מבחן מקומי ראשון: הונדה ג'אז החדשה

    כבר ארבעה דורות שהונדה ג'אז משחקת לכולם בראש עם מכונית קטנה מבחוץ וגדולה מבפנים. בדור הזה היא שימושית, מרווחת, חסכונית, נוחה ומאובזרת יותר - אבל כל זה מגיע עם תג מחיר שישאיר אותה ייחודית בנוף

    הונדה ג'אז, שומרת על הקווים הכלליים של הדורות הקודמים

    אחת מתופעות הלוואי של עיסוק בעיתונות רכב, היא שאתה מהר מאוד הופך להיות "המבין" במכוניות אליו פונה בשאלות בתחום כל סביבת המשפחה הקרובה, הרחוקה, מעגלים חברתיים שמתחילים בשכנים, רעים למילואים ואחד שלמד ביסודי שתי כיתות מתחתיך.

    עם השנים כבר מתקבעת איזו רשימת מכוניות שבמילוי פרמטרים מסוימים הופכות להיות ההמלצה האוטומטית. מהרשימה הזו, עם הונדה ג'אז, לא רק, אבל בעיקר עם הונדה ג'אז קורה דבר מעניין.
    הראשון הוא שלוקח לאנשים קצת זמן להבין על מי אני מדבר, לפעמים יש ממש שקט בצד השני של הקו, בו הם מנסים להיזכר מה זו. הדבר השני קורה כאשר מגיע הטלפון הבא, כעבור שנתיים או שלוש והם מחפשים להחליף למשהו שהוא "ממש כמו הג'אז שקנינו אז".

    למה הפתיח? פשוט מאוד, זה בדיוק מה שמתאר את הג'אז, מכונית מצוינת אבל אנונימית מדי בשוק הישראלי ואחת כזו שלא ממש פוגשת מתחרה שווה לה, זה עשוי להיות ייתרון, זה לפעמים גם חיסרון. הצטרפו לנסיעה.

    עוד בוואלה! NEWS

    מבחן: הונדה אודיסי (יבוא מקביל)

    לכתבה המלאה
    הרבה מקום במעט מטרים

    תיבת קסמים

    כאמור, מתחרות ישירות אין לג'אז. פעם היו, מכוניות גרסאות סטיישן לסופר מיני, או ליתר דיוק כמו טויטה יאריס וורסו, או אפילו ניסאן נוט, סיטרואן C3 פיקאסו - קופסאות קטנות, גבוהות, גאוניות, מהנות לנהיגה כמו רפלקס הקאה - אבל לשינוע משפחתי קומפקטי פלוס כלב? בול. מאז באו כל הג'יפונים הניחו כרית על הפרצוף שלהן ולחצו חזק - אבל לא אצל הונדה, שהמשיכה לשכלל את מי שהייתה הטובה ביותר לכתחילה בקבוצה הזו.

    הדעות על המראה החיצוני שלה נעו בין "איזו חמודה" (השכנה) להסתייגות גורפת מהחרטום הפחוס "היא נראית כמו דג כועס" (הילד של השכנה), לשאלה למה הגלגלים שלה כל כך קטנים. בכל מקרה - קחו אותה בכל צבע חוץ מה"אפור הנהלת חשבונות" שאיתו קיבלנו אותה, בעצם קחו כל מכונית בצבע אחר, אלא אם כן אתם מהנהלת חשבונות, ואז באמת שלא משנה, ומה עם ההחזר הוצאות של מאי? אבל איפה היינו, אה, ג'אז.

    המושבים הקדמיים הורחקו עוד יותר כדי לייצר מרווח לנוסעים

    לא משנה מה חשבתם על החלק החיצוני, בפנים שררה תמימות דעים - המכונית הזו מתוכננת, בנויה ומהונדסת חכם ברובה. אז כן, איכות החומרים לא מעוררת השראה, אבל אתם יודעם מה? גם כשהונדה התפשרה פה היא עשתה את זה חכם. לצד פלסטיקה נוקשה בהרבה מקומות, באלו שפוגשות אתכם היא נעימה. במסעד היד בדלת, במשענת המרכזית, אפילו בדופן של הקונסולה המרכזית איפה שהברך נוגעת בה. אגב, ההגה הפלסטי זה משהו שחייבים לטפל בו, כיף כמו ללחוץ יד לאיכרה סלאבית ששבה משדות הלפת.

    לחלק אפשר היה להתרגל, והיו דברים שהמשיכו להציק לי, כמו התפרצות הנחיות הדרך ללוח המחוונים, כמו שאין אפשרות לכניסה ללא מפתח אבל כן הנעה בלחיצת כפתור - מה זה משנה, גם ככה כבר הוצאתי אותו מהכיס.

    תא כפפות מפוצל, מחזיקי כוסות מול המזגן בנוסף לאלו בקונסולה

    יש פה המון מקום, והברקות קטנות כמו מחזיק כוסות שמספיק גם לבקבוק מים די גדול מול פתחי יציאת המיזוג שאיך שהוא לא נחסמת לגמרי. אפשר לשים שם גם שתייה חמה ואז לסגור את פתח המיזוג. מקומות אחסון שאפשר לזרוק בהם את כל הפיציפקעס, מהכיסים אבל בעיקר במובן של מרווח ראש, וכתפיים מלפנים ובאופן משבש תפיסה במושב האחורי, מבוגר יישב פה ברמת המרווח של משפחתית אם לא משפחתית גדולה, הרבה מזה בזכות מיקום מיכל הדלק מתחת למושבים הקדמיים, רצפה שטוחה ומושבים קדמיים קומפקטיים יחסית. אגב מושבים, אלו החדשים נוחים במיוחד, זה לא דבר חריג בהונדה, זו בהחלט הפתעה נעימה בקטגוריה הזו. הקטנה האחרונה שהזכירה לי את זה הייתה סיטרואן C3 וזו וזו ממש מחמאה.

    סביבת נהג נוחה מאוד, בנויה היטב ומאובזרת

    אבל לשבת בנוחות ומרווח על המושבים האחוריים שלה זה הקטע הפשוט, הטריק פה זה כל המשחק של קיפול, אחסנת, השכבת, הרמת, השטחת החלל מאחור, עם יותר אפשרויות לשינוע מטען מכל סוג מאשר קומבינציות בדוכן סושי. עוד קטע מדליק אחרון הוא תא המטען, קודם כל 304 ליטרים זה יפה מאוד, אבל לא חסר תקדים - מה שמדליק הוא תא פלסטיק קשיח נסתר אליו אפשר לזרוק את הרצועה של הכלב כשחוזרים מהים, או נעלי ריצה עם בוץ בלי לטנף את תא המטען. המחיר הוא היעדר גלגל חלופי והסתפקות בערכת ניפוח.

    מתחת לרצפת התא יש עוד תא פלסטיק קשיח ועמוק, אבל לא גלגל חלופי

    ברמת הגימור "אלגנס" הנבחנת רשימת אבזור ארוכה, חלקה חריגה מאוד למכוניות קטנות. חיישני חניה קדמיים ואחוריים, מצלמת רוורס, בקרת אקלים, קישוריות אנדרואיד ואפל (האחרונה גם אלחוטית), מסך 9 אינץ' נוח מאוד לשימוש שמתמודד באופן סביר עם שמש ישירה, לוח מחוונים דיגיטלי כולל הנחיות מערכת הניווט תאורת לד, יציאות כמו כיסים לטלפון נייד בגב המושבים הקדמיים ועוד. מרשימה יותר היא רמת האבזור הבטיחותי שבניגוד להרבה מתחרות כוללת הכל כבר ברמת הכניסה. "הכל" זו בלימה אוטומטית, בקרת שיוט אדפטיבית כולל מצב פקקים, זיהוי תמרורים, תיקון סטייה מנתיב (רגישה מדי ומרובת התרעות), סיוע לתמרון במצבי חירום ו-10 כריות אוויר כולל אחת בין הנהג והנוסע לצמצום הפגיעה בתאונת צד.

    היברידי, אבל אחר לגמרי

    גנרטור נייד

    אבל לג'אז החדשה יש עוד ג'וקר חוץ מהקונצים של תא הנוסעים. הדור הנוכחי, יהיה רק היברידי בניגוד לקודם שלא שווק כלל עם הנעה זו, מה שפגע במכירות שלו. זה חלק מחשמול כלל דגמי הליבה של הונדה באירופה בשנים הקרובות. הונדה בחרה בסידור היברידי מעניין ומאוד לא שגרתי, שאני אשתדל לפשט את ההסבר עליו כמה שיותר. מנוע בנזין 1.5 ליטרים, 98 כ"ס, ארבעה צילינדרים. כאשר אינו מניע את הגלגלים הקדמיים, הוא משמש כגנרטור למערכת החשמלית, מסובב מנוע חשמלי הטוען סוללת ליתיון יון שמצידה מניעה מנוע חשמלי בהספק 109 כ"ס. הלוגיקה של שילוב המנועים לפי מאפייני הנהיגה והמתמטיקה של שילוב ההספקים לא מאפשרים הצגת נתון אחיד של נתוני המומנט וההספק, אבל על זה בהמשך.

    רצפה שטוחה, יותר מרווחת ממשפחתית ועם דלתות שנפתחות ב-90 מעלות

    אז איך עובד כל ההיגיון הזה של המנועים. הרציונל הבסיסי הוא לעשות שימוש במנוע החשמלי בתנועה עירונית או במהירות איטית. היא תסחב בכוח החשמל עד מהירות של כ-60 קמ"ש בלחיצה מתונה על המצערת, בטרם יינעל המצמד וישלב את מנוע הבנזין להנעת הגלגלים. מהבחינה הזו, היא נחותה ביחס למערכות הנעה היברידיות אחרות המאפשרות הגעה למהירות גבוהה, למעשה יותר מכפולה בטויוטה יאריס החדשה למשל בכוח החשמל. בסיטואציות של גלישה או ריחוף עדין מאוד על הדוושה הצלחנו לגרום לה "לדאות" גם במהירות 90 ו-100 קמ"ש בכוח החשמל. מאידך, היתרון של המערכת הזו היא שקצב הטעינה של הסוללה הוא מאוד מהיר ולא נסמך ברובו על בלימה רגנרטיבית אלא מספק לעצמו את החשמל. מנוע הבנזין משמש להנעה במהירות גבוהה, שם הנצילות של מנוע בנזין טובה יותר מאשר מנוע חשמלי, אבל זה חוזר לפעולה בתאוצות ביניים כאשר נדרש עוד כוח מהמנוע.

    ואפשר להקפיץ אותם למעלה כדי להוביל ארון

    העברת הכוח נעשית דרך מה שבהונדה מכנים E-CVT- תמסורת בעלת בקרה אלקטרונית עם יחס הילוכים אחד קבוע. במילים אחרות - תיבה רציפה. עכשיו תיבת הילוכים רציפה נמצאת במדרגות הכיף קצת מעל כניסה לשירותים ציבוריים עם שרוכים פתוחים, קצת מתחת ללטף כלב רטוב. אבל וואלה, בנהיגה שוטפת זו שכאן מצליחה איך שהוא להיות טובה, עם "יחסי העברה" מאוד אמינים וכאשר הדחף החשמלי מוטמע באופי שלה בצורה שלא מביאה לתחושה האלסטית של תיבות רציפות רגילות. המקום בו האופי שלה חוזר ומזכיר שהיא בסוף כזו אלו רק מקרים של האצות חזקות וממושכות, שם גם המנוע אעפס, מוזיקלי כמו מופע סוף שנה בגן חובה.

    טוב, יאללה עם אכילת ראש, איך זה נוסע. נתחיל בעיר? מעולה. ביותר מילים? קודם כל הראות החוצה, הקורות הדקות יותר ב-50 אחוזים מהדור הקודם ומשוכות לאחור נותנות שטח חלונות אדיר, כמעט בלתי מופרע. היא מזמזמת חשמלית וחרישית ממקום למקום ועושה את זה בנוחות מפתיעה מאוד. רדיוס הסיבוב זעיר ועם 404 מטרים מקצה לקצה ומבנה רבוע, קל להשחיל אותה למרווחי חניה קטנים.

    אפשר גם להשכיב אותם ולקבל מגרש קטרגל

    יוצאים מחוץ לעיר, המנוע החשמלי מושך כמה שהוא יכול ואז מעביר את הפיקוד למנוע הבנזין. הנעילה פה נעשית באמצעות מצמד דיסקיות ולא פלנטרית, לא משנה המושגים, משנה שהוא עושה את זה חלק, בלתי מורגש במעבר בין שני מצבי הנהיגה. גם ביום השלישי איתה, החיווי על הלוח היה הדבר היחיד שאמר לי מה מניע אותנו כרגע. מה שכן, היה חכם יותר מצד הונדה לעשות מה שעושים המתחרים שלהם, עם חיווי שמראה בכמה כוח חשמלי אתה משתמש וכמה "נשאר" לך עד שמנוע הבנזין מתערב. גם מחוץ לעיר נוחות הנסיעה טובה מאוד ביחס למכונית קטנה, שיבושים קטנים וגדולים, גלים ושברים נבלעים בנדנוד קל, הדבר היחיד שמונע ממנה הצטיינות היא חדירת רעשי דרך באופן מוחשי בהונדה אומרים שהרעש צומצם ב-10 אחוזים ביחס לדור היוצא, זה יפה, זה לא מספיק.

    קחו אותה בכל צבע רק לא באפור

    התנהגות? אני לא בטוח בשביל זה קונים ג'אז. אבל היא מקבלת ציון בסדר. לא דינאמית או מהנה לנהיגה, לא עם ההגה הזה, לא עם זוויות הגלגול האלו, לא עם המנוע הזה - אבל היא צפויה, אוחזת - בואו, מה שמחפשים פה. מה שכן, וצריך להיות מודעים לזה, המבנה הגבוה שלה כן גורם לרגישות לרוחות צד, לא משפיע, אבל מוחשי.

    ולנתון האחרון - צריכת דלק. זה פשוט לא משנה איך נוהגים בה, בכל פעם שבדקתי הצריכה הייתה 20.4 ק"מ לליטר. אז יתרונות וחסרונות למערכת ההיברידית - בשורה התחתונה היא מספקת את הסחורה, כמה טוב לעומת זו של יאריס החדשה? נדע במבחן ההשוואתי.

    עוד בוואלה! NEWS

    מבחן דרך: הונדה CR-V החדש

    לכתבה המלאה

    סיכום

    הונדה ג'אז החדשה הייתה מהמכוניות האלו שביום האחרון איתה, התחושה לא הייתה של מכונית מבחן, אלא כזו שכבר התרגלתי לחיות איתה. וזה אומר המון, כי כאשר מכונית מגיעה ל-48 שעות, די נדיר "להתרגל" אליה כל כך מהר.

    אז היא שימושית, וידידותית, נוחה, חסכונית, מאובזרת ובטיחותית הבנו. מה עוד? אין לה מתחרות, ולא בקטע של סלוגן שיווקי, אלא בקטע של חיסרון. היא נמצאת קצת מעל קטגוריית המכונית הקטנות, אבל היא לא מיני משפחתית אלא במיקום שקצת קשה להגדיר וזו בעיה. גם ללקוחות שקונים לפי תקציב, ב-120 אלף שקלים של רמת הגימור קומפורט היא דלת אבזור ועסקה פשוט גרועה, ב-124 אלף שקלים של רמת אלגנס הנבחנת היא נמצאת 10-15 אלף שקלים מעל כמה מתחרות ממש טובות בקבוצת הסופר מיני.
    היא כן תמורה טובה מאוד למחיר, אבל הוא בהחלט יקשה על חדירה שלה. כך שכמו בפתיחה, במחיר הזה, הונדה ג'אז כנראה תמשיך להיות המכונית ההיא שלא ממש מכירים ואז כשמכירים אותה רוצים רק משהו כזה.

    שומרת מסורת של מכונית קטנה ומבריקה

    על הצד הטכני: הונדה ג'אז "אלגנס"

    מנוע, הנעה: בנזין-חשמל, 4 צילינדרים, קדמית
    נפח: 1,498 סמ"ק
    הספק/סל"ד (כ"ס): 5,500/98
    מומנט/סל"ד (קג"מ): 4,500/13.3
    יחידה חשמלית:
    הספק (כ"ס): 109
    מומנט (קג"מ): 26
    תיבת הילוכים: רציפה

    מידות:
    אורך (ס"מ): 404
    רוחב (ס"מ): 169
    גובה (ס"מ): 153
    בסיס גלגלים (ס"מ): 252
    תא מטען (ליטרים): 304

    ביצועים:
    תאוצה 0-100: 9.4 שניות
    מהירות מירבית: 175 קמ"ש

    מתחרות:
    במחיר: סיטרואן קקטוס, סקודה סקאלה

    מחיר:
    124 אלף שקלים (מבחן) 120 אלף שקלים (בסיס)

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully