מכונית המרצדס נראתה במבט ראשון כמו מציאה, מהסוג שאם לא תמהרו לשים עליה יד תעבור למישהו אחר ואתם תאכלו את הלב על הפספוס הזה. היא אמנם התחילה כמכונית תצוגה והדגמה, אבל היא בוודאי טופלה היטב ב"בית" שלה בתקופת החיים שלה שם. לאחר מכן נקנתה מהחברה וכעת מוצעת למכירה על ידי היד השנייה שלה.
הקונה שהתעניין במכונית ביקש וגם קיבל מהמוכר את צילום הרישיון של המכונית, וכאשר ניגש לבדוק אותו, העסק התחיל להריח לא טוב, מאוד לא טוב. קודם כל הרישיון עצמו היה קרוע, משהו שכבר אמור להדליק נורה אדומה, בטח כאשר מדובר במכונית חדשה. אבל יותר מזה - מה שיכל להיראות כסתם מוזר או מקרה, הפך למטריד יותר כאשר התברר שכמה מהפרטים הנחוצים לבדיקה היו חתוכים ברישיון במקום הקריעה. אך גם מהפרטים שכן נותרו ברישיון התחילו לעלות סימני שאלה מטרידים - במרכז הסליקה של חברות הביטוח נמצא כי תאריך העלייה לכביש שצוין ברישיון היה 27 ימים אחרי תאריך תחילת הביטוח שלו. למה מחשיד? בעיקר כי לא סביר שביטוח לרכב יופעל ארבעה שבועות לפני שנרכש.
עם הנורות האדומות האלו, נעשתה בדיקה יסודית יותר של העבר הביטוחי של המכונית, ובמקביל הוצלב המידע הזה עם זה שנמסר לקונה שהתעניין במכונית. כאן, מה שהחל כמעורר חשד, הפך לחשד, התברר כתרמית לכל דבר... אבל נעצור כאן ונמשיך עם הסיפור אחרי שנבין מה הביא אותנו למצב הזה ואיך אפשר להתמודד עם התופעה הזו.
המדינה משתמטת, הרמאים חוגגים
עבור הרבה מאוד אנשים, הסיפור הזה הוא לא אנקדוטה שמצביעה על לקונה חמורה בשוק המשומשות, אלא חוויה מאוד לא נעימה שבסופה מצאו עצמם עם מכונית שבמקרה הטוב שווה הרבה פחות ממה ששילמו עבורה, ובמקרה הגרוע היא פצצה מתקתקת ותאונה שמחכה להתרחש.
עם מאות אלפי עסקאות של מכוניות משומשות מדי שנה, ופחות מדי כלים שעומדים לרשות האדם הפשוט, הדרך קצרה מאוד למקרי תרמית, נוכלות, גרוטאות שמוחזרות לכביש וזיופי רישיונות. תשאלו את הסביבה הקרובה שלכם ותמצאו לפחות אחד עם חווית קניה מפוקפקת של מכונית משומשת או לפחות עסקה באווירה של חוסר אמון וחדשנות.
אבל יש חברה שמציעה שירות שעשוי אם לא להעלים, או אפילו לצמצם - לפחות להציל אתכם מליפול קורבנות לתרמית כזו. כאשר היא משלבת שיטות עבודה מתחום המודיעין העסקי, בינה מלאכותית ואת מהפכת המידע הנגיש של גופים ממשלתיים, היא מפיקה דו"ח בדיקה מקדימה של המכונית אותה רוצים לקנות. רגע לפני שנבין איך זה קורה, רק נגיד שבעולם מתוקן, או פחות מקולקל משלנו, המדינה שמאגרי המידע האלו נגישים עבורה - היא זו שהייתה צריכה להקים פורטל מידע בדומה לשירות ה-CARFAX האמריקני. אבל היא לא, היא לא כי היא נכנעה ללחץ חברות הביטוח להן יש אינטרס להסתיר את עברן של מכוניות שהוגדרו כ"אובדן להלכה". למה? על הדלת המסתובבת הזו שמחזריה מלכודות מוות לכביש כבר סיפרנו לכם בעבר וגם כאן עם פצצות הזמן של "מכוניות ההצפות" שנעות על הכבישים.
"דוח בלק"ר" הוא שם החברה וראשי התיבות שלה מתארים פשוט מאוד את מה שהיא עושה - בדיקה לפני קניית רכב. על ידי ריכוז מידע מגופים ממשלתיים כמו משרד התחבורה, המשטרה, משרד המשפטים, בנק ישראל, רשם המשכונות וגופים אחרים כמו ההוצאה לפועל, מוסכים מורשים, כונס נכסים בנוסף לנתונים נוספים המשקללים את מצב המכונית הנבדקת עם חיתוכים אחרים, מקילומטראז' ועד ירידת ערך, היסטוריית הבעלות של המכונית, מחשבון אחזקה ועוד - מוגש לקונה המתעניין דו"ח מפורט שדוגמה לו תוכלו למצוא כאן, הכולל תובנות ומסקנות, דגשים לבדיקה מעמיקה ואם יש צורך גם אזהרות בנוגע למכונית.
ככלל, חלק גדול מהמידע הזה נגיש לכל אחד, היתרון והערך המוסף של הדו"ח הזה הוא היכולת של המערכת לשלב בין מקורות המידע האלו ועל ידי טכניקות שמגיעות מתחום הסייבר, הבינה המלאכותית והביג דאטה לשלב בינו לבין מאגרי מידע שנצברים אצלם ומהם נבנית מעין "חוכמת המונים" שמאפשרת לדייק את הצפי והתחזיות שמספק הדו"ח. אולם גם בניכוי החלק של החוזי, שילך וישתפר עם הזמן, עדיין מדובר בכלי עוצמתי שלקונה הממוצע והדגש הוא הממוצע ולמטה ממנו - לא הייתה כל גישה אליו לפני כן, ובטח לא היכולת לארוז את המשמעויות שלו לכדי סיכום קל וברור.
מאחורי החברה עומדים שלושה, אסף פכטר (44), אלירן חיון (29) וצחי דסלטו (44) שמגיעים כל אחד מתחום מעט שונה, אבל יחד הצליחו ליצור מערכת שיודעת לשלב בין עולמות הידע שלהם ו"להניח" אותה על הנתונים של מכוניות משומשות.
"בשנים האחרונות חיידק הסטארטאפים דבק בי", אומר פכטר, שהגיע אחרי 20 שנים בעולמות ההייטק, "אני יזם בנשמתי, משקיע, מלווה, ומגייס הון לחברות. לפני בלק"ר ניהלתי את גיוסי ההון לחברות וסטארטאפים על גבי פלטפורמת פאנדיט של פועלים IBI וקבוצת הד סטארט. אני מאוד אוהב לקחת ולשנות תעשיות מסורתיות באמצעות מוצר או שירות חדשני דיגיטלי ולשלב את חוכמת ההמונים. זה האהבה והפורטה שלי". את הצורך בשירות כמו זה שמעניקה החברה, הוא הכיר מהחיים האישיים שלו, "אני חובב רכב ומוטוריקה ובמשך כל חיי הבוגרים סייעתי לעשרות חברים ובני משפחה כשהם היו בתהליך רכישת רכב. זה התחבר לי מעולה עם מה שעושה בלק"ר".
עשו את זה קודם לפניו
דוח בלק"ר אינה החברה או השירות הראשון המאפשר לקבל נתונים אודות מכוניות. אפליקציות ואתרים שונים מציעים שירותים דומים בתשלום או בחינם, כולל כאלו אליהם ניתן להעלות דו"ח בדיקה לרכב שביצעתם כדי שיהיה זמין לשאר הגולשים. עם היכרות של הגופים השונים ומספיק זמן וסבלנות תוכלו לעשות חלק מהבדיקות האלו גם בעצמכם. היחוד שלהם לטענתם הוא בשילוב בין הנתונים האלו, נתונים ממאגרים פרטיים שברשותם ובין כאלו שלא בהכרח יעלו בבדיקות הרגילות, אבל ייקלטו ב"רשת" שלהם לאור שיטות כריית המידע שלקוחות מעולמות הסייבר ובין השאר מצליבות בין סוגי המידע והשלב החשוב יותר - לייצר תובנות על בסיס המידע הזה.
התובנות מחולקות כמו הדו"ח עצמו לשלושה חלקים; בדיקת המוכר עצמו - האם הוא בהליכי חדלות פרעון, פשיטות רגל, האם יש לו חשבונות בנקים מוגבלים, בדיקה משפטית, האם הוא רשום כסוחר אך הציג עצמו כאדם פרטי? ועוד. החלק השני נוגע לבדיקת הרכב - עיקולים, שיעבודים ומשכונים, רישום ירידת ערך או טוטאל לוס אצל חברות הביטוח, תאונות ותביעות ביטוח, בדיקה במשטרה אם הרכב או חלקים ממנו דווחו כגנובים, שקלול מחירונים (לוי יצחק ויד2) ועוד. החלק השלישי הוא מעין סיכום של השניים הראשונים עם תובנות, המלצות וכאמור גם התראות באם נמצאו חריגות במהלך הבדיקה.
הוצאה או השקעה?
אז קוראים לחברה דוח בלק"ר, אבל היא לא מלכ"ר, והשירות עולה כסף. כמה? 149 שקלים לבדיקה בודדת ואם אתם בתהליך שכולל מספר מכוניות יש גם מסלול של "חבילת דוחות" של שלוש בדיקות ב-99 שקלים לכל אחת. כך שלא משנה אם זו המרצדס מתחילת הכתבה או שמדובר במכונית שמחירה 10,000 שקלים, מדובר בהוצאה זניחה יחסית לעוגמת הנפש של לגלות לבד מידע קריטי שהוסתר מכם לגבי המכונית.
בתקופת ההשקה של השירות, יצאה החברה בשיתוף פעולה עם רשת מכוני הבדיקה "טכנו-טסט", במסגרת שיתוף הפעולה הזה, לקוחות בלק"ר שמזמינים בדיקה יקבלו זיכוי בשווי הדו"ח למימוש כאשר ייגשו למכון הבדיקה עם המכונית, כך שלמעשה, עלות הדו"ח מחזירה את עצמה עם ביצוע הבדיקה הפיזית.
בחזרה למרצדס, בתשאול שערכו בבלק"ר הקונה סיפר שהמוכר הכווין אותו למכון בדיקה (טעות גדולה, רק אתם בוחרים את מכון הבדיקה - והמוכר לא צריך לדעת מהו), ובמכון ציינו בפניו שלמכונית הייתה "פגיעה קטנה" בדלת וזו תוקנה ללא פגיעה משמעותית. ובכן, זה לא מה שדווח על ידי חברת הביטוח. בבדיקה עלה שעל פי הנתונים שלה המכונית ספגה תאונה ובעקבותיה נגרם נזק של 73,902 שקלים. לא מה שהייתם מכנים "פגיעה קטנה" "לא משמעותית" או כזו שלא ראויה לציון.
מסתבר שהמכונית נרכשה על ידי סוחר רכב בעל מגרש, שבתקופת הבעלות שלו עברה המכונית את התאונה המשמעותית. ואם כל זה לא שרף כבר את כל הנורות האדומות, הרכב היה ממושכן על שם אדם אחר מזה המצוין ברישיון הרכב.
ואם איך שהסיפור הזה נגמר נשמע לכם כמו "הפי אנד" תשכחו מזה, היא פשוט תחכה לפראייר הבא שיפול בפח, עד שהמדינה תשנה את סדרי העדיפויות שלה ותציב את האזרח הקטן במקום הראשון.