כמו בכל שנה, גם הפעם אנחנו מתיישבים במכונת הזמן (DMC דלוריאן, ברור) וחוזרים 30 שנים אחורה ל-1990, ושם אנחנו מלקטים כמה מכונית שראויות לבוא בשערי היכל התהילה של המכוניות, או סתם אשפה שראוי שהדורות הבאים יכירו וידעו ממה להיזהר.
לא מעט מכוניות התחדשו על העולם ב-1990, פורד אקספלורר, ניסאן פרימיירה, יונדאי אלנטרה, דייהו אספרו, מאזדה 121 (זוכרים את ה"בינבה"?), פיאט טמפרה ואחרות. אבל אנחנו לא כאן בענייני קניית רכב לפירוק, אנחנו כאן כדי לזכור את המעניינות באמת שהגיעו לעולם ב-1990. מכיוון שהיו לא מעט כאלו, כמו לוטוס קרלטון, הונדה NSX, סדרה 900 של וולוו וגם טויוטה פריוויה ורנו קליאו המקורית, והן כולן ראויות לסיפור משלהן, אני הפעם מחלק את זה למנות קלות יותר לעיכול. המנה הראשונה היא צמד בימריות, סדרה 3 וסדרה 8.
ב.מ.וו סדרה 3
ב.מ.וו סדרה 3 מהדור השלישי, הידועה גם בקוד הדגם של E36 הייתה ועודנה במובנים רבים אחת המקפצות האדירות של ב.מ.וו למעמד שלה גם היום. זו הייתה מכונית שריכזה לתוך דגם יחיד לא רק הטוב שהיה לב.מ.וו להציע באופן מסורתי, אלא גם פתרונות, טכנולוגיות ואביזרים שהפכו לחלק בלתי נפרד ממה שגם היום אנחנו מגדירים כמשפחתית פרימיום ספורטיבית.
בניגוד ל-E30 אותה היא החליפה, ה-E36 התחילה את חייה במרכב 4 דלתות (לדור הקודם המרכב הזה הצטרף רק ב-84' שנתיים אחרי הצגת הדגם), על העיצוב חתומים בוייקה בוייר הגרמני ומעצב יפני צעיר בשם ז'וז'י נגשימה שהצטרף לחברה ואחראי לקווים החדשניים והשונים ממה שנראה עד אז ב.מ.וו.
אבל גם מבעד לעיצוב, ב.מ.וו סדרה 3 ההיא התאפיינה גם בתא נוסעים מרווח הרבה יותר, עם אביזרים כמו בקרת אקלים, מחשב דרך מתקדם לזמנה, איכות חומרים טובה יותר והנדסת אנוש מצוינת. גרסאות הבסיס עשו שימוש במנועי ארבעה צילינדרים וגרסאות השישה צילינדרים קיבלו את המנועים החדשים של סדרה 5 שהוצגו בשנה קודם לכן. עם ראש 16 שסתומים ההספקים עמדו על 150 כ"ס ב-320 וב-325 ההספק עמד על 192 כ"ס. בגרסאות אלו, תיבת ההילוכים האוטומטית הייתה הראשונה להציע חמישה הילוכים במכוניות משפחתית.
בעוד בחלק הקדמי שלה, ה-E36 עשתה שימוש במתלי המק'פרסון של הדור היוצא, מאחורה הסיפור היה אחר לגמרי. אחת הטענות המרכזיות בנוגע ל-E30 היה הנטייה שלה להיגוי יתר במגבלות. על מנת לפתור את הבעיה הזו, בב.מ.וו פיתחו מתלה אחורי רב חיבורי ייחודי ומתקדם ואותו הציגו ב-Z1. הרודסטר ההיא אמנם התחילה שושלת של מכוניות רודסטר בב.מ.וו, אבל המטרה העיקרית שלה הייתה להוות פלטפורמה לפיתוח אותו מתלה אחורי מתוחכם. ה-Z3 שהייתה חלק מאותה סדרת רודסטרים מבוססת על ה-E36.
בשנת 1992 נוספות שתי גרסאות לסדרה 3, תצורת הקופה וגרסת ה-M3. הן הקופה שנותרה אחת המכוניות הנאות ביותר עד היום והן ה-M הפכו לשני נכסי צאן ברזל של היצרנית. ה-M3 שראויה לכתבה משל עצמה ותקבל כזו, עשתה שימוש במנוע 6 צילינדרים בטור בנפח 3.0 ליטרים בתחילה ובהמשך עלה הנפח ל-3.2 ליטרים. היא אמנם הפכה לפחות קיצונית מהדור היוצא שהיה פשוט גרסת כביש "הארד קור" למכונית מירוץ שב.מ.וו ייצרה פשוט כדי לעמוד במכסות ההומוגלציה, אבל עדיין זכתה להצלחה אדירה.
כמובן שלצד הקופה והסדאן, הוצעה הסדרה 3 גם בתצורות קבריולה, סטיישן וגרסת ה-Baur שהייתה מעין קבריולה שבה רק הגג מעל ראשי הנוסעים נפתח, בעוד מסגרת הגג והדלתות נותרו, קצת כמו קופסת סרדינים. אבל הגרסה הייחודית ביותר של ה-E36 הייתה ה"קומפקט", תצורה קצרה זו באה לתת מענה לפלח שוק שרצה ב.מ.וו, אבל הסדרה 3 הייתה יקרה מדי עבורו. בין השינויים הבולטים ביותר היה הוויתור על אותו מתלה אחורי רב חיבורי מתוחכם ועשתה שימוש בתצורת הזרועות העוקבות של ה-E30. מבחינה מסוימת, על אף שלא הייתה הצלחה מסחרית גדולה מאוד, היא הקדימה את מה שעשו לימים אודי עם ה-A3 ומרצדס עם ה-A קלאס וגם ב.מ.וו עם סדרה 1.
ה-E36 הוסיפה להתפתח, להשתכלל ולהוסיף גרסאות ונפחי מנוע עד שהוחלפה בשנת 1998 ב-E46, שלאור הפלטפורמה המוצלחת מאוד, הוסיפה במידה רבה להתבסס על קודמתה.
ב.מ.וו סדרה 8
עם ב.מ.וו סדרה 8 אני סוחב זיכרון ילדות אישי, אחת כזו צהובה הייתה חונה באחת השכונות הסמוכות למקום המגורים שלי בתור ילד, אני זוכר את עצמי עובר שם למרות הדרך הארוכה יותר, רק עבור הסיכוי וההזדמנות לראות את המכונית החללית למראה ולבהות בה.
כי כאשר היא הוצגה ב-1989, הקווים החדים האלו, הצללית הנמוכה, הפנסים הקופצים, הכל נראה בה כל כך עתידני ושונה ממה שהסתובב לא רק בישראל שחונת המכוניות האלו, אלא בכלל. זה לא רק המימדים והעיצוב החיצוני המחודד, אלא גם מה שהיה בפנים. מנוע V12 בנפח 5.0 ליטרים שאפשר היה לקבל עם תיבת שישה הילוכים ידנית. היא הייתה מהראשונות להציע מערכות כמו מצערת חשמלית, היגוי תלוי מהירות, בולמים אלקטרוניים ומתלה אחורי רב חיבורי עם אפשרות להיגוי אחורי פאסיבי. היא הייתה הראשונה לעשות שימוש במערכת חשמל מסוג "מולטיפלקס" מה שאמר שמערכות רכב שונות יכלו לתקשר זו עם זו, מה שהפך לסטנדרט של התעשייה כיום.
נכון, כל הגאדג'טים האלו ורבים אחרים הוסיפו משקל וה-GT הענקית הזו, על 478 הס"מ שלה לאורך חצתה בקלות את 2 הטונות. למרות שפע הצילינדרים, 300 הסוסים שהיא הפיקה במקור לא היו מספיק כדי לייצר תאימות בין המראה לבין האופן בו היא נעה. ב.מ.וו סיפקה מענה מסוים לנושא הזה ב-1993, כאשר הציגה את ה-850CSi עם נפח של 5.6 ליטרים 381 כ"ס. בהמשך צורפה גרסת ביניים בשם 850Ci עם גרסת 5.4 ליטרים למנוע הזה ולה 326 כ"ס וגם ה-840 הבסיסית עם V8 בנפח 4.0 ליטרים ו-286 כ"ס ב-1995 החליף אותו מנוע 4.4 ליטרים עם מומנט וצריכת דלק טובים יותר אבל ההספק נותר זהה. את המענה המוחלט, גרסת M8 אימתנית עם 550 כ"ס ב.מ.וו כבר כמעט סיימה לפתח עוד ב-1991, אבל זו לא הגיעה לייצור בסופו של דבר, בעיקר בגלל המיתון של תחילת שנות ה-90 בשילוב עם מלחמת המפרץ ועליית מחירי הנפט בעולם.
ממרחק של 30 שנים מהצגתה, אפשר לומר היום שהמכונית הזו הציגה פער אדיר בין הרושם החיצוני שלה למה שקרה איתה בפועל. מנועי ה-V12 התגלו כלא אמינים ומסובכים להפליא לאחזקה ואילו הגרסאות החלשות לא סיפקו את הסחורה כאשר זה הגיע לפרוע את הצ'ק של המראה החיצוני. קצת יותר מ-31 אלף מכוניות מסדרה 8 נמכרו עד שנפסק הייצור שלה ב-1999 וכמעט 20 שנים תחלופנה עד שב.מ.וו תוציא יורשת שנושאת את אותו שם.
