לאחר שנתיים, שבהן דגמי קי.טי.אם שודרגו מידי שנה בפרטים קטנים יחסית, השנה מגיעה מהפכה של ממש. אופנועים חדשים לחלוטין. שלדות, מנועים, פלסטיקה, רדיאטורים ומתלים תוכננו מחדש בכדי לעזור לרוכב להגיע לביצועים טובים יותר לאורך זמן עם פחות מאמץ. למעשה האופנועים החדשים מכוונים באופן מובהק הרבה יותר לרכיבת הארד אנדורו מאשר בעבר.
לפני כמה חודשים הוזמנו על ידי חברת ד.ל.ב, יבואן KTM לישראל, להשקה העולמית בספרד, הוזמנו לבדוק איך האופנועים הללו מתנהגים בתנאי הרכיבה בישראל. את ההתרשמות שלי מכל ליין האופנועים כולל כל החידושים והשינויים תוכלו לקרוא כאן.
בכדי להביא גם זווית ראיה אחרת על האופנועים החדשים, הזמנתי להשקה את ד"ר אורן פלג שהוא נמנה על קהילת רוכבי הארד אנדורו בישראל. אורן כבר הספיק להחליף המון אופנועים, כולל אופנועי ארבע פעימות ואף השכיל לעבור בין מספר יצרנים בכדי להכיר ולהבין הכי טוב שאפשר את תחום אופנועי האנדורו. ההשקה התקיימה בתל חדיד, בתנאי הקיץ היבשים והבעייתיים מאוד מבחינת האחיזה.
אורן פלג
250 EXCF : זה אופנוע הארבע פעימות הכי קליל שיצא לי לרכב עליו. נעים, לא מעניש, מהיר ושומר מצוין על קו הרכיבה הנבחר. יחד עם זאת עדיין לא חף מבלימת המנוע ומתחושת הפרונט הנטוע, שמאפיינת את מרובעי הפעימות.
150 EXC: זה האופנוע שהכי הפתיע אותי מכל מה שרכבתי היום. מנוע נמרץ שעולה מהר וחלק בסל"ד, יחד עם יכולת גרגור מכובדת לנפח הקטן. כל זה בשילוב עם משקל קל ופרונט שמתרומם בקלילות לאוויר. המשקל הקל, המתנע החשמלי, מיקסר השמן ומערכת ההזרקה, עושים אותו לאופנוע לא מעייף ברכיבת הארד אנדורו ולא מסורבל לתחזוקה ולטיפול.
250 EXC: גם הכלי הזה הפתיע אותי בגלל האיזון הנכון בין כוח מתפרץ לבין יכולת גרגור בסל"ד נמוך, שמזכירה מאוד את האח הגדול שלו ה-300. יחד עם זאת בנסיעה במסלולים מפותלים, הוא מרגיש קליל ומהנה.
לסיכום: כל הכלים נראים טוב, עם גימור איכותי ומעניקים רמה גבוהה מאוד של הנאה ברכיבה. לכולם יש מתלים, שמכוונים על הצד הרך כנראה כדי להקל על רוכבי ההובי. מההתרשמות הקצרה שלי היום הסקתי שאם הייתי רוכב רק אנדורו צפוף, כנראה שהייתי בוחר ב-150 החדש. בגלל סגנון הרכיבה המועדף עלי, שמשלב בין רכיבת אנדורו צפופה עם הרבה רכיבות במדבר, כנראה שהיום הייתי בוחר ב-250 שתי פעימות.
הערה: לא רכבתי על ה 300 מדגם 2020, כך שבסיס ההשוואה שלי מול ה-300 הוא מול דגם 2019.
ראובן סביו
לאחר הרכיבה בתנאי הדרדרת והאדמה היבשה שמאפיינת את חודשי הקיץ בישראל הבנתי עוד יותר טוב, שה-250 שתי פעימות הוא האופנוע המנצח עבורי. השילוב בין יכולת משיכה מסל''ד נמוך מאוד ללא חשש מדימום מנוע לבין כוח מתפרץ במעבר לסל''ד הגבוה הוא נשלט וצפוי. כתוצאה מכך ניתן לשלוט בקלות יחסית באחיזה של הגלגל האחורי ולנצל היטב כל נקודה שבה יש יותר אחיזה, כדי להאיץ ולהתגבר על מכשולים.
ה-150 לטעמי, מעט חלש מידי במשיכה בהילוכים הגבוהים מסל''ד נמוך, אך אידאלי למי שאוהב לרכוב בסל''ד בינוני גבוה. היתרון הגדול שלו, הוא במשקל הנמוך שמאפשר רכיבה מהירה מאוד בירידות ושינויי כיוון במהירות גבוהה ללא חשש. ה-150 יכול בהחלט להיות אופנוע אידאלי עבור רוכבים בעלי מידות גוף קטנות, או רוכבים מתחילים שמחפשים אופנוע ידידותי ופשוט לרכיבה ותפעול, בכדי להתחיל לאתגר את עצמם ברכיבת שטח במקומות עם קשיי עבירות.
בקרוב נתחיל לבחון לעומק את שלל הדגמים ולבדוק, עד כמה באמת הם יעילים ברכיבת הארד אנדורו ממושכת.
