הלהיט התורן בקרב משפחות גדולות הם קרוסאוברים 5+2 מושבים שדחקו את רגלי מובילי המשפחות הקלאסיים, סיטרואן גרנד פיקאסו למשל. הקרוסאוברים יקרים יותר ופחות מרווחים אבל יש להם מקדם פוזה נכסף, זה שגרם להתפוצצות חסרת תקדים בעולם הקרוסאוברים. יכולנו לצרף למבחן 'המשפחה הגדולה' את להיט המכירות של הקטגוריה מיצובישי אאוטלנדר, אבל הוא כבר וותיק מכדי להתמודד על הכביש עם כוכבי הקטגוריה הצעירים. כך גם יונדאי סנטה פה, האמור להיות מוחלף בקרוב. מועמד ראוי נוסף הוא ניסן אקס-טרייל, עוד נחזור אליו.
לשלושת רכבי המבחן יש שבעה מושבים אבל אנחנו קוראים להם 5+2, מכיוון ששורת המושבים השלישית אינה מתאימה למבוגרים של ממש; הם צפופים, דחוסים ונמוכים מאוד. אבל הם מתאימים לילדים בגובה מטר-וחצי או פחות, ולעתים המושבים בכלל מקופלים - כך אפשר להושיב שלושה ילדים בשורת המושבים האמצעית ולהישאר עם תא מטען ענקי המסוגל לבלוע צעצועים, אופניים, עגלות ילדים ושאר אבזרי משפחה.
את רכבי המבחן אפשר לחלק לשתי תת-קבוצות; פיג'ו ו-סקודה האירופאיים, החמושים במנועי טורבו קטני נפח 1.4 ו-1.6 ליטר. ל-קיה הקוריאני יש מנוע אטמוספרי גדול (2.4 ליטר), הוא ארוך ב 10-15 סנטימטרים מהאירופאים ושוקל כמעט 400 קילוגרם יותר - זה פער גדול מאוד. לאירופאים יש מוניטין של אנינות טעם ותחכום טכנולוגי, הקיה מתבסס על גלי הצלחה יפאנו-קוריאנית, עם ניחוח של אמינות ושמירת ערך. לקחנו למבחן את גרסאות בנזין 2X4 הכמעט-בסיסיות, במחיר 200,000 שקלים (הקודיאק עולה קצת יותר, 203,000 שקלים); לשלושת המתחרים יש גרסאות דיזל חסכוניות, וגם גרסאות יוקרה 4X4 המרימות את רף המחירים. עוד נציין כי סורנטו המבחן הגיע בגימור EX היקר בכ-25,000 שקלים מקבוצת המבחן; במחיר 200,000 שקלים של המבחן תקבלו סורנטו בגימור Urban ללא גג שמש, בלי ריפודי עור ומושב נהג חשמלי המופיעים בתצלומינו.
לא פחות חשוב - הפיג'ו והקיה מגיעים עם מסגרת של שלוש שנות אחריות, הסקודה רק עם שנתיים.
מראה עיניים
לכל אחד מהיצרנים יש גישה עיצובית שונה, המתבטאת בחוץ ובפנים. עיצוב הוא ענין של טעם ואני יכול לכתוב רק על תחושות ארבעת הבוחנים -תחליטו בעצמכם לאיזה עיצוב אתם מתחברים, לאחר ביקור באולמות התצוגה. קיה סורנטו 2018 עבר מתיחת פנים הכוללת טיפול בחרטום ובזנב, עדכון גלגל ההגה ומסך המגע הפנימי. הסורנטו מוקפד ומסודר, אבל מתקשה להתבלט מבחינה ויזואלית; יש לו את השבכה המשפחתית של קיה (המזכירה במקצת את הספורטאז'), תאורות מודרניות ואלגנטיות אבל לא הרבה יותר מזה. הישבן קצת מגושם למראה, עם יחידות תאורה מגודלות וקורתC רחבה מאוד.
אם הסורנטו מתמקם במרכז הספקטרום "יצירתיות-שמרנות", האירופאיים מתייצבים בעמדות הקיצון. פיג'ו 5008 הולך על כל הקופה בנושא יצירתיות עיצובית; חרטומו אגרסיבי עם שפע כונסי אוויר, פנסים מלוכסנים, וכאילו-מגן-גחון המנסה לשדר הרפתקנות. פסי כרום מסיביים מדגישים את גילופי החרטום וחגורת הצד, הישבן כמעט מאונך, מזכיר תצורת סטיישן. סקודה קודיאק מצטנע בפינת ה'אלגנטי-מופנם'; עיצובו מושקע ומוקפד, שמרני ומהודק מאוד. פנסי החזית אלגנטיים, מסגרות כרום עדינות תוחמות את החלונות והשבכה הקדמית. השפה העיצובית של קודיאק היא אירופאית קלאסית-בורגנית, בעוד ה-5008 מנסה לקרוץ ללקוחות צעירים ונועזים יותר.
בחדר המשפחה
בין אם תשתמשו בכל שבעת המושבים או שתעמיסו את תא המטען בערימות ציוד, ההצדקה העיקרית למכוניות כאלה טמונה בתאי הנוסעים שלהן. 5008 הוא הקצר והצר שבחבורה, אבל יש לו את בסיס הגלגלים הארוך ביותר. הסורנטו ארוך יותר משני חבריו. הקודיאק וה-5008 מגיעים עם כיסא נהג מחושמל, ה-5008 מתהדר בגג שמש פנורמי הנפתח בחלקו, תא המטען של הקודיאק נפתח חשמלית. לשלושת הקרוסאוברים יש 'מפתח חכם'.
כל השלושה מציעים מרחב גדול ונינוח בשורת המושבים הקדמית, עם תנוחת ישיבה טובה. חומרי הדיפון של הקיה מצוינים, נעימים למראה ולמגע. עיצוב לוח המחוונים קצת סתמי על גבול המיושן, עם מסגרות אליפטיות המזכירות את המראה המשפחתי של קיה. צג 8-אינץ' נוח לתפעול ולמגע והנדסת האנוש ברורה ושימושית. הכול 'בסדר' בקיה אבל אין בו שמחת חיים או יצירתיות, עיצוב הפנים שלו נראה קצת מיושן - בוודאי לגבי רכב הכי רענן בקבוצה.
הפיג'ו מסתער על החושים עם לוח מחוונים מעוצב בקפידה ובתשומת לב, חומרי דיפון מגוונים ונעימים, ושני צגי מגע צבעוניים ובהירים. הקונסולה המרכזית היפר-מעוצבת עם רכיבי אלומיניום, ופסנתר מקשים המקל על תפעול מסך המגע. ביחס לקיה ולסקודה, ה-5008 נראה כמו חללית מתוחכמת ומאווררת מאוד. בתוך העסקה אתה מקבל גלגל הגה קטן ומוזר בצורתו, לא הצלחנו להתרגל או להתאהב בו. מסך המגע של הפיג'ו מזדקר מעל לוח המחוונים, זה לא הכי נחמד וגם לא הכי נוח להפעלה. מסך המגע שמול הנהג מצוין, קריא ביותר וקל להתאים אותו להעדפותייך האישיות. מושבי הפיג'ו מעוצבים בסגנון ספורטיבי, הם אינם מרופדים בשפע של שני האחרים אבל הם תומכים היטב בגופך.
הקודיאק ממש לא מנסה להתחכם, אבל הוא מעוצב ומבוצע ברמה גבוהה מאוד. ריפודי הבז' נעימים למגע ולמראה, למרות שהם יותר רגישים לכתמי במבה וקטשופ. צג המגע 8-אינץ' קריא מאוד, ונוח להפעלה - כמעט לכל פונקציה תוכל להגיע גם דרך מתגים מסורתיים, לא רק באמצעות צג המחשב (כך גם בקיה, המציע שפע מתגים וחוגות). לוח המחוונים של הקודיאק יהיה מוכר לכל מי שמכיר את רכבי פלקסוואגן ואודי, זוהי מחמאה. מד המהירות אינו קריא במיוחד, עם ספרות לבנות על רקע כסוף. אבזרי הפינוק כוללים שקע 230 וולט, תא כפפות מקורר ועוד.
שורת המושבים המרכזית של סקודה וקיה נוחה מאוד לזוג נוסעים, אבל לא לשלושה; המושב המרכזי קטן וצפוף בניגוד לשתי הכורסאות הצידיות, המרווחות ונוחות מאוד. השורה המרכזית של ה-5008 שונה מאוד; יש בה שלושה מושבים נפרדים, הנעים כל אחד על מסילה משל עצמו. המושבים הצרפתים פחות ומרווחים מהכורסאות הצידיות של קודאק וקיה אבל מושב הנוסע המרכזי בפיג'ו, רחב ונוח יותר. הדלת האחורית של הפיג'ו גדולה ונפתחת לרווחה, נוח להיכנס. בקיצור: עבור שלושה נוסעים בגודל מלא, הפיג'ו עדיף על פני האחרים. עבור שני נוסעים (ואולי עוד ילד קטן), קיה וקודיאק נוחים יותר. בגב המושבים הקדמיים של הפיג'ו יש שני 'מדפי מטוס' מתקפלים, נחמד מאוד לילדים משועממים.
הארנב בכובעו של הקוסם היא שורת המושבים השלישית; מושבים מס' 6 ו-7 בסורנטו הם הנוחים והמרווחים ביותר, הצלחתי אפילו לדחוק את ישבני המגודל אל תוכם. הישיבה נמוכה והברכיים גבוהות אבל עדיין, סורנטו הוא הנוח ביותר - זה לא מפתיע לאור העובדה, שהוא הארוך בין השלושה. השורה השלישית של קודיאק ופיג'ו צפופה יותר, המושבים נמוכים מאוד. קיפול המושבים בקודיאק ובקיה נוח ואינטואיטיבי, הקיפול בפיג'ו קצת פחות נוח. מושבים 6 ו-7 הצרפתיים נותנים רושם פחות מסיבי ומפנק.
מי שיסיע שבעה נוסעים, יגלה שתאי המטען מצטמצמים מאוד; 210 ליטר מיניאטוריים בפיג'ו, 233 קטנים בסקודה, ו-320 ליטר בינוניים בקיה. בתצורת 5 מושבים תקבל 780 ליטרים בפיג'ו, 593 בסקודה, 1,077 ליטרים בקיה המרווח. כאשר שתי שורות המושבים מקופלות, מציעים שלושת המתחרים נפח אכסון של האנגר קטן, קרוב ל-2,000 ליטרים לכל אחד. אפשר להעביר דירת סטודנטים. תאי הנוסעים של שלושת המתמודדים גדושים בתאי אכסון וגאדג'טים, פיסות אבזור וצעצועים אותם תקצר היריעה מלפרט במסגרת מבחן דרכים.... לא תהיה לכם ברירה, בדקו בעצמכם באולם התצוגה.
מנועים חרישיים
את עיצוב הכלים ונוחות תאי הנוסעים תוכלו (וכדאי לכם!) לבצע בעצמכם, בטרם קניה. אנחנו כאן כדי לספר לכם, איך הם מתנהגים על הכביש ובשביל. נספר לכם כבר עכשיו כי למרות פערים משמעותיים בהספקים הנומינאליים (150 כ"ס בקודיאק, 165 ב-5008 ו-188 בסורנטו), ביצועי שלושת הכלים דומים להפליא. הזינוק הראשוני של הקודיאק קצת יותר נחרץ הודות לתיבת הילוכים רובוטית זריזה יותר, אבל לאחר מטרים ספורים מתאושש ה-5008 וצובר יתרון קטן על פני הקודיאק - לא יותר מ 5-8 מטרים במהירות 120 קמ"ש, זה ממש לא משמעותי. הקיה מתאמץ לעמוד בקצב של השניים, והוא קרוב מאוד מאחוריהם. אלו הבדלים זניחים אותם לא תרגישו בחיי היום יום. נתוני היצרנים הם 9.2 שניות מאפס ל-100 בפיג'ו, 9.7 בקודיאק, 10.5 בקיה (בהשוואות שלנו היה הסורנטו מאוד צמוד לאירופאיים). גם בתאוצות ביניים מ-80 ל-120 לא גילינו הבדל של ממש, השלושה צמודים זה לזה כמו תאומים סיאמיים.
זה מה שמדווח שעון העצר אבל התחושות על הסיפון, שונות מאוד. מנועו האטמוספרי של הקיה מתאמץ מאוד להזיז את 1800 הקילוגרמים שלו, בכל מצב הוא ממריא הילוך או שניים גבוה יותר מזה של מנועי הטורבו האירופאיים. זה לא נעים וזה רועש לאורך זמן, את המחיר הסופי תשלם בתחנת הדלק; הקיה עבר פחות מ-7.0 ק"מ לליטר במהלך המבחן המאומץ, זה 20% פחות טוב מהאירופאיים - פער משמעותי אותו נשייך למנוע האטמוספרי המתאמץ, ולמשקל העצמי הגדול. החלפת הילוכים ידנית מתבצעת בקיה בשיטת 'טיפטרוניק', פחות נוחה מזו של האירופאים.
הקודיאק ו-5008 קרובים יותר זה לזה; מנוע ה-1.6 טורבו של הפיג'ו מספק 165 כ"ס ו-24.5 קג"מ המגיעים כבר ב-1400 סל"ד. הקודיאק 1.4 נותן 150 כ"ס ו-25.4 קג"מ, ב-1500. הקודיאק שוקל 85 קילוגרם יותר מהפיג'ו, אבל התיבה הרובוטית שלו זריזה ומרווחת טוב יותר מה-אייסין של הפיג'ו. איך שלא נהפוך את זה, ביצועי המנוע-גיר של שני האירופאיים כמעט זהים, לא תרגישו בהבדל אם לא תנהגו בשתי המכוניות באותו זמן. לשני האירופאים יש מנופי העברת הילוכים על ההגה; בפיג'ו הם אינם מסתובבים עם ההגה, העדפנו את אלה של הקודיאק הנמצאים תמיד באותו מקום. תצרוכת הדלק של שני האירופאיים הייתה כמעט זהה, שמונה וחצי קילומטרים לליטר, בנהיגה מאוד תובענית. הקודיאק יודע לנתק שתי בוכנות לצורך חיסכון בדלק, אבל הוא לא הוכיח יתרון על פני הפיג'ו. בנהיגה נינוחה של 110-120 קמ"ש מחוץ לעיר יעברו האירופאים כ-12 קילומטרים לליטר (הקיה יעשה באותם תנאים כ-10 קמ"ל). אנו מכריזים בזאת על תיקו בביצועי המנוע צרפת-צ'כיה, כאשר קוריאה עוקבת מאחור.
בכביש המתפתל
קל לומר שאת רוב חייהן יבלו המכוניות בפקקי תנועה ובפרברי הערים הגדולות, אבל הן נועדו גם למרחבים הגדולים - טיולי משפחות, קפיצה לאילת, ביקור אצל הדודה בלומה מעפולה. ברגע שאנו מפסיקים לסחוט את דוושות הגז אנו נכנסים למרחב של נינוחות ורגיעה, זה לפחות מה שאנחנו מחפשים.
הקודיאק מצטיין במשחק הזה יותר משני האחרים - הוא שקט באופן יוצא דופן, בידודו האקוסטי משאיר בחוץ את רעשי המנוע, הרוח והצמיגים. נינוחות הקודיאק מתבלטת על כל סוגי הכבישים, ובכל סגנון נהיגה - בשיוט רגוע עם הפעוטות מאחור, או בקטע ספורטיבי בדרך לים המלח. מתלי הקודיאק מוצקים, מצמצמים מאוד את תנודות המרכב בפניות ובבלימות.
מנוע הפיג'ו רועש יותר, אבל גם הוא טוב מאוד. בנהיגה ספורטיבית הוא רוכן על המתלים יותר מאשר הקודיאק אבל עדיין, 5008 הוא רכב מהנה מאוד לנהיגה - למרות גלגל הגה קטן מדי וקטום בשני צדדים. הסורנטו בסדר גמור וקשה להתלונן עליו אם כי ניכר שהוא עלה על הכביש ב-2014, בעוד האירופאים צעירים ממנו בשנתיים. היגוי הסורנטו איטי ופחות מתקשר מזה של האירופאים, בקרת המשיכה שלו מתערבת כל הזמן בנעשה, הוא מתנודד על המתלים ובאופן כללי, אינו מעודד אותך לתת בגז - אם תתעקש, הוא יעניש אותך בצלילי מנוע חזקים ולא נעימים. בנהיגה משפחתית רגועה מתנהג הסורנטו בסדר גמור, אם כי תמיד ירעיש קצת יותר מהאירופאיים.
האם אלו מכוניות שטח? תעזבו אותי. עם מרווח גחון מצומצם ובסיס גלגלים של כ-2.80 מטרים, אף אחת ממכוניות אלה לא תרחיק לכת מעבר לאספלט הכבוש. בקרות משיכה יעילות עשויות להציל את המצב, אבל אל תחשבו על הרפתקאות שטח. במסגרת היכולות המצומצמות, לפיג'ו יש יתרון קל - מרווח גחון של 22 סנטימטרים (פחות מ-19 אצל האחרים), ומרכב הקצר ביותר בין השלושה.
במכוניות משפחתיות העולות 200,000 שקלים אנו מצפים לאבזור בטיחות מלא ומרשים, וזה מה שאנחנו מקבלים; לשלושת המתמודדים יש מערך בטיחות הכולל שמירת נתיב אקטיבית, בלימה אוטונומית (בפיג'ו, עד 140 קמ"ש), התראה על כניסת רכב זר לשטחים מתים (מהצד, לפנים ואף מאחור), ובונוס של בקרת שיוט אדפטיבית. לפיג'ו ולקיה 6 כריות אוויר, הקודיאק מציע 7 כריות (השביעית מגנה על ברכי הנהג).
החלטה משפחתית
אנשים מתיימרים לבצע את החלטות הקנייה שלהם על בסיס רציונאלי אבל קניית מכונית היא עניין רגשי מאוד, בו מעורבים משתנים רבים. ללקוחות יש נאמנות למותג זה או אחר (אחד רוצה 'שיק' ונוחות צרפתית, השני מבקש יעילות ודיוק גרמני/צ'כי, השלישי דורש אמינות וסחירות קוריאנית). לקוחות יירכשו מכונית אצל היבואן שאהבה נפשם, במקרה שלנו הבחירה תהיה בין לובינסקי, צ'מפיון או טלקאר. אנחנו פטורים מהתלבטויות אלה ולכן יצאנו ליום ארוך בדרום המדינה, בו החלפנו ללא הרף את ההגאים, נהגנו בעיר ובכביש 6, השחזנו צמיגים בדרך למצפה שלם, ואף קרטענו בשבילי עפר.
קיה סורנטו המחודש עבר מקצה שיפורים והוא עשוי להצליח באולמות התצוגה, אבל הוא לא ניצח במבחן הזה. סורנטו הוא הרכב הכי מרווח, הוא נוח לנסיעה ומאובזר היטב. אבל הוא כבד מדי, אינו מסוגל להתחרות בתחכום האירופאי, ומנועו האטמוספרי מתקשה לספק את הסחורה. גם בנהיגה רגועה הוא מרעיש, וצורך כ-20% יותר דלק. מקום שלישי לקוריאה.
פיג'ו 5008 הוא רכב מבריק, ייחודי ויצירתי, ותא הנוסעים שלו משרה אווירה קלילה ונעימה, בוודאי עם גג שמש היחיד במבחן. לקוחות צעירים ואנרגטיים יאהבו את עיצובו המוחצן, אבל ידם של המעצבים הייתה חזקה מזו של אנשי הנדסת האנוש; קשה לנו להסתגל לגלגל ההגה ולצג המגע, וגם המושבים קצת מתחכמים, לטעמנו. על הכביש הוא מצוין, אבל פחות שקט ומדויק מהקודיאק.
סקודה קודיאק אינו הרכב המדהים ביותר על הכביש אבל הוא אלגנטי ומוקפד, עיצובו השמרני מאוזן וקשה למצוא בו פגם. תא הנוסעים הצ'כי מעודן ושימושי ורמת העידון על הכביש, היא הטובה ביותר במבחן. המנוע שקט, התנהגות הכביש מופתית (ביחס לקרוסאובר מגודל, כמובן) וכולנו רצינו לקחת אותו הביתה, למרות שהוא עולה 3,000 שקלים יותר משני המתחרים. יש לקוחות הנרתעים מקניית רכב אירופאי אבל רק בחודש האחרון הגיעה סקודה אוקטביה למקום שלישי בטבלת המכירות בישראל, הישג המראה שהקהל חוזר לקנות רכב אירופאי, אם הוא מציע איכויות בולטות ומחיר ראוי. לפיכך אנו מכריזים על סקודה קודיאק כמנצח מבחן הקרוסאוברים 5+2.
