ארבעים שניות של אושר: קורס דריפטינג בערד

זה קרה אחרי סדרה ארוכה של ניסיונות-סרק אפופי עשן, צרחות מנוע ויללת צמיגים. גופי היה שטוף זיעה וגרוני ניחר, אבל לפתע קלטתי את עצמי מבצע הקפה מלאה ורציפה של "כיכר הפילונים". ואחריה עוד הקפה, ופתאום אני מוצא את עצמי צורח בהתרגשות ואושר בתוך הקסדה, כמו ילד בן 16 שנוגע בהגה בפעם הראשונה בחייו. הייתי ממשיך בדריפט עד כלות הצמיגים, אבל קצב הלב וציפצופי מד חום המנוע הכתיבו הפסקת התרגעות. איזה כיף, איזו הרגשה.

האושר היה גדול אבל אל תחשבו שזה בא לי מהר, שזה נמשך המון זמן, או שזה היה אלגנטי באיזו שהיא צורה... קדמו לדריפט הזה עשרות כשלונות קטנים, אובדני שליטה מרהיבי עין, ו'ספינים' אובדניים. תא הנוסעים יקד ב-55 מעלות צלזיוס, ירון המדריך ואני הסתחררנו בריקוד מכאני בלתי פוסק - עד רגע השיא בו צרחתי את נשמתי מרוב אדרנלין, מותח את הדריפט ככל שאני יכול, בסיפוק ילדותי אך מושלם.

כמי שמאחוריו מאות מבחני דרכים וטעימות מסלול, תחושת הדריפטינג אינה זרה לי; בכל פעם בה נקלע לידי רכב בעל הנעה אחורית - החל בב.מ.וו M2 Competition במסלול 'הונגרורינג', וכלה באיסוזו דימקס המפרפר בשבילי העמק - אני מנצל כל הזדמנות להחלקת זנב. גם ליד הבית יש לי כיכרות בהן אני גונב שניות קצרות של אושר, בחצות הליל. אני מתענג על החלקות הכוח המזדמנות אבל אלו הם שברירים מזדמנים ומעולם לא ביצעתי סחיפה ראויה לשמה, תוך שליטה על מכונית מתייפחת.

ההזדמנות להתחפש ל"מהיר ועצבני" נולדה כאשר סיפרתי לגידי קרונין מפרודרייב על חלומות הדריפטינג שלי; "שמע" אמר לי גידי, "אנחנו מכינים עכשיו רכב דריפטינג, אתה רוצה לעבור עליו קורס בסיסי?". טדאאאאאאם! השמש זרחה פעמיים באותו היום אבל שנתיים חלפו מאז השיחה ההיא, הקורונה והסגרים חבטו בנו, ממשלות קרסו והוקמו והנה הגיע הזמן להגשים חלום - רכב הדריפטינג קרם כלוב וצמיגים, מוכן לקרב.

ראם סמואל וגידי קרונין הפקידו את תחום הדריפטינג בידי ירון מישה, מבכירי המדריכים של פרודרייב. ירון לא היה צריך ללכת רחוק; הוא לקח את הב.מ.וו סדרה 3 הפרטית שלו, דגם E36 משנת 1994, קלאסיקה המתאימה מאין כמותה לשעשועי דריפטינג. מאז ומתמיד היוו ב.מ.וו סדרה 3 בסיס מצוין לדריפטינג - מרכב קומפקטי יחסית, מנוע קדמי והנעה אחורית, חלוקת משקל מצוינת, שלדה ספורטיבית והיגוי קרוב מאוד למה שצריכים על המסלול. הב.מ.וו של ירון יפה כמו שטן, אבל מבפנים זה סדום ועמורה - אין ריפודים ודיפונים, אין מזגן או מאוורר, אין מושבים אחוריים, אין חלונות, אין מוסיקה, אין אלוהים. בחרטום הושתל מנוע 3.0 ליטר של סדרה 5, המספק 231 כ"ס ו-30 קג"מ. אפשר להשתיל באוטו הזה גם 3LS עם 900 כוחות סוס אבל זה מיותר לחלוטין - במסלול בערד לא צריך יותר מ-400 כ"ס.

שישה הילוכים ידניים מעבירים את הדחף לגלגלים האחוריים, מתלי קוייל-אובר של BC Racing מדביקים את האוטו לאספלט, והדיפרנציאל האחורי מרותך - זו מתכונת מושלמת לדריפטינג. ירון פינק אותי עם צמיגי225/45R17 מלפנים, 205/45R17 מאחור; כאשר אתה רוצה להחליק זנב, אתה לא צריך הרבה אחיזה. יש שני מושבי מרוץ וחגורות בטיחות תקניות, מערכת כיבוי אש וכלוב התהפכות בתקן FIA; מוכן לקרב, האוטו שוקל פחות מ-1,200 קילוגרם. במועד ההדרכה המכונית עוד לא הייתה גמורה ואפוייה לחלוטין; לוקח זמן לכייל רכב דריפטינג מקצועי ואני שמחתי לשמש כשפן ניסיונות, המבצע סימולציה של קורס סטנדרטי.

אל המסלול הגענו עם ב.מ.וו 330e צחורה ואלגנטית. דרך ארוכה עשתה סדרה-3 בארבעים וחמש שנות קיומה, אבל ה-DNA הבווארי נשמר בנאמנות מרשימה. זו עדיין משפחתית-ספורטיבית עם מנוע אורכי קדמי והנעה אחורית, אבל המידות תפחו; מ-4.43 מטרים ו-1,535 קילוגרם ל- E36 הכחולה כפי שיצאה את שערי המפעל, ה-330e הלבנה צמחה ל-4.71 מטרים ו-1,938 קילוגרם. במשקל הגבוה כלולים מנוע חשמלי ומערכת PHEV נטענת-היברידית, המביאה את ההספק ל-292 כ"ס ו-43 קג"ם (מול 282 כ"ס ו-33 קג"מ בדגם המקורי). נתוני המיאוץ 0-100 כמעט ולא השתפרו: מ-6.0 שניות בגירסה הקשישה התקצר הזמן ל-5.9 בחשמלית, זהו מחיר המשקל.

אלה המספרים אבל מכל בחינה של פינוק ובטיחות, ה-330e עושה צחוק מהסבתא, שהסתמכה בעיקר על כישורי הנהג ורצונה הטוב של אלת המזל. יכולנו לחשוש שעם שתי טונות על המאזניים, ה-330e אינה מסוגלת לספק הנאה מוטורית מחודדת; זה ברור שתוספת המשקל פוגעת בקלילות ובניהוג המכונית אבל לשמחתנו, גילינו כי גם החשמלית הבווארית יודעת לבצע טריקים ישנים; בניתוק בקרת היציבות היא שמחה לכשכש בזנבה, ולהעניק טעימות מתוקות של דריפט מענג. מפאת כבודם של צמיגי הכביש לא העזתי להתחרע על המסלול אבל הפוטנציאל הספורטיבי נמצא כאן, בזמינות מפתיעה.

ציפיותיי מקורס הדריפטינג לא היו בשמיים; לא התכוונתי להתחרות בשיא גינס שהושג ב-2018 עם ב.מ.וו 5M, אותה סחף יוהאן שוורץ לאורך 371 קילומטרים רצופים. כל מה שרציתי היה להחליק את הב.מ.וו סביב 'כיכר הפילונים' ואולי, אולי גם לשרטט ספרה "8" מלאה? מה כבר ביקשתי?

לאחר הסברים ראשוניים של ירון, הגיע הזמן לשרוף קצת גומי. הדקות הראשונות עברו עליי בהשתאות, לנוכח הקלילות בה נכנסת ה- E36 להיגוי יתר; הפנה את ההגה בעדינות, תן גז קליל והזנב בחוץ, ממש קלי-קלות. הבעיה היא לא להיכנס לסחיפה, אלא לשמור עליה לאורך זמן; צריך למנן את מידת הגז ואת זווית ההגה, באיזון דינמי הדורש תיקונים בלתי פוסקים. גיליתי כי ברגע שאתה קולט שהיגוי היתר מוגזם זה כבר מאוחר מדי, ואתה נזרק ל'ספין' קטלני (גם זה חמוד, עד גבול מסויים).

במבט מבחוץ, נהיגת דריפטינג נראית כמו אירוע כוחני ללא שליטה - המכונית מכשכשת בזנבה, המנוע צורח בסל"ד גבוה, עשן מיתמר מהצמיגים האחוריים. אפשר היה לחשוב שזו תגרת רחוב נטולת חוקים אבל האמת היא, שדריפטינג היא טכניקה של איזון עדין, סוג של התעמלות אומנותית (רק בלי הפירואטים של לינוי אשרם). דריפטרים מקצוענים נוהגים את המכוניות בקצות האצבעות, מבצעים תיקוני הגה קטנים, ושולטים בהיגוי בעזרת הגז.

לאור זאת אני חייב להודות, שברגעי הנהיגה הראשונים הייתי די מתוסכל; האוטו נכנס תוך שנייה לסחיפה מקסימה, עוד חצי שנייה ואתה נסחף לתת-היגוי מגעיל, שנאת נפשו של הדריפטר. ירון ישב לידי ונתן לי הוראות: תוסיף גז, שחרר הגה, עכשיו כוח, תתבונן שמאלה, וכיו"ב. הזענו כמו זוג קרנפים בחום האדיר ששרר בתא הנוסעים, הדופק עלה לסל"ד מירבי אבל המשכנו והתקדמנו תוך הפסקות מזדמנות, לצינון המנוע והאנשים.

נזכרתי בסרטון מקסים של ריצ'רד האמונד מ'טופ גיר', שיצא לקורס דריפטינג. גם ריצ'רד נקלע לסדרת ספינים בלתי פוסקת; "אם הוא יכול אז גם לי מותר" ניחמתי את עצמי. לאט לאט התחלתי לקלוט את האיזון, ירון התחיל לחלוק לי מחמאות מהוססות, התחלתי להבין את העסק. סדרת ההקפות הרצופות הייתה שיא מלהיב ומרגש ולאחריו היינו אמורים לעבוד על ביצוע "8", תרגיל המחייב החלפות כיוון תכופות. מצוקת הזמן והצורך להותיר זמן לצילומי מסלול לא איפשרו לי לעבוד על ה-8, זה יחכה לפעם הבאה. תוכנית הקורס של פרודרייב היא להתקדם עם החניך ככל האפשר, ולאחר מכן להקיף את מסלול המרוצים בערד - החניך במושב הימני, ירון מלהטט בהגה ובדוושות. כך עשינו והנסיעה עם ירון רק המחישה לי, עד כמה לא למדתי כלום...

האם הגעתי לאיזון נכסף בין ישבן לחרטום, לשליטה נקייה של גז והיגוי? האם השארתי על האספלט פרבולות מדוייקות של צמיגים עשנים? הצחקתם אותי. הקורס הבסיסי נותן לחניך טעימה ראשונית ומרגשת מעולם הדריפטינג, ומחזיר אותו הביתה עם טעם של עוד. אתם יוצאים משם בעיקר עם תחושה טובה של נהיגת דריפטינג והכי חשוב - טונות של ריגוש ואדרנלין, אותם אנצור באהבה גדולה.

'פרודרייב' הוקמה על ידי ראם סמואל וגידי קרונין והיא מארגנת השתלמויות מסלול ואת ליגת פיג'ו 208 קאפ, נהיגה במכונית המרוץ Funyo 5, קורסים אישיים וקבוצתיים, ימי גיבוש והדרכה, מרוצי סיבולת וסופי שבוע מוטוריים בגיאורגיה. קורס הדריפטינג הוא מוצר חדש יחסית; שעתיים וחצי בהדרכה אישית עם 4-5 מקבצי נהיגה של 10 דקות כל אחד, יעלו לכם 2,700 שקלים. זה לא כסף קטן אבל היי, אתם לא מוציאים סכום כזה על סוף שבוע זוגי, בצימר עם גבינת עיזים לארוחת בוקר? איני יכול לחשוב על חוויית יומולדת מסעירה יותר, למי שתאוות הנהיגה בוערת בעורקיו.

אם יש לכם מכונית המתאימה לדריפטינג, תוכלו לעבור את הקורס בעלות של 1,600 שקלים; יתאימו למשימה מכוניות הנעה אחורית בעלות דיפרנציאל מוגבל החלקה. זו יכולה להיות ב.מ.וו ויכולה להיות גם מאזדה מיאטה או סובארו BRZ (נסו להגיע עם צמיגים משומשים כי חבל על התקניים, הם לא ישרדו את הקורס). אם תחליטו להעמיק תצטרכו לרכוש מכונית מתאימה ולבצע בה התאמות לא מעטות - התקציב עשוי להתחיל ב 60-70 אלף שקלים עבור סדרה 3 קשישה וסטנדרטית למדי, אפשר גם להשכיב טונות של כסף על ניסן 370Z. אבל האמת היא שלמרוצי דריפטינג בערד מספיקה גם מכונית הנעה אחורית בעלת 160 כ"ס, אפשר להתחיל בצנוע.

תחום הדריפטינג התפתח מאוד בשנים האחרונות ויש בו ליגה מסודרת, נהגים מצויינים ומכוניות מושקעות. פעילים ראשיים בתחום הם יובל דוכובנה ושלו פלח שהקימו ומנהלים את פעילות "מועדון הדריפטרים הישראלי" . ב-2022 מתוכננות חמש תחרויות שתיערכנה באיזורים עירוניים, כדי שיהיה לקהל נוח להגיע. כבר ב-22 לאוקטובר ייערך יום תרגול במסלול ערד, שווה להציץ ולהיפגע.

התחרויות נערכות במקצי 'סולו' ובתחרויות 'טנדם' זוגיות. בשני המקרים לא מדובר על מהירות טהורה אלא על שליטה מדוייקת ברכב, זווית הסחיפה ביחס למסלול, ועוד גורמים המוכרעים על ידי צוות שופטים - זה מזכיר מאוד את השיפוט בתחרויות התעמלות אומנותית. מנצחי 2021 הם אולג "שארקי" וסיליקוב, רפי מזרחי וניר שוקרון בקטגוריית 'טנדם', אסף צרפתי ועידן לוי בקטגוריית 'סולו'. המכוניות המובילות בישראל מושקעות ומתוקתקות, חלקן חמוש במנועים המספקים 450 כ"ס ומעלה, יש להן מרכבי קוולאר ומכלולים יעודיים.

החוויה אותה עברתי אינה מזכירה בכלום את ביצועי המקצוענים - כאשר צפיתי בסרטוני הוידאו שלי, ראיתי מחזה מוזר למדי; איש לא צעיר מסתחרר במעגלים סביב עצמו, חורק בצמיגים כמו חוליגן בן 16, צורח באושר בתוך הקסדה. כך במבט שטחי אבל עבורי, הייתה זו הגשמה מסעירה של חלום עתיק יומין. אצלי החוויה הזו השאירה זיכרון להרבה זמן, על המסלול היא השאירה סימני צמיגים שחורים.

תודה לדודי מוסקוביץ צלם מוצרים, על עיבודי התמונות