בעוד העולם כולו עובר את התקף ההיסטריה הגדול ביותר מאז התפרקות הספייס גירלס, ובעוד אנחנו נערכים למשבר הגדול יותר - ההתנפלות הסיטונאית על ניירות הטואלט. אנחנו לוקחים רגע להביט במראה האחורית על הפעם הקודמת שהקורונה השתלטה על העולם, רק שאז היא עשתה את זה על ארבעה גלגלים. הכירו את טויוטה קורונה, המשפחתית שליוותה את טויוטה סביב העולם במשך 10 דורות מ-1957 עד 2001.
במהלך המחצית השנייה של שנות ה-50, טויוטה שהתאוששה במהירות מופלאה ממלחמת העולם השנייה מציגה למעשה את קו הדגמים החדש שלה. עד אז התבססה החברה על אבולוציות של ה-SA, SD, SF, RH - כן, אז לא הייתה מחלקה שהתעסקה בשמות, הם פשוט דפקו על המקלדת ומה שיצא יצא. אבל אז יוצאת החברה עם סדרת הדגמים קראון, קורונה וקורולה המשותף לכולן הוא השימוש בהטיות ובמשמעויות שונות של המילה כתר. על אותו רעיון נשענת גם הקאמרי, אם כי זו הצטרפה רק בראשית שנות ה-80.
כך, בשנת 1957 מוצגת טויוטה קורונה שיחד עם כל "משפחת המלוכה" היו המכוניות הראשונות מתוצרת החברה להימכר גם מחוץ ליפן. הקורונה מוקמה בין הקורולה הקטנה ממנה לבין הקראון הגדולה ממנה. הדור הראשון אמנם עשה שימוש במרכב אחוד, מתלים עצמאיים ועצמות עצה כפולות, אבל בהיבט המנועים וגם העיצוב החיצוני היו עדיין מהדור הקודם של מכוניות החברה. מנוע ה-1.0 ליטר ארבעה צילינדרים שלה סיפק 33 כ"ס ומאוחר יותר עלה ל-45 כ"ס.
בשנת 1960 מוצג הדור השני של הקורונה שיועד יחד עם הקראון וה-FJ40 שלימים יהפוך ללנד קרוזר לסייע לטויוטה לחדור לשוק האמריקני. לצורך כך העיצוב תאם את הטעם האמריקני והציג דמיון רב למכונית שיצאו את דיטרויט בסוף שנות ה-50. גריל אובאלי מתחת לשני פנסים על כנפיים קדמיות וסידור יחידות תאורה אנכי בכנפיים האחוריות. קשה היה לשכנע את האמריקנים לבחור במכונית הזעירה עם מנוע ה-1.0 ליטר בן 45 כ"ס ואכן בשנים הבאות הוצגה המכונית עם מנוע 1.5 ליטר וגם 1.9 ליטרים שהציגו ביצועים טובים יותר. אולם המכונית עדיין לא הצליחה, כאשר מכרה רק מאות בודדות מהדגם בשנות השיווק הראשונות שלה.
הדור השלישי שלה, שהוצג ב-1964 כבר היה מוצר שונה למדי מהדורות הראשונים. זה התחיל בעיצוב שהופקד הפעם בידיו של בטיסטה פרינה מקים סדנת העיצוב פינינפארינה האיטלקית. באורך של 409 ס"מ רק כדי להכניס לפרופורציות, היא הייתה ארוכה ב-3 ס"מ מאופל קורסה וקצרה בכ-30 מהקורולה הנוכחית. ההצגה שלה נעשתה בסמוך למשחקים האולימפיים שנערכו ביפן באותה שנה (צחוק הגורל, על רקע מגיפת הקורונה המשחקים האולימפיים של 2020 שגם הם אמורים להיערך ביפן בסימן שאלה כרגע), לוותה במבחן סיבולת בו נסעה המכונית 100 אלף קילומטרים באופן רציף במהירות ממוצעת של 140 קמ"ש.
בנוסף, הצגתה של הקורולה הקטנה יותר, אפשרה למכונית להציג מימדים ומנועים גדולים יותר וחזקים יותר. החל ב-1.2 ליטרים עם 55 כ"ס ועד 1.9 כ"ס עם 74 כ"ס מסחררים לזמנה. התאוצה ל-100 קמ"ש ארכב 17.2 שניות. גרסה חזקה יותר הוצגה ביפן ב-1968 עם מנוע 1.6 ליטר בעל גל זיזים עילי כפול, דבר די חריג בשנים ההן.
ההשקעה בפיתוח הדור השלישי, בבחינה שלו, בהקפדה על איכות הייצור והבניה שלו הפכו ברבות השנים להיות חלק מאבני היסוד של טויוטה. ההצלחה שלו שיקפה את זה היטב, זה היה הדגם הראשון של טויוטה שנמכר בבריטניה ובאופן נרחב באירופה ועשרות אלפי יחידות ממנה נמכרו. מלבד יפן היא יוצרה גם בניו זילנד, אוסטרליה ודרום קוריאה.
היא שווקה בתצורות שתי דלתות, ארבע דלתות, סטיישן, וואן, האצ'בק ואפילו טנדר. כן, זה היה הדור שהציג את תצורת הפיק אפ, לימים את הקורונה טנדר ירש מי שהפך לאגדה בפני עצמו - ההיי לקס. ההצלחה של הדור הזה הביאה ב-1968 להצגת הקורונה MK2 גרסה מוגדלת מעט ומהודרת יותר של המכונית שנמכרה לצידה ולימים המשיכה כדגם נפרד בשם קרסידה והפכה לטויוטה אבאלון בארצות הברית.
כאשר מוצג הדור הרביעי בשנת 1970, הקורונה היא כבר מכונית מבוססת ומצליחה. דווקא אז מצומם מספר התצורות של המכונית לקופה, סדאן וסטיישן כאשר את לשימושים האחרים טויוטה כבר מציגה דגמים ייעודיים. בדור הזה המנועים גדלים עוד יותר, לנפחים של 1.6 ליטר, 1.7, 1.9 וגם גרסת 2.0 ליטרים לראשונה עם הזרקת דלק. זו גם הייתה אחת ממכוניות הקונספט הראשונות בהן עשתה החברה שימוש כאשר בתערוכת הרכב של טוקיו ב-1970 הציגה בה מערכות שטרם נראו במכונית יפנית ונחשבו לחדשניות מאוד הזרקת דלק אלקטרונית, בלמי ABS, כריות אוויר, בקרת שיוט, תיבת הילוכים אוטומטית נשלטת אלקטרונית ועוד. אמנם אף אחד ממרכיבים אלו לא יושם במכונית הייצור, אבל מבחינת טיוטה זו הייתה הצהרת כוונות משמעותית.
בשנת 1973 קורונה היא כבר מכונית מוכרת ומוערכת בארצות הברית. באוגוסט של אותה השנה מוצג הדור החמישי ובאוקטובר פורצת אצלנו מלחמת יום כיפור ובעולם משבר הדלק בעקבותיה. זו גם נקודת המפנה המשמעותית ביותר של טויוטה והמכוניות היפניות בכלל בארצות הברית. פתאום המכוניות מהמזרח הופכות ללהיט בן לילה אצל האמריקנים שמגלים כי קופסאות הפח האלו מציעות צריכת דלק פנומנלית ואמינות מופלגת ביחס לאוניות שהם הכירו. המכירות של ארבע התצורות שלה סדאן, סטיישן, שתי דלתות סדאן ושתי דלתות הארדטופ (קופה בעיצוב ספורטיבי) מרקיעות שחקים.
הדור השישי שמוצג ב-1978 עובר לעיצוב רבוע יותר, אבל ממשיך לשמור על סידור ההנעה האחורית למרות שהמתחרות מבית הונדה, סובארו וניסאן כבר מציעות הנעה קדמית חסכונית יותר. השיפורים לעומת זאת מתרכזים במתלי מק'פרסון עצמאיים מלפנים ומתלה אחורי ארבע נקודות עם זרועות עוקבות ומוט פנהרד במקום מוט מייצב, זאת במטרה לשפר את הנוחות והתנהגות הכביש. הדור הזה מקבל לראשונה גם בלמי דיסק מלפנים כסטנדרט בכל הדגמים ובגרסאות ה-GT וה-SL הספורטיביות והמאובזרות גם בלמי דיסק אחוריים. זה היה הדור האחרון שנמכר בארצות הברית תחת השם הזה, כאשר משם ואילך פוצלה ירושת הקורונה בין הקארינה שהייתה מעין גרסה מסוגננת וספורטיבית יותר שלה לבין הקאמרי, זאת בשל המימדים שכבר חפפו אחת את השנייה והפכו דגם ביניים בין הקורולה הקטנה והקאמרי הגדולה יותר למיותר.
בעוד בארצות הברית הופסק השיווק שלה בשל ההעדפה למכוניות גדולות יותר, בשאר העולם השם קורונה היה עדיין נכס שיווקי וגם מכונית בעלת ביקוש מבחינת ההתאמה שלה לצרכי השוק. למעשה הוא היה כל כך מוצלח שבאופן נדיר, הדור השביעי שנמכר בין 1982 ל-1987 הוצע בשווקים מסוימים בהנעה קדמית ובשווקים אחרים בהנעה אחורית. לא רק תצורת ההנעה הייתה מבולבלת, אלא גם שם המכונית שנמכרה בשווקים מסוימים תחת השם הוותיק קורונה ובחלקם תחת השם קארינה.
אבל כפילות השמות לא הפריעה לפופולאריות של הדגם גם בדור השמיני שלה ששווק בין השנים 1987 ל-1992. אבל מכיוון שלטויוטה בשלב זה כבר היו דגמים כמו סליקה וסופרה שסגרו את הפינה של מכוניות קופה ספורטיביות, נשארה הקורונה/קארינה עם תצורת הסדאן 4 דלתות והסטיישן בלבד ועברה לעשות שימוש בהנעה קדמית בלבד. טויוטה עדיין ראתה בה כפלטפורמה להצגת טכנולוגיות מתקדמות וכך הציגה בולמים אקטיביים שהיו שמורים רק לגרסאות מיוחדות של טויוטה, הזרקת דלק רב נקודתית ועוד.
הדור התשיעי של הקורונה הוצג ב-1992 בתערוכת ז'נבה (צחוק הגורל 2 - התערוכה שבוטלה השנה בשל התפרצות מחלת הקורונה). הפעם היא שוב לוקחת עוד צעד אחורה מהשם קורונה ובאירופה היא משווקת אך ורק תחת השם קארינה. תחת שם זה גם הכרנו אותה בישראל כאשר הגיעה לפה וזכתה להצלחה בקבוצת המשפחתיות הגדולות ואף שירתה במספרים גדולים מאוד בתור ניידת תנועה. זה היה אחד הדגמים שבנו גם בישראל את מוניטין האמינות והעמידות המופלג של טויוטה, עם ניידות תנועה שחצו בקלילות את חצי מיליון הקילומטרים בתנאי שירות קשים וללא תקלות. בשנים האלו טויוטה הייתה עמוק בתוך התפיסה של לבנות מכוניות יעילות, אבל עם אפס יומרה, יכולת או רצון להעלות חיוך. את מירב המרץ הם כיוונו כבר אז לעבר היעד הבא שלהם - מכוניות היברידיות.
אצלנו ובשאר העולם הוחלפה הקורונה-קארינה על ידי האוונסיס בשנת 1998 ותחת שם זה היא ממשיכה להתגלגל עד היום. ביפן בלבד נמכר בין השנים 1996 ל-2001 הדור העשירי והאחרון של הקורונה וכן בדרום אמריקה שם בחלק מהשווקים היא עדיין כונתה קורונה.
אז אחרי קדנציה ארוכה, 10 דורות ועשרות מיליוני יחידות, לאור הקונוטציה השלילית שקיבלה המילה קורונה מאז הפך הווירוס הזה למגפה כלל עולמית, קשה להאמין שהשם הזה אי פעם יחזור להופיע על מכונית כלשהי, של טויוטה או בכלל...