כבר בשלוש בצהריים העמיס טל ווינברג את הטרופי הטראק הכתום על הנגרר; לאחר שסיים את היום השני במקום הראשון, הוא היה בדרכו לחניון הלילה במצפה רמון. כאשר אנו רואים את "הצרעה" הכוחנית רועמת בשבילים, זה נראה כמו משחק ילדים - רק לתת גז, והמסלול מאחורייך. אבל זה לא כך, וגם המובילים אוכלים לא מעט חצץ; כבר ביום הראשון נשבר המצמד של הבאגי וטל נהג כמה עשרות קילומטרים בלי מצמד, מתפלל שתיבת ההילוכים תחזיק מעמד.
בזמן שטל, הנהג המהיר ביותר בראלי עם מהירויות של 200 קמ"ש בשטח (!) היה בדרכו למקלחת, רוב המתחרים המשיכו להילחם בדיונות הטובעניות של אשלים. ביום השני לתחרות היו פחות בעיות ניווט מאשר ביום הראשון, השבילים היו מהירים והנוף מקסים. אבל קטעים רבים היו משובשים וקטלניים, ואופנוענים אחרונים הגיעו למאהל בסביבות שמונה בערב - לאחר ששרדו סופת גשם מקפיאת עצמות, בתחילת הסטייג' השני של היום.
חולות נודדים
חמישה קילומטרים לאחר תחילת הסטייג' ביום השני הגיעו המתחרים לדיונת שביט. הדיונה הינה רצף חולות המתקמר מעל השטח שמסביבו. קוסטס היווני זיהה את הדיונה במהלך היכרויות המסלול ואמר - אנחנו חייבים לעבור כאן. בדיקה קלה עם "הירוקים" העלתה שאין בעיה לעבור בדיונה, הנמצאת מחוץ לשמורות טבע. המתחרים היו צריכים לטפס על הדיונה, להמשיך לאורך הרכס, לצנוח בשיפוע צד חריף ולהיפלט מצידה השני.
ווינברג הגיע ראשון, ריסס אותנו בחול והמשיך בדרכו. למתחרים אחרים לא היה כזה מזל; דקה מאוחר יותר הגיע הטרופי טראק של עידן הגז, זינק על הדיונה ולא הצליח לעלות. מהר מאוד התברר כי נשברה צירייה ימנית והטרופי נשאר לרבוץ למרגלות הדיונה, מחכה לחלקי חילוף. רכב אחר שבר תיבת הילוכים, והפגרים החלו להצטבר למרגלות "גבעת הגברים". לאחר שעברו רכבי ה-2X4 החלו להגיע רכבי ה-4X4; הם התמודדו טוב יותר עם הגבעה, הפליאו לעשות המאבריקים שזמזמו את הגבעה כאילו כלום.
אש על כוחותינו
אביב קדשאי שלח את משאית המירוץ למרוקו ולא היה יכול להשתתף במרוץ, אבל זה לא אומר שהוא יוותר על ביקור חטוף בשטח. הפעם הגיע במסוק פרטי, והחל להטריד אותנו בגיחות מרומים. כדי להעסיק אותו ביקשתי ממנו להתיישב לרז על הזנב, ולתת לנו צילום בסגנון 'אפוקליפסה מחר'. כולם חייכו, אביב חזר הבייתה ורז והלל המשיכו לטחון את השבילים.
זה הזמן להסביר כי בתחרות יש שתי שיטות ניווט: ניווט מקוון עם GPS, או ניווט קלאסי עם ספר דרך המודפס על נייר. הניווט המקוון מאפשר לנהגים להיות בטוחים ומהירים יותר, כי לך תדפדף בספר על סיפונו של טרופי טראק נטול שמשה קדמית, הדוהר ב-170 קמ"ש... נהגים מקצועיים הרוצים להתחרות גם באירופה חייבים לנווט עם ספר דרך, זה מה שנהוג שם. המהירים ביותר בקבוצה זו הם רז הימן והלל סגל, הראשון בעל ניסיון אדיר בניווט שטח והשני נהג מחונן ומחושב.
השימוש בספר דרך מחייב הכנה מדוקדקת בערב לפני הזינוק, וערנות מלאה לכל טעות ניווט; "זה לא שאנחנו לא עושים טעויות" אמר לי הלל סגל. "אנחנו אולי עושים פחות טעויות אבל בעיקר, מגלים אותן לפני שבזבזנו יותר מדי זמן". הניווט הרהוט של הלל ורז גרם לכך שהוגשה כנגדם תלונה אנונימית, על כך שהם אילתרו לעצמם GPS המאפשר להם לנסוע בקצב מהיר כל כך. התלונה נבדקה וכמובן שנדחתה על הסף, רז היימן והלל סגל לא נזקקים לתרגילים שכאלה.
אירופה זה כאן
מעבר לעובדה שבאחה 70 הוא אירוע בקנה מידה שכבר לא היה בישראל מזה שנים רבות, זהו גם אירוע אירופי לכל דבר - עם פיקוח צמוד של ה-FIA, משתתפים אירופים וצוותי סיוע המדברים בבליל שפות. זה מכניס לאירוע ניחוח של ראלי בינלאומי, מהנה מאוד עבור מי שמתגעגע לאווירת התחרויות בעולם הגדול. כולם עובדים כאן בתקווה להצליח עם הראלי, כדי שגם בשנים הבאות יגיעו אלינו אירועים כאלה.
האירופים מדברים על הראלי בהתלהבות רבה - למעט הקשיים בשחרור כלי הרכב מהנמל, החוויה מצוינת. הנופים, השבילים, האנשים, הכל משמח אותם. אף אחד, אגב, לא העלה שום חשש מהמצב הבטחוני; "המדבר אוהב את כולנו" הם אומרים, "ואנחנו רוצים לחזור לכאן".
בשיירת הראלי משתתפים קרוב ל-300 אנשים; כ-80 מתחרים ולמעלה מ-200 אנשי סיוע, מלווים, עיתונאים מאיטליה ויוון, גם אנחנו שם. האמארוק הנאמן ממשיך להוכיח את עצמו כרכב עיתונות מצוין. מעבר לעובדה שהוא מרווח ונוח מאוד, הוא מציע גם שלושה שקעי 12 וולט + שקע USB בקונסולה המרכזית, ושקע נוסף במושב האחורי. זה מאפשר לנו לטעון את כל הטלפונים והמחשבים תוך כדי נסיעה, תענוג.
תענוג נוסף הוא, כמובן, מנוע הדיזל 6V המשובח - בדרך כלל אני משתמש רק בחלק מהסוסים שבאורווה, אבל הבוקר הייתי צריך לטפס על הדיונה התלולה; המנוע הכביר הטיס אותנו במעלה הדיונה, בלי להוריד אוויר ובלי להזדקק לכל 245 כוחות הסוס.
סיום
טקס הסיום שנערך בתמנע העלה לפודיום את מנצחי המירוץ בחלוקה לשתי קבוצות הניווט. זו שעשתה זאת באופן הקלאסי והמקצועי של ניווט עם ספר דרך והקבוצה השנייה שעשתה שימוש בניווט GPS. ובאופן טבעי גם השיגה את הזמנים הכוללים הטובים יותר.
במקום הראשון של קבוצת המנווטים העצמאיים הגיעו רז הימן והלל סגל עם הצוללת הצהובה של "ליוגב" (קטגוריה T1), במקום השני ערן וולנברג על אופנוע של KTM ובמקום השלישי אמיר ועומרי אבו מוך בקאן אם מאבריק X3
בקבוצה של מנווטי ה-GPS היו אלו הצמד טל ווינברג והנווט ניצן בוסתן מ"רוק סוליד" בבאגי הורנט ובמקום השני והשלישי עם דאבל שני רוכבי אופנועים של קבוצת KTM - זיו כרמי ודן מאיה בהתאמה.
