הבקעה לוהטת, זה רק יוני והאדמה כבר נכנעה לחום היוקד. למעט כמה כיסי התנגדות ירוקים, הצמחייה יבשה וצהובה, השכבה העליונה של השבילים מסביב פריכה, מתפוררת לאבק עם המגע של צמיגי המצלר TURANCE של ה-650DS, מתרוממים לאוויר ובהיעדר רוח פשוט נשארים כך כמו נד אבק מאחור האופנוע.
אני יכול לעשות את זה עוד הרבה זמן, השבילים שמתפתלים בקשתות ארוכות תופרים את תא השטח הזה עם עליות וירידות שמלוות את התוואי הטופוגרפי הם בדיוק בשבילו. לאופנוע אין בעיה, הצמיגים האלו, מהלך הבולמים והרכות שלהם כאילו מוכנים בול לרכיבה כזו. אז אני יכול, אבל החום מבריח אותי בחזרה לכביש, אני חייב מהירות כדי לצנן את עצמי.
וזה לא שהמצב שם משופר, זה שוב האוויר הלוהט וגם כאשר יד ימין מפעילה את המצערת כמו מתג שקובע את המהירות שבה אני חותך את האוויר, זה ממש לא מזגן, או מאוורר - יותר מייבש שיער. בבוקר עשיתי את הדרך בכיוון ההפוך, זה היה מושלם, גלישה קלילה עם האופנוע בפיתולים צפונה, עם משימת סיור מקדים בכמה מעיינות לפני טיול עם חברים.
מהבחינה הזו, ווג בהחלט עומדת מאחורי מה שה-DS אמור לעשות, לאפשר לרוכב המתון טווח ומעטפת רכיבה שחורגת מהאספלט ומציבה את הגבול עוד קליק או שניים מעל אדוונצ'רים רכים מודרניים כמו סוזוקי וי סטרום ודומיו, אבל מצד שני לא דורש הקרבה באיכות החיים והאבזור כמו אופנועי דו"ש "קשים" יותר כמו הוסקוורנה 701.
הווג DS650 הוא נכון לעכשיו סוג של מוצר דגל של היצרנית הזו, למי שלא מכיר או זוכר, זהו "מותג הייצוא" של יצרנית הדו"ג לונסין. הוא תוכנן, כויל ונבנה באמצעות המשאבים הטובים ביותר שיודעת היצרנית הזו להעמיד וזה ניכר בתוצר הסופי. מזלג הפוך עם בולמים של קאייבה, בלמים רדיאליים של ניסין וניהול מנוע של בוש. זה ממשיך בעיצוב חיצוני שממש לא נחבא אל הכלים. עם קווים בולטים, שמתריסים קשיחות והצהרת נוכחות. איכות הרכבה וגימורים טובים מאוד, צביעה איכותית של השלדה וחלקי המרכב, המושב נוח. אולי להוציא את בתי המתגים והפקדים הגנריים, אין פה תחושה של מוצר זול.
מנוע הסינגל שלו הוא אבולוציה של מנוע הרוטקס שהיה גם ב-GS650 של ב.מ.וו. הוא מוציא 47 כ"ס ב-6,750 סל"ד ו-6.1 קג"מ ב-5,500 סל"ד. הוא עושה את המיטב בהתחשב בכך שהוא - ובכן - סינגל על כל ההיבטים של חספוס ורצועת כוח צרה ולא מרהיבה במיוחד. ועדיין, אחרי פרק זמן לא ארוך של התאקלמות והבנה שיש לו מנעד מאוד מצומם בו הוא מייצר כוח וחי בו והוא דורש קשב ושיתוף פעלה, אפשר למצוא את שביל הזהב של העבודה איתו. תיבת ההילוכים מדויקת, קלילה לשימוש והמצמד נעים ונוח לעבודה, גם בתמרונים צפופים, בין אם זה בין טורי מכוניות או שביל דרדרת.
אגב שבילי דרדרת, מכיוון שהאופנוע גבוה, לנמוכים או ממוצעי קומה מינוס עשויה להיות התחושה הראשונית הזו של חוסר בטחון ברכיבת בשטח. היות ולגובה שלו יש יתרונות, ואת המידות שלכם לא נוכל לשנות - ההמלצה היא קורס רכיבה בשטח. אבל זה תמיד נכון ולכל אחד.
במבחן שהורכב ברובו מרכיבה מנהלתית, עמדה צריכת הדלק על 24.4 ק"מ לליטר, נתון יפה מאוד וכאשר במיכל יש 18 ליטרים, אנחנו מדברים על יכולת כיסוי מרחקים ממש טובה.
המימדים הכלליים שלו וגובה המושב שנע בין 805 ל-865 מ"מ אומרים שהוא מתאים מאוד למוגבלי רישיון (A1 עד 47 כ"ס) נדיבי מידות. ויש גם מעבר לזה, העובדה שהוא צר וגבוה, מאפשרת מרווח גחון טוב של 230 מ"מ, חברו את זה לשלדה מוצקה והבולמים ארוכי המהלך וקיבלתם כלי שמסתדר מצוין בעיר. זה מתחיל עם ישיבה גבוהה מאוד, הרבה מעל לקו הגגות של המכוניות הרגילות, כושר ההשתחלות מעולה בשל המבנה הצר שלו ועד מרווח הגחון שבזכותו תיקול מדרכות או שאר מכשולי עיר הופכים למשחק ילדים.
מחוץ לעיר הוא פחות זורח, המנוע רזה בהספק שלו ובשלב מסוים מעל ל-135 קמ"ש על השעון הוויברציות העדינות בכידון וברגליות מאותתות שאולי כדאי לשמור על מהירות השיוט הזו. הוא יכול לדחוף קדימה, ל-150 ו-160, אבל התחושה וקצב צבירת המהירות כבר מורידים את החשק. גם בעיר וגם מחוץ לעיר וכל שכן בשטח קל עד בינוני, הבולמים עושים עבודה מצוינת בתחושת ביטחון עם הטיפול שלהם בשיבושים. יש בו איזון טוב של נוחות עם הקשיחות שנדרשת מכלי שאמור, או לפחות מתוכנן לנוע גם בשטח.
אם יש רכיב שהייתי שמח לראות אותם משפרים פה הם הבלמים, לא רק שאינם עומדים בקו אחד עם המערכות האחרות הטובות שיש כאן, הם פשוט לא טובים. לא בעוצמה, לא בנשיכה הראשונית ולא ברגישות של מינון העוצמה שאתה מפעיל ומה שקורה למטה. אני כל פעם מצאתי את עצמי בולם חלש מדי ואז חזק מדי.
מי שיורד איתו על כביש מפותל במצב רוח של התגרזנות, יבין מהר מאוד שזה לא הכיוון. אבל כאמור, ברכיבה ב-MODE רגוע, של נסיעת מנהלה או קצב טיול נעים בזוג - שם הוא באמת טוב, זורם מפנייה לפנייה, עם נכונות מפתיעה לשנות כיוון למרות חישוק 19 אינץ', גם במהירות גבוהה יחסית למעטפת שלו בזכות הכידון הרחב. וגם העובדה שהכלי די מאובזר עם מיגונים (בולמים, גחון, רדיאטור, צד), ג'ק אמצע, ועריסה לארגזים בגרסת ה-X, תאורת לד, שקע USB, קישוריות בלוטות' לנייד, חיישני לחץ אוויר בצמיגים וכל הנתונים הלו מונגשים באופן נהיר וברור ממסך ה-TFT הצבעוני שלו.
למי מתאים ה-DS650? ובכן כאן טמון פרדוקס קל. כי יש בו מצד אחד את הגישה של אופנוע פשוט וטוב, בלי פלאברות ויומרות - מוצר שתפור בול ואידאלי ללקוח השמרן. מצד שני זה בדיוק סוג השמרנות שלא משחררת כל כך מהר את החסמים שעדיין קיימים בנוגע למוצאו. הם בהחלט עשויים להסתכל על תג המחיר שלו, שנע בין 54 אלף שקלים לאופנוע המבחן ו-60 אלף שקלים לגרסת ה-X שמוסיפה חישוקי שפיצים וצמיגי טיובלס וכן את עריסת הארגזים (שיכולה להירכש בנפרד בכ-2,000 שקלים או כסט מלא במחיר של 7,000 שקלים), ולתהות האם יפני בן שנה או שנה וחצי לא יהיה עדיף.
וזה טיעון סובייקטיבי ראוי ומובן, ואת התשובה אליו יוכל לתת בעיקר הזמן. זמן שבו יוכיח את עצמו הכלי הזה כעמיד, אמין, ובאופק הרחוק יותר גם כזה שנהנה מסחירות טובה וביקוש למוצר ממוקד שימוש (מוגבלי רישיון המחפשים כלי נינוח וידידותי למשתמש, זקוקים לגודל וליכולת כיסוי המרחקים שלו).
אחרי רכיבה עליו, הוא אופנוע ראוי על אף מגרעותיו והתמחור מאתגר אותו לא בסעיף התמורה, אלא בהיבט השיווקי. ואת זה רק הזמן יסדר, לא המהנדסים של VOGE.
*הערה למחירים:
לתקופת ההשקה עומד מחיר הדגם הרגיל על 53 אלף שקלים ודגם ה-X על 56 אלף שקלים. כמו כן מחיר חבילת המזוודות יעמוד על 6,000 שקלים במקום 7,000 שקלים.