השוואתי: טויוטה קורולה מול סקודה אוקטביה ורנו גרנד קופה

השם "קורולה" כבר מזמן הפך לתת-מותג בפני עצמו ובצדק. זהו כינוי לאחד הדגמים הוותיקים ביותר בייצור (מאז 1966), דגם שעם השנים הוכתר כנמכר ביותר בעולם, ואחד מ-3 הדגמים (יחד עם קאמרי ולנד קרוזר), שבנו את תפיסת המוניטין של טויוטה. התדמית הזו של הקורולה כל כך חזקה, עד שבטויוטה החליטו להחזיר את תצורות המרכב האחרות, האצ'בק והסטיישן, למטריית קורולה ולוותר על השם "אוריס".

דור חדש של קורולה מתגלגל כעת בישראל ועימות ראשון הרי מתבקש. בחרנו באוקטביה מהמשפחתיות הנמכרות בישראל ומנצחת המבחנים הקודמים שלנו כאן בוואלה!רכב. מסיבה זו גם החלטנו שלא לצרף הפעם למבחן, את יונדאי איוניק, שהפסידה בעבר לאוקטביה. יונדאי אחרת - אלנטרה אינה זמינה למבחני דרכים ולכן גם היא אינה כאן. במקומן צרפנו את רנו גרנד קופה שלראשונה מגיעה לישראל עם מנוע בנזין, וגם מככבת ברשימת האפשרויות של מתלבטי הליסינג למיניהם. כולן נמכרות פחות או יותר באותו מחיר, אם כי אוקטביה הגיעה למבחן ברמת גימור גבוהה יותר ומעט יקרה יותר.

כל אחת מהשלוש נושאת בעיצובה את הקוד הגנטי של היצרן ממנו היא באה: קורולה בעבר דאגה לזרום עם הזרם ולא לבלוט. בדור הזה הכל השתנה. זה נובע מהחלטה ניהולית של נשיא טויוטה עצמו, אקיו טויודה, שלפני כמה שנים הצהיר No more boring cars (לא עוד מכוניות משעממות), דבר שהוביל לקו עיצובי חדש: בולט, מופגן, כוחני שנראה נהדר. לסקודה קו שמרני וסולידי ואוקטביה מגולפת בהתאם. יש שיאמרו שזהו עיצוב מעט חסר מעוף, אחרים יראו בקימורים העדינים איפוק אלגנטי ופרופורציות מכובדות.

רנו נושאת מסר שמשלב עולמות אלה, ועל עיצובה של גרנד קופה אפשר לומר המון דברים טובים ומאוד מחמיאים, כמו הפרופורציות הנאות או חותמת האור הקדמי הייחודית. אבל הדבר האחרון שניתן לומר עליה, שזו מכונית "קופה". אין לה את הפרופיל הנכון בשביל להצדיק תואר שכזה. יש רק עוד מקום אחד בעולם (אירלנד), שהדביק את הכינוי גרנד קופה, למכונית שבשאר העולם נקראת מגאן. הסיבה שם כמו כאן, נובעת מהרצון לבנות מוניטין מדף חלק.

בפנים, שוב, שלוש גישות שונות שנועדו לבדל וליצור אופי ייחודי שמתכתב עם הקליפה החיצונית. לקורולה הפרדה מפלסית, מסך מולטימדיה צף כצו האופנה, מרקמים שונים עם תפירה בולטת, וגוונים רכים. התוצאה שונה ממה שהכרנו עד עתה, ייחודית ומאוד מרשימה. איכות החומרים טובה ברובה, וכך גם תפעול המערכות. אבל פה ושם נרשמו כמה פקשושים כמו לחצני בקרת אקלים קטנים מידי או מערכת מולטימדיה (9 אינץ' בהתקנה מקומית) עם לחצני מגע שלא נוחים לשימוש תוך כדי נהיגה, וגם מסך שאינו קריא באור שמש ישיר. זה לא הסעיף היחיד בו טויוטה תניף את דגל הייחודיות על חשבון הפרקטי. אגב ברמת הגימור הגבוהה יותר, 'לימיטיד', מקבלים מסך 8 אינץ' מקורי עם חוגות לעוצמת השמע וכיוון תחנות, נוח יותר לשימוש.

אוקטביה ממשיכה בפיסול השמרני, עם המון קווים רוחביים ומראה נקי שמשדר אלגנטיות. משלימה את האווירה המלוטשת מערכת המולטימדיה שלא רק מציגה גימור זכוכית מחניף, אלא גם רזולוציית מסך משובחת שבולטת באיכותה לעומת המתמודדות במבחן. מצאנו את עצמנו הכי בבית כשהיינו ספונים באוקטביה, אבל גם כאן לא הכל מושלם, כמו למשל מנגנון בקרת השיוט האדפטיבית שמתופעל באמצעות ידית ייעודית לא ממש נוחה, שגם מוסתרת מאחורי גלגל ההגה.

חלל האירוח בגרנד קופה מעט היי-טקי עם מסך מגע גדול (8.7 אינץ') שממוקם אנכית במרכז הקונסולה המרכזית, משטחים משולבי צבעים כשבלילה מתווספת תאורת אווירה שאת צבעה ניתן לבחור. העסק נראה נהדר - התפעול מעט פחות. למשל: את טמפרטורת בקרת האקלים ניתן לכוון באמצעות בוררים גדולים, את עוצמת האוורור דרך מערכת המולטימדיה בצורה פחות מזמינה. לצד מסך המולטימדיה פקדי קיצור לתפריטים מסוימים, אבל לא ממש נוח להשתמש בהם בצורה עיוורת. ובאופן כללי המערכת מעט מסורבלת.

כאופנה החדשה גם בגרנד קופה וגם בקורולה לוח מחוונים שחלקו למעשה מסך (7 אינץ'). בשתיהן הנתונים ברורים וקריאים, לגרנד קופה יש גם יותר אפשרויות תצוגה, רק חבל שהגרפיקה בה פחות עדכנית.

מבחינת מערכות בטיחות אקטיביות מקוריות, קורולה מציעה הכי הרבה ובכל רמות הגימור. מעבר להיצע שכבר הופך סטנדרט בכל דגם חדש, קורולה גם מציעה מערכת מתקדמת יותר בהיגוי שלא רק מסייעת בהחזרת המכונית לנתיב, אלא גם בשמירה על מרכז הנתיב. אוקטביה הגיעה ברמת גימור 'אקסקלוסיב' הגבוהה ביותר שגם מוסיפה ניטור שטחים מתים. ברמת גימור 'סטייל' המקבילה יותר במחיר, המפרט דומה לזה של קורולה. מבחינה זו גרנד קופה מעט מאכזבת. המותג שבעבר אחז בדגל הבטיחות, מציע רק בלימה אוטונומית במהירות עירונית, בקרת שיוט אדפטיבית שלא מסוגלת להתחיל מחדש לאחר שהמכונית נעצרה, וללא מנגנון סיוע בהיגוי אלא רק התרעה שבנוסף לכל רגיש מידי ובעל צליל מעט מרגיז.

שלוש המכוניות מרווחות למדי מלפנים וגם מאחור. קורולה מציעה את עמדת פיקוד הטובה ביותר. מושב הנהג מעט קצר, אבל העטיפה כורסתית, מאוד נוחה לאורך זמן והכי נוחה במבחן. מאחור קורולה פחות מצטיינת. עם מרווח ראש גבולי לגבוהים בשל גג שיורד מוקדם, קורה גדולה ונמוכה מעל הדלת שמקשה במעט על הכניסה והיציאה ובאופן כללי הרגשה מחבקת מידי של תא הנוסעים גם בשל עיצוב קו החלונות הגבוה.

לאוקטביה מושב נהג עם תמיכה טובה, אבל הוא קצר וקצהו מעוגל, כך שהברכיים נשארות באוויר בתנוחה מעייפת לאורך זמן. לעומת זאת לאוקטביה המושב האחורי המרווח ביותר במבחן. הוא פחות גבולי לגבוהים, מציע המון מקום לברכיים, כשהדברים היחידים שנרשמים לחובתו הם הגיבנת הגבוהה מאוד לאורך רצפת התא, ותא האחסון בין המושבים הקדמיים שבולט לאחור.

גם לרנו מושב קדמי קצר אך נוח יותר, וכמו באוקטביה גם כאן חלק מהבוחנים התלוננו שברך ימין פוגשת את קצה הקונסולה בעת נהיגה. המושב האחורי סה"כ נוח, נמצא איפשהו בין זה של קורולה לאוקטביה. מרווח הראש מוגבל לגבוהים וזווית המשענת שכובה יותר ופחות נוחה. לכולן פתחי מיזוג לאחור כשאלה של קורולה וגרנד קופה מעט נמוכים מידי.

לשלושתן תא מטען גדול ושימושי, כשזה של גרנד קופה גדול מעט יותר, בעל פתח גדול יותר ועם יותר אפשרויות עיגון מזה של קורולה. אבל לשתיהן אין סיכוי מול הגודל והשימושיות שנפער באחורי אוקטביה. היא גם היחידה עם מקור מתח 12V.

לראשונה מגיעה לישראל קורולה סדאן בגרסה היברידית. לזו מנוע בנזין 1.8 ליטר (98 כ"ס) ומנוע חשמלי שיחדיו מפיקים 122 כ"ס. השילוב עובד טוב. ניתן להתחיל את הנסיעה על חשמל בלבד, כשהבנזין מצטרף בהמשך ללא דרמות. ברוב הזמן, גם במהירות עירונית וגם בינעירונית, זו מערכת נעימה מאוד שמתקדמת ומשייטת חרישית. רק במקרים בהם כל הסוסים נקראים לדגל, סוג תיבת ההילוכים גורם למנוע הבנזין לזעוק באופן בולט כבר מסביבות 3,500 סל"ד.

לאוקטביה מנוע 3 צילינדרים מוגדש טורבו בנפח 1.0 ליטר, 115 כ"ס. הוא מרגיש חי ותוסס עם כל לחיצה על הגז ואפילו הצליל נעים גם כשהסל"ד מטפס. התיבה עובדת טוב. מדפדפת הילוכים במהירות ובאופן חלק וראויה לכל מחמאה כשאפילו תופעת ההססנות שמאפיינת נסיעה גז-ברקס בפקק, מאולחשת למינימום.

במבחני העבר, אוקטביה תמיד העניקה תחושה זריזה יותר בפועל, מאשר חשפו הנתונים הרשמיים. ובהתחשב ביתרון שכבר קיים לה על הנייר, ציפינו ליתרון גדול עוד יותר מול קורולה ההיברידית. בפועל זה לא קרה. בכל מבחני התאוצה, מעמידה ומגלגול, מצב רגיל או ספורט, קורולה יצאה מהר יותר ושמרה על יתרון של כ-5 מטרים מול אוקטביה. הסיבה היא תיבת ההילוכים באוקטביה שמשתהה מאוד ובאופן גס ולא נעים, כשסוחטים את הדוושה מעט יותר מהליטוף הרגיל. בנוסף התיבה מעט סרבנית בהורדת הילוכים - בכל מהירות עירונית או בינעירונית - ונראה שתמיד נמצאת שני הילוכים או יותר מעל המצופה, דבר שגורם למנוע להפיק צליל של "נחנק", למרות שהוא לא. מצב 'ספורט' בתיבה פותר בעיה זו ואת הסרבנות. לא את ההססנות ביציאה מהמקום.

לגרנד קופה מנוע 1.3 ליטר, 140 כ"ס שנותן בראש באופן בולט לשתי המתמודדות. בכל מצב ובכל מהירות. זהו מנוע שפותח בשיתוף מרצדס, משולב לתיבה אוטומטית רובוטית כפולת מצמד חדשה עם שבעה הילוכים, ובין היתר משרתת גם את מרצדס A-קלאס החדשה. יחידת הכוח הזו הרגישה פחות נמרצת מזו שבאוקטביה והתיבה פחות ממהרת להוריד הילוכים, למרות שבפועל המכונית זריזה משמעותית. המנוע גם ממש שקט כך שגם בחצי גז מתקבלת זרימה לינארית, נינוחה ומפתיעה בקצבה.

את מבחן משאבת הדלק קטפה קורולה בהליכה עם 23.1 ק"מ לליטר בנהיגה משולבת, גרנד קופה אחריה עם 16.0 ק"מ לליטר ואוקטביה עם 15.8 ק"מ לליטר. בתוואי עירוני, סביר שהפער יגדל, בשל היכולת להתנהלות על חשמל בלבד. בנהיגה מאומצת גרנד קופה ואוקטביה מצליחות לצמצם את הפער לסביבות 35%, אבל הן עדיין צמאות יותר.

מזג האוויר האביבי והפריחה העונתית, הובילו אותנו לכבישי הצפון המסתלסלים. בדרך טלטלנו את ישבננו בין שברי, מהמורות וטלאי אספלט מזנים שונים ומשונים כדי לגלות שגרנד קופה היא הנוחה ביותר. רוב הזמן מתליה הרכים בולעים היטב צלקות אספלט, עד שמגיעים לגדודיות קטנות או מהמורות גדולות עליהן היא מעט מתקשה. מחוץ לעיר העסק משתפר ורק כביש גלי יגרום לה לנדנוד עודף. לתחושת הנוחות הטובה מצטרף בידוד רעשים מצוין בעיקר של המנוע, מעט פחות של הרוח. קורולה סיננה טוב יותר את השברים הקטנים במהירויות של עד סביבות 30 קמ"ש, אבל לא שיבושים אחרים. כשעלתה המהירות המתלים הצליחו לגהץ גם פגמים אחרים ועדיין גרנד קופה עשתה זאת טוב יותר. אבל מה שבאמת מעט הפריע, היו רעשי הכביש בקורולה שכבר הופיעו במהירויות עירוניות. אוקטביה הפגינה יותר נוקשות. במיוחד כשרכב המבחן נעל הבוקר חישוקי 17 אינץ'. רמת הגימור 'סטייל' נועלת חישוקי 16 אינץ' שסביר שהיו משפרים את מאזן הנוחות. כשעולה המהירות אוקטביה כבר מטפלת טוב יותר בקרעי הסלילה ובמיוחד באלה הגדולים יותר.

מתליה הרכים יחסית של גרנד קופה גרמו לזוויות גלגול גדולות של המרכב, ועדיין זו כנראה השילדה הטובה במבחן. אז יש יכולות גבוהות שמגובות גם במנוע החזק במבחן, אבל ההגה הקל והמעורפל, יחד עם בקרת יציבות היסטרית, קטעו כל סוג של רוח נעורים במשפחתית. אוקטביה הציגה חבילה דומה ואחיזה גבוהה, אך גם לה זוויות גלגול מוחשיות וההגה קל מדי, אם כי טוב יותר מזה של גרנד קופה. גם לקורולה שלדה עם יכולות דינמיות מכובדות עם הגה בעל משקל נכון וביכולתה להדק קו. ועדיין היא הפחות דינמית מהשלוש, בין היתר בגלל ההגה הפחות מתקשר במבחן, דוושת בלמים שאינם אחידה בתחושתה, ובלמים שהתעייפו לאחר קטע של פניות ממזריות שמתפתלות במעלה הרי הצפון.

השעות חלפו ואור השמש התחלף באור ירח כמעט מלא. קילומטרים רבים עברו תחת הגלגלים, אנחנו עדיין מג'עג'עים למרגלות הגולן, ומנצחת ברורה אין. לכל אחת מהן יתרונות בולטים וסיבות הגיוניות להעדפת אחת על רעותה. בסוף בינינו ובין עצמנו, הגענו לסוג של פשרה, ובה החלטנו להעניק לגרנד קופה את המקום השלישי. יש לה מעטפת נאה, שילדה מהנה ובעלת יכולת, את המנוע הכי חזק שגם מתאים לשלדה והיא גם הכי נוחה. אבל הנדסת האנוש פחות טובה, תפעול המערכות השונות מסורבל והיא מחסירה מערכות בטיחות מתקדמות שבישראל הפכו לסטנדרט.

את המקום הראשון החלטנו לפצל ולנסות לענות על רצונות הלקוח הפרטי לעומת זה שמקבל את המכונית ממקום העבודה.
קורולה בדורה ה-12 נראית טוב, יש לה תא נוסעים שונה ומיוחד, ושלא במפתיע התגלתה כהכי חסכונית במבחן. בנוסף היא מאוד מאובזרת ולא ממש מאבדת נקודות כבדות משקל באף תחום. עבור הלקוח הפרטי היא כנראה תהיה הבחירה הטובה יותר, בגלל תקופת האחריות הארוכה יותר, צריכת הדלק שמשולם מכיסו, ואין מה לעשות, גם המוניטין ושמירת הערך שלה מהווים שיקול.

אוקטביה הזו היא מהמשפחתיות הוותיקות ביותר (בארץ מאמצע 2013), ונראה שכוחותיה עדיין בין צמיגיה. היא היתה ונותרה מכונית אלגנטית למראה, פרקטית מאוד בשל ממדיה הגדולים מלפנים ומאחור, ותא המטען העצום, בעלת סביבת נהג איכותית ומתגמלת ועם יחידת כוח נמרצת. היא מעניקה חבילה טובה ותחרותית, שתקסום יותר ללקוח הליסינג, שפחות מתרגש מצריכת דלק (הטובה לכשעצמה) ומתקופת האחריות המופחתת.