה", רווי זרימות א-סימטריות בין החלק הקדמי לאחורי ומעט מבולגן. כך או כך, פיג'ו עשו בחוכמה שלא קישטו את הקרוסאובר הקומפקטי שלהם בחיפויים וקשתות, אלא הסתפקו בהדגשות של שבכת האריה שמתקשרת עם התמה המשפחתית של רכבי פיג'ו החדשים (3008 ו-5008).
סוזוקי ויטרה משדר תפישת עיצוב אסייתית טיפוסית כגוף "זר" בין שני הצרפתים, ומגייס אפקטים קוסמטיים סמליים בחוטם הגבוה שלו, שמתורגמים בסך הכול למראה של SUV קצת יותר חסון ורציני. גריל הכרום והפנסים הראשיים הם מסימני ההיכר שלו בכבישים, והוא גם זה שרוב הבוחנים הצביעו עליו שמעביר את המסר ה"ג'יפוני" בהתאם לרוחם של הישראלים - הן מבחינת המידות החיצוניות והן מבחינת התיאור המבוקש.
יפן נגד אירופה
היבואנים לא אוהבים לשלוח למבחני רכב גרסאות עירומות, ועל כן 3 הכלים התייצבו למבחן במיטב מחלצותיהם; הקפצ'ר מגיע ברמת גימור 'אינטנס' ב-130 אלף שקלים, ה-סוזוקי ברמת GLXV עם הנעת ALLGRIP ב-132 אלף שקלים ו-פיג'ו 2008 במפרט פרמיום, גם הוא מצויד בקרת אחיזה אלקטרונית עם ויסות משיכה בין הסרנים (אם כי פחות חכמה מזו של היפני) במחיר של 126 אלף שקלים.
אצל הרבה נהגים ממשוק סמארטפונים הפך להיות פרמטר חשוב לפחות כמו הצורה החיצונית, ועל כן הדבר הראשון שמיד הקדשנו לו זמן קצר הוא צג המולטימדיה הראשי - ולשם הפנינו את המבטים עוד לפני מישוש החומרים. כל הדגמים משתמשים במערכות עם תמיכה עברית, אבל אף אחד מהם לא היה עדיף משמעותית על פני יריבו. בצמד הצרפתים הצגים קטנים, הרזולוציה נחותה והתפעול טעון שיפור. בויטרה תמצאו אמנם צג בגודל 10 אינטש ע-נ-ק שחורג מכל דבר בקטגוריה, עם שלל אפליקציות כמו WAZE ופתרונות חניה, אבל גם לו אין שליטה על התכונות מגלגל ההגה והוא אלרגי לקרני השמש, במיוחד במצלמת הנסיעה לאחור.
בעמדת הקברניט מוכיח הקפצ'ר שמריחה קוסמטית אינה בהכרח מריחה של הקונים הפוטנציאליים בתיאורים תלושים מהמציאות; הנדסת האנוש טיפוסית לקרוסאובר גבוה והיישום בסך הכול טוב, אך היו כאן מחאות על צפיפות לברכיים בסביבת העבודה וגם הערות שוליים על איזה קרקוש פה ושם. בתוך כך, ביחס לדגם 1.0, ה-1.5 מציג שיפור באיכות החומרים בקומה העליונה ואפילו תא האחסון הקטן כבר לא מותיר רושם שברירי. בנוסף לכך, גלגל ההגה עב-קוטר, חלק מהדיפונים שמקיפים את הקונסולה עובו והוא גם בעל תנוחת הנהיגה הטובה ביותר, אם כי המושבים מספקים תמיכה חלקית בלבד לגוף ממוצע. מבחינת אבזור נדרש אין פה חידושים גדולים בז'אנר; כניסה עם כרטיס ומתג הנעה, גג-שמש, בלוטות', USB, בקרת אקלים, תאורת LED מלאה עם פנסים עוקבי פניה ועוד.
ה-2008 הוא רכב שנוי במחלוקת בקרב הבוחנים מיום הצגתו בגלל ארגונומיה מאתגרת. קשה להעלים עין מהתפאורה המשתדלת-מדי שלו, וכן של מערך לוח המחוונים והמסך הראשי - שפשוט דורכים במקום וממתינים לרפורמה, בטח אחרי חגיגת האורות ב-3008. לתנוחת הנהיגה אפשר להתרגל אבל היא הכי פחות טבעית בין השלושה; גם כשמנסים לכוון את המושב ו-עומק גלגל ההגה קשה להתמודד עם המבנה המזדקר של הקונסולה המרכזית שפולש לתחושת המרחב וההסתרה של החוגות. מרקם החומרים דומה לקפצ'ר, גם האבזור, פחות או יותר אבל חסרה לו מצלמת נסיעה לאחור (יש תצוגה גרפית למניעת התנגשות).
הויטרה מעדיף לעשות דברים בצורה פשוטה; לוח מחוונים רגיל, קצת פקדים על גלגל ההגה, גוונים כפולים בגוון שחור-אפור ומבנה שגרתי של הקונסולה. ההקפדה על הידוק המפלסים הייתה הכי פחות טובה בין הג'יפונים, והשימוש בפלסטיקים שחורים מכל עבר משרה אווירה קודרת - משהו שמאפיין מאוד את רכבי סוזוקי, להוציא אולי איגניס. הצג הראשי שלו שנראה כאילו נלקח מלפטופ לא מגיע בחבילת האבזור הבסיסית - זו אופציה השמורה רק לדגם הבכיר ביותר. כך שיכול להיות שעם מערכת תקנית חובבי הפירוטכניקה יביעו מורת רוח. הויטרה היה היחיד ללא גג-שמש.
בטיחות: שלוש המכוניות זכו ל-5 כוכבי ריסוק במסגרת ניסויי Euro-Ncap במתכונת הקודמת. לפיג'ו תהיינה מערכות בטיחות אקטיביות מקוריות ב-2018. קפצ'ר ו-סוזוקי ויטרה חסרים מערכות חכמות ומסתפקים רק בבקרות התרעה של 'מובילאיי' ו-MOVON.
מרחבי נוסעים:
קרוסאוברים קומפקטיים לא תוכננו לשנע משפחות גדולות, ולכן סוג הרוכשים הקלאסי מתפצל בין זוגות צעירים פלוס זאטוט או שניים לפנסיונרים שחפצים בגישה נוחה לעיסוקיהם, בקרבת הבית. כל הנבחנים שלנו מספקים תמורה הולמת לשניים עד ארבעה נוסעים ו-2 מזוודות גדולות, כאשר מעל כולם מתבלט הויטרה - שאמנם בסיס גלגליו הוא הצנוע ביותר (2.50 מ' בלבד), אולם מגיש תחושת מרחב עדיפה בשורה ראשונה וגם את תא המטען הנוח ביותר להטענה ופריקה, עם 375 ל'. הוא גם זה שהיה המרווח מכולם בשורה השנייה, אם כי בהפרש שולי מהצרפתים.
ה-2008 מושיב אנשים בשורה שתיים שקועה לאחור ונמוכה, היו שתיארו זאת כתחושה קלסטרופובית ולא נעימה. מרווח הרגליים לא רע, סברנו כי מתאים לגבוהי קומה, וגם המרחק של הראשים מהתקרה בסדר גמור. על הנייר המשווה חסרים לו 4 סנטימטרים ברוחב לעומת ה-1.78 מ' של שני האחרים, אבל הוא אינו צפוף או מרגיש חנוק, בין היתר בזכות הגג-הפנורמי המהודר שלו. תא המטען עומד על 350 ל'.
במידותיו הקפצ'ר הוא הקצר ביותר עם 4.12 מ' לעומת 4.16 מ' במתחריו, אבל יש לו את בסיס הגלגלים הגדול ביותר - 2.61 מ' בהשוואה ל-.2.54 מ' שמציע הפיג'ו. בשורה האחורית מצאנו מקום לכפות הרגליים שפשוט משתחלות בקלות מתחת למושבים הקדמיים. למרות זאת, המרחק בין כתפי היושבים היה הכי פחות מרשים. אפשר להגדיל מעט את תא המטען על חשבון המרחב של נוסעיו (השורה נעה על מסילות) אבל המבנה של חלל האחסון האחורי מעט מוגבל - גם עם רצפה כפולה שמעמיקה את נפחו.
שניים טורבו ואחד כמו פעם
עוד לפני תחילת המבחן עלו סימני שאלה לגבי היכולת של הויטרה להתמודד שווה בין שווים עם מנועי טורבו, שכן שני הצרפתים חמושים ב-1.2 ל' מוגדשים ועכשוויים; רנו 4 בוכנות בהספק של 120 כ"ס והפיג'ו עם 3 בוכנות בטכנולוגיית 'פיור-טק' בהספק מרבי של 110 כ"ס. הויטרה בנפח 1.6 ל' משיב להם עם 120 כ"ס אטמוספריים. כולם די ממוצעים במשקלם, בין 1.1 ל-1.2 טון.
במקטעי ההאצות ל-100 קמ"ש קיבלנו תשובות חד משמעיות לחשיבותם של הקגמים בקרקעית רצפת הטורים, ולהבדלים האצורים בין תיבות ההילוכים והאופן בו המומנט זורם לגלגלים. הפיג'ו והרנו סוחטים כ-20 קג"מ מ-1,500-2000 סל"ד, ולכן אלו התגודדו ראשונים מחוץ למעגל לקרב בין צילינדרים מתוגברים; בזינוק מסחרר גלגלים, אלו עטו קדימה כמעט ביחד ושמרו על קצב דומה במהלך המטרים הראשונים, אך התיבה הדו-מצמדית של הקפצ'ר דפדפה מהר יותר מתיבת ה-6 הפלנטרית (יפנית) של הפיג'ו, ועל כן אפשרה לו להתרחק מה-2008 כשהמחט נשקה ל-80 קמ"ש ולנעול את הניצחון בקרב המיאוץ הג'יפוני.
הויטרה נבחן הן מול הפיג'ו והן מול הרנו בנפרד, ולאחר מכן הצטרף למאבק משולש - אותם סיים במקום האחרון. את התאוצה ל-100 קמ"ש הוא סגר בערך ב-13.7 שניות מרעישות, שעה שמצאנו כי למרות מעט עצלות במעלה הסל"ד, תיבת ה-6 הילוכים האוטומטית פועלת בסדר, עם קצת פספוסים בין הילוך 5 ל-6 במהירות שיוט. הביצועים שלו בקו ישר יספקו כל נהג ממוצע, כך לעניות דעתנו. אבל עם 15.9 קג"מ מ-4,400 סל"ד הוא נאלץ לעבוד קשה כדי לשמור על הכבוד שלו מול שני הצרפתים.
בקצב רגוע
בחיטוט לא פולשני במיוחד מצאנו כי תרכובות הויטרה אינן בקנה אחד עם יוצאות אירופה, והימרנו כי נקודת התורפה הזו עשויה להטות את הכף בהיבט זה לטובת הצרפתים. טריקה של דלתות היפני החזירה צליל חלול של רכב שמדופן בחומרים רדודים, כאילו נשאב המילוי בין הפח לקיר הפנימי. למרבה הפתעתנו, בנהיגה מנהלתית בגבולות החוק מפלס הדציבלים היה נמוך והשאיר את רחש הצמיגים והרוחות העזות בטווח הנורמלי. אף אחד מבין ה-3 לא התעלה על יריבו בתחום זה, וכולם הצליחו לסנן פלישה של רעשי כביש, צמיגים וסביבה אל מרחב המחיה ברמה בינונית.
תוצאה דומה, אך לא זהה לגמרי קיבלנו גם בסעיף הנוחות והטיפול בקרעי הסלילה. הויטרה ו-2008 נועלים חישוקי 17 אינץ', הקפצ'ר 16 ואכן האחרון היה נוח יותר משני מתחריו על רוב סוגי הכבישים ובפרט הפגין שיפור תהומי ביחס לדגם שלפני מתיחת הפנים. המתלים של הקפצ'ר הרבה יותר "ערוכים" כעת למפגש מזדמן עם בורות ועם בליטות אלימות שבעבר היו מזעזעים את הסרנים. גם בעיר הוא מסוגל לרסן את הליקויים ולדלג מעל הצלקות ברהיטות, וזו גם אחת הבשורות החשובות שלו שהתגלו במבחן.
קשה למצוא מכונית פיג'ו שאינה נינוחה, וה-2008 שומר על המסורת ועל שורשי מוצאו. הבולמים אמנם היו הכי נוקשים בין ה-3, אך גם הוא זכאי לציון גבוה ומעניק נוחות נסיעה נעימה בכביש המהיר ובערים. מי שבאמת הפתיע אותנו באיכויותיו הוא הויטרה, שהצליח להתקרב מאוד לקפצ'ר ברמת העידון. לא רק העיצוב של הויטרה נושא אלמנטים מערביים, עושה רושם שנעשים מאמצים כבירים לחקות תכונות שבהן מתגאים כל כך מתחריו מהצד השני של העולם.
בקצב פרוע
אם עד עכשיו הפערים בין הקרוסאוברים לא היו נחרצים, מבחן הנהיגה בכביש המסתלסל חשף מי שופע כריזמה, מי משתדל להיות ספורטיבי ומי מעדיף להמתין לחלוף הסערה. אחד אחרי השני, טיפסנו לסיפון הגי'פונים הקומפקטיים והשלכנו אותם לנחל של פניות ממזריות שמתפתלות במעלה הרי הצפון וחזרנו להחלפת מפתחות למרגלות הבקעה, כשברקע צחנת בלמים מעשנים.
מיד אחרי המקצה הראשון חולקו שפע מחמאות לביצועיו של הפיג'ו; שילוב מנוע אנרגטי עם גיר אוטומטי למופת, היגוי חד כתער ושלדה אתלטית מקנים ל-2008 יכולת לא מבוטלת לנסוך בנהג בטחון שאפשר לגלח את הדרך בחופשיות, להשאר קרובים למגבלות בלי לאבד שליטה.
רנו קפצ'ר היה זכור לחלקנו כקרוסאובר סימפטי לכבישים צדדים ושבילי כורכר. גם ב-2018 הוא מגלה סוג של רוח נעורית ומנצל היטב את האנרגיות השוטפות של המנוע, אבל כל השאר לא ממש באותה הרמה; ההיגוי מנותק מהכביש, הבלמים דעכו, שינויי הכיוון מפרים כל ניסיון לגבש נהיגה אגרסיבית ובקרת היציבות מתערבת בחרדה מכל אובדן אחיזה מזערי. כל אלו, חידדו לנו שה-2008 מהנה ממנו ובטיחותי יותר.
דווקא מי שבמבט מהצד נראה כמו רכב סולידי שמעדיף לשמור על איפוק, שלף כמה ציפורניים, נעץ את הגלגלים בכבישים ו"כיווץ" את סרניו. מה שעובד לזכותו של סוזוקי ויטרה הם לא רק הצייתנות ההרואית כמעט של השלדה הזו, אלא גם היכולת, אם כי המצומצמת לשלוט על כוח המנוע בעזרת המנופים בגלגל ההגה, למשוך אותו לתחום האדום ולחלץ מכל סוס באורווה את המרב. אולי חסר לו את המחץ, האלסטיות וכושר הנשימה של מנועי הטורבו - במיוחד בהשוואה לרנו, אבל בהתחשב בנטיות של מרכז הכובד, יחידת הכוח והתיבה, הויטרה השאיר על הכבישים את כל מה שיש שלו, וזו הייתה תשובה החלטית שתפסה את הצרפתים מביטים כל הזמן לצדדים, בודקים אם הוא לא עוקץ אותם בסיבוב.
צריכת הדלק לאחר המקטע התובעני עמדה על כ-8.5 ק"מ לליטר אצל כל 3 הנבחנים. עם סטיות קלות.
משלושה יוצא אחד
היות ורנו קפצ'ר הוא הדגם החדש ביותר כאן (מתיחת פנים היא בבחינת היבואן "רכב חדש"), חובת ההוכחה מוטלת עליו. מחד, הקרוסאובר הקומפקטי של רנו נשאר נאמן לתכונות שקנו אלפי אנשים בישראל (כ-720 נוספים בשנה הקודמת) ומאות אלפים באירופה; הוא נאה, גבוה, תופר את העיר בקלילות והוא משדר מסר צעיר (שקוסם לגיל השלישי דווקא). במסגרת מתיחת הפנים זכה לחידוד קוסמטי, מכלוליו בחלקם שודרגו, בחלל הנוסעים חל עדכון והוא נינוח על השיבושים בכביש. מבחינת רנו, התלבשו על הרכיבים הזמינים עד להחלפת הדגם לחלוטין והתוצאה חיובית בסך הכול.
מאידך, התייצבו מולו שני שחקנים שלא עשו לו שום הנחות. והביצועים בכביש יחד עם הסקירה במגרש החניה שיקפו היכן הוא מסיים את המבחן - במקום השלישי. את המקום השני, מאכלס פיג'ו 2008 שקבע רף גבוה בכל מה שנגזר מנהיגה ספורטיבית; זה בונוס. הוא קצת חוצני בפנים וגם בחוץ, אבל יש בו את כל מה שצריך בג'יפון להוציא מערכת מולטימדיה חדישה, ולא היינו מתנגדים לקצת יותר צלילות הנדסית בפנים. גם השניים האחרים, לא מצטיינים בתחום הזה.
אנחנו לא נוהגים להמליץ על "עסקה" במקום חדוות נהיגה - עבור רבים מהישראלים מבטא מותג סוזוקי את הגישה הרציונלית בהתאם להתנהגותו של ענף המשומשות. אלא שהויטרה הוכיח שיש לו צדדים אחרים חוץ מרפרטואר של אמינות, סחירות ו"מחירון חזק" בטרייד-אין. הוא הפתיע אותנו בניהוג, בשימושיות, האבזור והעיצוב קלע לטעמנו וכנראה גם לאחרים. אם את כל הביצים שלו היה טומן בסל הכלכלי - שער הניצחון היה מוקדש לפיג'ו. אבל הויטרה ראוי למקום הראשון כי בנוסף למעלותיו (וחרף חסרונותיו) הצליח לאתגר את ה-2008 במגרש הביתי שלו. ועל כך מגיע לו קרדיט.
צריכת דלק ממוצעת:
סוזוקי ויטרה: 13.8
פיג'ו 2008: 12.8
רנו קפצ'ר: 12.1
כל הדגמים מגיעים עם מסגרת של 3 שנות אחריות.
