לאחר מסע חובק עולם מטילה משאית האוברלנד עוגן

אורית ואלישע החלו את מסעותיהם ב-2011, בטיול של שנה באפריקה השחורה. היה זה מרתון של 37,000 קילומטרים עמוסי חוויות ותגליות, במהלכו התאהבו בחיי הנדודים. משאית השטח העניקה להם את החופש להגיע לכל מקום ביבשת ולהישאר בו עצמאיים לחלוטין, ללא צורך בבתי מלון ולודג'ים. על מסעותיהם באפריקה כבר סיפרנו לכם. לאחר חופשת התרעננות בישראל חידש הזוג את נדודיו, במקטעים של חמישה עד שמונה חודשים בשנה. המשאית הושטה מאפריקה לבלגיה ומשם התגלגלו גיבורינו לאיטליה, הבלקן, תורכיה, גאורגיה, הרפובליקות ה-סטאניות, מונגוליה ורוסיה. המסלול האירופי-אסיאתי הסתיים לאחר כ-45,000 קילומטרים, בולדיווסטוק שבדרום-מזרח רוסיה.

בני הזוג התייחסו לחציית אירופה כאל קטע מנהלתי, כאשר ליבם מושך אותם מזרחה. לאחר סצנת הקמפינג המסודרת של אירופה, היה מרענן להגיע לטריטוריה נטולת חניונים מסודרים. מספרת אורית: "ברוב הלילות חנינו ליד כנסיה, בית פרטי או בית חווה, לאחר שקיבלנו הסכמה מדיירי הבית או הכומר המקומי. התנהלות זו הפגישה אותנו עם אנשים טובים שלפעמים העניקו לנו מתנות ומאכלים, הזמינו אותנו לסעודות, טקסי אירוסין וקטיף פירות, תפילה בבית כנסת ועוד חוויות ראשוניות. מפגשים אנושיים אלה הפכו לחלק משמעותי במסענו וככל שהתקדמנו מזרחה, הבנו עד כמה הם מרתקים ויקרים לנו.

כשהגענו למונגוליה החלטנו לבקר במדבר גובי והיה צורך להעמיק אל לב המדבר, כדי לחוות את האטרקציות הייחודיות למקום. הייתה זו שעתה היפה של המשאית שבלעה בקלילות את השטחים המסולעים והחוליים. הודות לאוטונומיה המוחלטת בילינו את הלילות במעמקי השטח, בלי לחזור אל בתי מלון של תיירים שטיילו בג'יפים שכורים. מצאנו את עצמנו מתבודדים בין דיונות ענק מרהיבות, תצורות סלעים מיוחדות, אתרי ארכיאולוגיה ועוד, לגמרי לבד עם הבורא. אלו מרחבי ענק שתנועת הנוודים בהם אפסית, וחוויית החושים שונה מזו שאנו מכירים. האוויר, השקט, מראות העיניים, השקיעות והזריחות, כל אלה חודרים לנפש והלב מתרונן. במונגוליה עצרנו למשך החורף האכזר של 40- מעלות, שאינו מתאים למסעות כשלנו. כדי למנוע פגיעה במערכות המשאית, החנינו אותה בהאנגר מחומם.

ממונגוליה המשכנו אל ימת בייקל הקסומה (סיביר, רוסיה), אגן המים המתוקים הגדול בעולם. הגענו לבייקל יום לאחר סיום חופשת הקיץ של הרוסים; הכל היה ריק ונקי, למעט זוג אוסטרלים שטיילו בג'יפ. תכננו לשהות על החוף ארבעה ימים, אבל נשארנו שבועיים. הצירוף של חופים שקטים ולבנים, יערות אפלים ותנאי מחיה של 5-כוכבים על הסיפון, הכניסו אותנו למצב מתמשך של נעימות, רוך ואהבה.

מבייקל הרחקנו 3,000 ק"מ אל המזרח הפרוע של רוסיה, עד לעיר הנמל וולדיווסטוק ממנה השטנו את המשאית בחזרה לדרום אפריקה; הרגשנו כי בסבבים הקודמים לא מיצינו את נפלאות היבשת. בדרום אפריקה טיילנו עם שלושה מילדינו, כולל טרק נפלא אותו צעדנו לאורך נהר "פיש ריבר". הנסיעה המשפחתית יצרה חוויה שונה לחלוטין מהנדודים בזוגיות שקטה - היו אלה שלושה שבועות מלאי רעש, שמחה וצחוקים, שונה לחלוטין מהנדודים הרגועים בזוגיות. טיולינו האחרונים באפריקה היו בגדר 'השיבה הביתה' אבל עד מהרה, האיץ בנו המצפן הפנימי להמשיך בדרכנו.

מאפריקה השטנו את המשאית לאורוגוואי, והתחלנו במסע של כמה שנים בדרום אמריקה. אורוגוואי נחשבת לארץ נטולת אטרקציות אבל בעודנו מתארגנים לעלות צפונה לברזיל, קלטנו כי האטרקציה המרכזית באורוגוואי היא התושבים. מענג ונעים היה לפגוש מקומיים, לפטפט איתם בספרדית, ולהכיר אותם לעומק. במקום להמשיך צפונה, מצאנו את עצמנו נהנים מאורוגוואי שלושה שבועות נוספים: טבלנו במעיינות חמים, חנינו בחווה ויצאנו עם סוסים, להעביר את עדרי הבקר.

המשכנו צפונה לברזיל וביקרנו במפלי איגואסו שהיו בשיא הזרימה. בשמורת 'פנתנאל' פגשנו נחשי אנקונדה, עופות אקזוטיים, וקפיברות מגודלות. הייתה זו הפעם הראשונה שהגענו עם המשאית לג'ונגל מהביל, מוקפים בטבע פראי כמותו עוד לא פגשנו. בשמורת 'בוניטו' גילינו נהרות שקופים וצלולים, בהם צפנו לאורך קילומטרים, מתמסרים לזרם שזימן לנו מראות מופלאים, והיסחפות בנהר שנחשב לאחד מפלאי העולם.

אחת ההנאות של טיול במשאית אוברלנד, היא הגמישות המוחלטת ממנה נהנינו. לא היה צורך לתכנן קדימה ולהזמין בתי מלון, לא היינו תלויים במסעדות, היו לנו מספיק מים, דלק וחשמל על הסיפון, לשהות עצמאית של קרוב לחודש ימים. נתון זה אינו רק טכני - הוא משנה מהותית את רמת החופש שהיתה לנו, ואת יכולתנו להישאר ימים ארוכים במקום שמצא חן בעינינו. חופש זה העניק לטיול מימד עומק שאינו זמין למי שמתבסס על בתי הארחה, או למטייל ברכב שטח רגיל.

אבל כל החופש והעומק נעלמו באחת, כשהיה צריך להתקדם בכבישים הברזילאיים. הכל נעשה צפוף מסביב, יש אין סוף משאיות ענק, אין קמפינגים, הארץ מסוכנת לנסיעה, עצירה, פחות או יותר לכל דבר... מצאנו את עצמנו ישנים בחניוני ענק בהם חונות מאות משאיות. מקומות אלה נחשבים בטוחים, ובדרך כלל מסיירים בהם שומרים חמושים. חצינו את ברזיל מזרחה ובמשך כמה שבועות הדרמנו לאורך החוף. חנינו עם המשאית על שפת המים, רחצנו בים, קנינו ארוחת ערב הישר מסירות הדייגים. תוך כדי הנפש מתענגת, מתרככת ומזדקקת מכל הטוב הזה.

המשכנו דרומה לארץ האש שבדרום ארגנטינה. האווירה והנוף הפכו להרריים עם טרקים יפים ונופים מהממים, קרחונים, ופסגות אדירות. פגשנו את אחד מילדינו שטייל בדרום אמריקה, בא להתפנק עם ההורים; כמה כיף היה לפגוש ילד אותו לא ראינו כמה חודשים, לפנק אותו בצ'ופרים ובאהבה. מדי פעם הצטרף עוד חבר שלו, פתחנו גסטהאוס ממונע. חלק מהתרמילאים הודיעו כי "עכשיו אנחנו יודעים מה נעשה בפנסיה, יש למה לשאוף". שמחנו להעניק להם השראה בין-דורית. עשרה שבועות זיגזגנו בין ארגנטינה וצ'ילה במעברי הרים מושלגים, אותם בלעה המשאית בקלות רבה. האוכל המקומי היה נפלא ואנחנו שחררנו קצת את הבישולים על הסיפון, לטובת המסעדות של ארגנטינה וצ'ילה".

באמצע הקיץ הגיעו גיבורינו למעבר גבול בהרי האנדים, 4,000 מטרים מעל פני הים. בלילות צנחה הטמפרטורה ל 15-20 מעלות מתחת לאפס, אבל הקרון המבודד אפשר שהייה נעימה. בלילה הפעילו את החימום, אבל הבעיה הייתה סכנת קפיאה של ברזים וצינורות הנמצאים מחוץ למשאית. סיפר אלישע: "הקור הקיצוני גרם לי לחשוש מהתנעת הבוקר. לראשונה במסעותינו הנעתי את המשאית פעמיים בלילה, כדי להיות בטוח בהתנעת הבוקר".

"אל לגונה קולורדה הגענו בבוקר, רק כדי לגלות שבמהלך היום הופך צבע המים מכחול לאדום עז. מסתבר שכאשר השמש זורחת, צף הפלנקטון אל פני המים. עופות הפלמינגו מגיעים, אוכלים ומרקדים, זה מחזה מרהיב. המשכנו בנסיעה לאורך הלגונה, הפלמינגו עומדים ללא ניע במים. ההשתקפות וצבעי הורוד והכחול היו מושלמים, קשה להבחין מה למטה ומה למעלה. החלטנו לישון על החוף, כדי ליהנות מלילה מבודד. בשעות אחר הצהריים נעלמו כל התיירים, ואנחנו נשארנו לבד באמצע היופי הזה. בשש בבוקר ובקור מקפיא צעדתי לבדי לאורך הלגונה המופלאה, צופה בהשתאות באדים העולים מהמעינות החמים. להקות פלמינגו התקרבו אל החוף, מתעלמות מנוכחותי, מדהים.

החלטנו לא להיכנס עם המשאית לימת המלח 'סלאר', כדי לחסוך ממנה את הטבילה במרבצי המלח. החנינו אותה בעיירה-Uyuni ושכרנו נהג מקומי שיכניס אותנו לסלאר עם רכב 4X4, לנסיעה יפהפיה על משטח מלח אין סופי. משם המשכנו לפרו ואקוואדור היפהפיות, עד קולומביה המסתורית.

החלטנו לדלג על ניקרגואה ואל-סלבדור, ולהשיט את המשאית ישר למקסיקו. מקסיקו נחשבת למדינה מסוכנת יחסית, אבל הייתה לנו תחושת ביטחון גבוהה. אין לנו פתחים חיצוניים לחשמל ומים, דלת הכניסה והקרון גבוהים מעל הקרקע. בלילות קיפלנו את המדרגות ותחושת הביטחון הייתה טובה. חלונות הקרון עשויים זכוכית כפולה מיוחדת, עם נעילה בטיחותית. מקסיקו פינקה אותנו בביקור מדהים באתרי האינקה היפים ותופעות טבע מיוחדות, שגרמו לנו לחזור אליה שוב ושוב. על הדרך ביקרנו גם בגואטמלה ובליז, נהנים מהג'ונגלים ומהרי הגעש, ומאתרי הצלילה של בליז".

המשאית בילתה את תקופת הקורונה אצל זוג קנדים ב Oaxaca-שבמקסיקו, בגובה 1700 מטר. לאחר עשר שנות נדודים החליטו אורית ואלישע לשנות את סגנון הטיול שלהם; הם מתכוונים למכור את המשאית, ולפתוח בדרך חדשה. ההחלטה להיפרד מהמשאית לא הייתה קלה אבל תוכניות ההמשך מכניסות בבני הזוג אנרגיה חדשה, שרק מחכה להשתחרר.

באופן חריג אנו מרשים לעצמנו להעלות כאן סוג של 'מודעת לוח'; המהפך המוטורי של הזוג קרא עשוי להיות ההזדמנות הגדולה עבור מי שמשתוקק לגלות את העולם על סיפון משאית אוברלנד מקצועית. כמי שמטייל מזה שנים במוטורהום כביש, אני יכול להעיד עד כמה מופלאה היא דרך הטיול הזו: היא משלבת נדודים חופשיים וגמישים, ברמת תפנוקים גבוהה ובעצמאות מלאה. העלות הנמוכה של מחיה במוטורהום מאפשרת לצאת למסעות ארוכים שאינם אפשריים, כאשר מתבססים על מלונות ומסעדות. זה גם "בית רחוק מהבית", עם החפצים הקבועים שלכם ותחושת אינטימיות, אותה אי אפשר לקבל במלונות המתחלפים מדי יום ביומו. יכולת השטח של המשאית וכושר ההעמסה האדיר מעניקים למטייל חופש אמיתי. מהיכרות מעמיקה עם אלישע ואורית, אני יכול להעיד שהמשאית מתוחזקת ברמה הגבוהה ביותר. האם אתם מעוניינים לנסות את דרך החיים הזאת? אולי תהיה זו ההרפתקה החדשה של שארית חייכם?

• שנתיים וחצי באפריקה, בשלושה סבבים שונים: 900 ימים סך הכל, 40,000 קילומטרים.
• שלוש שנים באירופה ובאסיה: 540 ימים, 45,000 קילומטרים.
• שלוש שנים בדרום אמריקה: 500 ימים, 35,000 קילומטרים.

המשאית: מלכתחילה חיפשו בני הזוג משאית שתתאים למסעות אוברלנד במקומות הנידחים ביותר. לאחר בחינות מדוקדקות רכשו משאית MAN 14.225 4X4, מודל 2002. זה דגם בעל מינימום מחשוב, תכונה חשובה לטיילי הגלובוס; כל מכונאי נידח יודע לתקן אותה, בלי להזדקק לחלפים אקזוטיים. מיומה הראשון יועדה המשאית למטרת אוברלנד, אין לה היסטוריה של הובלות. חברת 'UNICAT', יצרן גרמני מהמובילים בעולם האוברלנד, בנתה את קרון המגורים והתאימה את המשאית לשמש כ-Overland Expedition Truck.

מידות ונתונים: משקל מותר 14,000 ק"ג. משקל עצמי כולל יחידת המגורים, 8,650 ק"ג. משקל כולל ציוד ונוזלים, 10,300 ק"ג. אורך / רוחב / גובה: 6.96 מ' / 2.38 מ' / 3.49 מטרים. בסיס גלגלים, 3.6 מטרים. מרווח גחון, 42 ס"מ.

מנוע: טורבו דיזל 6-בוכנות, 6,870 סמ"ק, הספק מרבי 220/2400 כ"ס. תיבת 6-הילוכים ZF ידנית, עם הילוך 'כוח' ונעילת דיפרנציאל אחורי. תצרוכת דלק ממוצעת, כ-4.5 קילומטרים לליטר. קילומטראז' נוכחי של המשאית, 320,000 קילומטרים.

צמיגים, נוזלים ומצברים: מישלין XZY טיובלס במידה 385/65 על חישוקי R22.5, + שני גלגלים חלופיים המאוחסנים בתא המטען. שני מיכלים של 300 ליטר סולר כל אחד, מספיקים לטווח נסיעה של כ-2,400 ק"מ. מיכל מים בנפח 440 ליטר. שני מצברי 12 וולט לרכב, מחוברים במקביל. הקרון מוזן באמצעות ארבעה מצברי 12 וולט, AGM320AH.

הקרון מורכב על תת שילדה ייחודית למניעת נזק מפיתול השילדה, עם קירות מבודדים בעובי 60 מ"מ. יש מיטה זוגית 200X140 ס"מ, מיטה נוספת הנפתחת בפינת האוכל. מקלחת ושירותים עם חימום דיזל, ומסנן מיקרוני המאפשר שאיבת מים מאגמים ונהרות. שני מכלי גז לבישול, מקרר 140 ליטר ומקפיא 40 ליטר, ארונות מטבח ובגדים. פינת ישיבה ופינת אוכל לארבעה אנשים, שולחן וכיסאות מתקפלים. ציוד וכלים לתיקונים, חילוצים, חלקי חילוף.

לפרטים והתקשרות: טלפון 054-4233004, 054-8182665 מייל oekra2@gmail.com