אחרי הדיווחים על שלושה רבעונים פוריים מאוד של גנבי הרכב, כאשר המשטרה לא מרתיעה אותם, בתי המשפט מקלים איתם ובאופן כללי עושה רושם שלכל המערכות מסביב נוח יותר שיגנבו לכם את המכונית מאשר להתחיל להילחם בתופעה הזו - אף אחד גם לא מתפלא שמכת הגניבות כבר לא מוגבלת לשעות הקטנות של הלילה, אלא מצביעה על תעוזה הולכת וגוברת של הגנבים שפעילים כבר בכל שעות היום.
אולם אחד האתגרים שיש לגנבי הרכב בלא מעט מהמקרים הוא זה של הרגעים הקריטיים אחרי הגניבה, או במקרים בהם יש להם חשד כי מתנהל אחריהם מרדף ולאחר ששיבשו את האות הסלולרי של מכשירי האיתור ואיכון ה-GPS. במקרים האלו הם נדרשים להחביא את המכוניות החמות אחריהן מחפשים כוחות המשטרה או חברות איתור כמו פוינטר לפחות "עד יעבור זעם" ולפני שישלפו אותן במועד מאוחר יותר. במיוחד אם מדובר בגניבות מאזורים שאינם סמוכים לקו התפר.
מזה שנים מתנהל קרב מוחות בין יחידות האיתור של המכוניות הגנובות, כוחות אכיפת החוק והגנבים. כאשר אלו האחרונים מחפשים כל הזמן דרכים יצירתיות יותר להעלים את המכוניות הגנובות תוך ניצול של היכרות עם השטח והסביבה. החוליות שפועלות בהרכב של מספר צוותים, בהם גם כאלו שנשלחים לפתיחת הציר בנתיב המילוט מספקים מידע לנהגי המילוט בנוגע להיערכות הכוחות או הקמת מחסומים בנתיב הבריחה המתוכנן. כך למשל בעיקר באזור הדרום מחביאים הגנבים את המכוניות בתוך ערוצי נחלים ונקיקים צרים שלא נראים מגובה פני השטח.
גם השימוש ברחפנים שנכנסו בשנים האחרונות כחלק מכלי האיתור של צוותי האכיפה בפוינטר הציב אתגרים חדשים לגנבים. בחלק מהמקרים במקומות המחבוא המיועדים ממתין לגנבים צוות נוסף המכסה את כלי הרכב ביריעות ולעיתים אף ברשתות הסוואה ועליהן מפוזרת אדמה ש"מעלימה" את הרכב מעיני המחפשים. כאשר המטרה היא לשוות מראה שדומה ככל האפשר לפני הקרקע. אולם בחודשים האחרונים הם עולים מדרגה עם הקפדה על כיסוי מלא של המכוניות כולל שימוש בשטיחוני הרכב על מנת לכסות את הפנסים ומחזירי האור של המכוניות על מנת למנוע החזרי אור.
כאשר הם לא באיזורים מדבריים, עושים הגנבים שימוש בפרדסים ומטעים כ"מחסנית" מכוניות שם הן "מתקררות" אחרי הגניבה ומשם הגנבים אוספים אותם מאוחר יותר. בעונות בהן העצים עמוסי פרי והעלים מספקים מסתור, השורות הצפופות יחסית של עצי הפרי וחופת העלים מאפשרים הסתרה של המכוניות ולעיתים קשה להבחין בהן גם במבט מלמעלה. צוותי השטח של פוינטר מספרים כי בהרבה מקרים משקיעים הגנבים גם מאמץ בטישטוש דרכי ההגעה שלהם למקום על מנת למנוע מהמחפשים רמזים בנוגע למקום המסתור.
בחודשי הקיץ נעשה שימוש בשיטה נוספת - כיסוי באמצעות ערימות קש ושיחים על מנת להסתיר את המכוניות, שלעיתים אפילו מכוסות כולן בצמחיה התלושה מהקרקע. יחד עם זאת, בשימוש בצמחייה יש מגבלת זמן שכן כעבור כמה ימים זו מתחילה להתייבש והבדלי הגוונים חושפים את המסתור.
בשלב הבא, כאשר התצפיות שנותרות במקום מודיעות לגנבים שהחיפושים עברו לתא שטח אחר, הם חוזרים ושולפים את המכוניות לפני העברה שלהן לשטחי הרשות. שם מתנהל המשך הסחר בהן בשני מסלולים אפשריים. בראשון, אלו כנופיות המתמחות בתוצרים ואף דגמי מכוניות ספציפיות הנגנבות על פי הזמנה מראש וכאשר לכל מכונית יש כתובת ידועה מראש. במקרה השני, כאשר אלו גנבים "פרילנסרים" הם מנסים למצוא קונים למכונית שנמכרת למרבה במחיר.