יש ימים בהם אתה חושב לעצמך "היה עדיף להישאר במיטה". ימים בהם הדברים לא מסתדרים כמתוכנן. כאלה שמתחילים בשפיכה שלומיאלית של הקפה על החולצה שבדיוק גיהצת, בגילוי גלגל מפונצ'ר כשאתה מאחר לפגישה, או ימים בהם הילדים חזרו מוקדם מהצפוי מהקייטנה, או גרוע יותר הכריזו שהם לא רוצים ללכת אליה... ובכן, היום הזה לא היה אחד מאותם הימים.
זה היה יום מסלול עם פורשה כל דגמי פורשה. זה יום שבו אתה מנער את עצמך מספיק מוקדם כדי לזנק לראש הטור לפני שכל העדר מגיע. מקשיב תוך כדי ישיבה על קוצים לתדרוך הנהיגה על המסלול, ובורח בחשאי מהדלת כדי למצוא את עצמך ראשון בתוך קסדה ומאחורי ההגה של... קאיין. רגע, מה?
טוב אז זו לא בדיוק מכונית המסלול הטהורה שיש למותג להציע, אבל זה מה שקורה כשפטפוט מיותר עם אחד המדרכים הותיר אותי עם הרכב האחרון שנותר ללא נהג. כמה סיבובים בקאיין, במקאן וב-718, ומצאתי את עצמי באחת המכוניות ממנה רציתי לטעום כבר תקופה ארוכה: פנאמרה e הייבריד.
אני יודע שיש ביניכם שירימו גבה, ויסננו: "מסלול + פורשה ובא לך לנהוג בסוג של משפחתית? ועוד היברידית? השתגעת?!" אבל כן, מה לעשות, הלב שלי מספיק רחב בשביל למצוא מקום גם למשפחתיות-ספורט-סאלון גדולות וחזקות בסגנון הזה, ועדיין להותיר מספיק מקום כדי לאכלס רכבי ספורט טהורים, להחנות כמה טנדרים אמריקנים ואוסטרליים, ואולי גם איזה אוטובוס או שניים. מסובך. לא משנה.
ישיבה בפנאמרה e הייבריד מחייבת תחילה כמה נתונים ומספרים שיעשו סדר. יש לה שני מגדשי טורבו, מנוע V6 בנפח 2.9 ליטר שמפיק 330 כ"ס ומנוע חשמלי נטען-שקע שמייצר 136 כ"ס. כשהם משלבים כוחות נרשמים 462 כ"ס שיורדים לכל הגלגלים דרך תיבת הילוכים אוטומטית כפולת מצמד עם 8 הילוכים. אלה מספיקים כדי לחצות את נקודת ה-100 קמ"ש תוך 4.6 שניות ולהמשיך ולהטיס את 2.2 טון של ברזל וחשמל עד 278 קמ"ש. זה ממש מהר וממש מרשים, כמעט כמו העובדה שמהצד השני של ספקטרום האנרגיה, היא גם יכולה לכסות 35 ק"מ על חשמל בלבד ולהשיג צריכת דלק טובה יותר מזו של טויוטה פריוס. זה כמובן נתון רשמי שכמו בכל דגמי הפלאג-אין, מעט מעוות כיוון שהמבחן התקני לא מתחשב בכמות החשמל שנצרכה, אלא רק בכמות הבנזין. אבל את מי בכלל מעניינת צריכת הדלק כשאתה על מסלול ודורך על הדוושה כמו פסיכי.
פניה רודפת פניה על מסלול 'גרובניק' (Grobnik) שבצפון קרואטיה, ואני מתקשה להתחבר למערכת הבלימה הזו. היא בעלת תחושה מלאכותית שנובעת ממהלך רך מידי ובעיקר אינו פרוגרסיבי ללחיצה. הדבר יכול להציק במיוחד בנסיעה בפקק בה לחיצה עדינה תחילה אינה מספקת את כוח הבלימה המצופה ובהמשך לקראת עצירה, תחושת העצירה חזקה מידי. זו אגב תחושה מוכרת ממערכות אוגרות אנרגיה אחרות, וכאן על המסלול זה מרגיש כאילו הבלמים הגיעו לסוף דרכם וזקוקים להחלפה. הם עדיין בולמים היטב את המאסה, אבל לא מציגים את אותה איכות כוללת של הפאנמרה שלי שמתענגת על כל פניה. זה לא שמשקלה של השייטת הזו לא מורגש, כמו שהוא מעומעם בתוך 5 המטרים בין הפגושים. אין לה כל בעיה להידחק לכל פניה מתהדקת, לפרוץ ממנה כשהרדיוס נפתח, ולהמשיך לדחוף חזק ובקצב מסחרר. ההגה הגדול לא גדול מידי, ומכניס את האף הארוך במהירות אל תוך הפנייה. נעזר בצמיגי הפירלי ששולפים ציפורניים כדי לאחוז באספלט הלוהט. כבר נהגתי במכוניות גדולות וחזקות שכאלה עם ביצועים דומים גם על כביש וגם על מסלול וזו הרגשה שאני פשוט אוהב, ומתענג עליה כל פעם מחדש.
אחרי כמה הקפות מסלול מאחורי גלגל ההגה של פאנאמרה e הייבריד, התיישבתי על סיפונה של פאנאמרה ספורט טוריסמו - גרסת סטיישן למשפחתית הפאר הזו. זו לא היתה סתם עוד גרסה, אלא ה-GTS - גרסת ביניים מעט פחות כבדה ומעט יותר חזקה עבור מי שאוהב לנהוג באופן ספורטיבי. זה אומר שלמרות התצורה שגוררת אחריה מעט יותר משקל, היא עדיין קלה בכ-150 ק"ג ביחס לפאנמארה e הייבריד. אין לה את המערכת הירוקה והאקולוגית, ובמקומה יש מתלי אוויר מונמכים (10 מ"מ), ערכת עיצוב מוחצנת מעט יותר, ובעיקר מנוע בנזין חזק יותר. במקום מנוע V6 "צנוע" וחבר חשמלי לעזרה, שוכן V8 בריון בנפח 4.0 ליטר עם אורווה צפופה של 550 סוסים שיכולים לשגר את "בראשית" הבאה לא לירח אלא למאדים. המכונה הזו עוקרת את האספלט, שואבת כל דבר שרק מתקרב אליה, ומפתח קצב באופן שומט לסטות.
אם אתם שואלים את עצמכם למה צריך קצב כזה במשפחתית בתצורת סטיישן? אז תחשבו על זה. חופש גדול. אתם עם הילדים במושב האחורי בדרך לים כדי לברוח מהחום. ברור לכם שהחניון מתמלא שם בזריזות. ביצועים שכאלה יבטיחו שתתפסו את החניה הראשונה שתתפנה. טוב נו, אתם לא באמת תחנו שם מחשש שמישהו ישרוט לכם את ה-1,300,000 או 1,500,000 השקלים שלכם. אבל אם הייתם רוצים הייתם יכולים.
פאנאמרה ספורט טוריזמו GTS, אינה שונה מהותית משאר דגמי הסדרה. יש בה את אותו מרחב חיים שהוא גם גדול וגם עשוי היטב. כניסה מעט נוחה יותר למושב האחורי, קצת יותר מקום לראש מאחור, ואותה אסופה של תפנוקים והידורים סביב חלל האירוח על טהרת האלקנטרה. יש לה גם אותו מגוון יעיל של עזרי נהיגה, אחיזה ובטיחות וללא אותה מערכת בלימה רגנרטיבית. היא מציעה את אותה אווירת לוקסוס מוקפדת באריזה משכנעת יותר. וכדי שלא תואשם בהצנעת-יתר של מודעות אקולוגית, היא קושטה בכמה בסממנים המעידים על טוהר כוונותיה, כמו ג'אנטים מגודלים וקליפרים בגוון ירוק זרחני, שלא לומר רדיואקטיבי.
כמה סיבובים על המסלול להתרוממות הנפש, ופיניתי את מקומי לאחד מנהגי פורשה שהדגים כיצד הפאנאמרה הזו גם נוסעת בדריפט מתמשך. בחרתי לשבת מאחור, כמו שאמור לנסוע הגביר שרכש כרכרה מלכותית שכזו במעל מיליון שקלים. וגם בגלל שזה מעצים את החווית "העל-הצד". כמה פעמים עוד יזדמן לי לראות את הדרך קדימה כשאני מביט דרך חלון הצד של מכונית. נהג הפורשה המיומן זרק את המכונית המגודלת הזו מפניה לפניה תוך כדי חיוך והסבר למה הוא כל כך נהנה בסטיישן עם ביצועים של מכונית-על. ה-GTS שלנו סגרה את שיירת דגמי פורשה שעפו על המסלול באופן ווירטואוזי עם נהגים מיומנים. זה איפשר לנהג שלי להאט את הקצב ביחס לשאר השיירה ולמרוח עוד יותר את הדריפט עד שבחלק מהפניות ההדוקות כמעט ופגשנו מחדש את עשן הצמיגים שזה עתה ייצרנו.
ואם אתם שואלים את עצמכם "מי צריך שהסטיישן-על שלו תבצע דריפט סביב כיכר בעיר?" נו באמת, מי שרוצה לזרוק את הילדים שלו בביה"ס בדרך הנכונה. "לזרוק" במובן הכי פיזי של המילה, פשוט לפתוח דלתות תוך כדי דריפט, לגלגל אותם החוצה, ואז לברוח הכי מהר שאפשר כדי שלא יתגנבו שוב לתוך המכונית בזמן שאתה נוסע למסלול. כזו היא - פשוט מכונית-סופר-ספורט-פרקטית.
הבהרה:
בימים האחרונים הועלו תגובות בעלות אופי בלתי הולם, על ידי גולש שנחוש לזהם את השיח בתגובות. מכיוון שאני רואה את עיקר העיסוק שלנו כיצירת תוכן ולא מרדף שווא אחרי מופרעי האינטרנט, או תיקון העוול של הוריו, אפשרויות התגובות נעצרו לעת עתה. נשמח להמשיך לשמוע מכם ולקבל תגובות בדף הפייסבוק שלנו.