הכבישים הריקים למדי של בירת צפון קוריאה הכילו תמיד בעיקר כלי רכב מתוצרת רוסית. אבל מבקרים מערביים הופתעו שוב ושוב לראות בהם לא מעט מכוניות מערביות, כולן מדגם אחד: וולוו 144. הם לא ידעו שמדובר בתוצאה של שוד המכוניות הגדול בהיסטוריה.
צפון קוריאה מפעילה כבר שנים מערך של פעילויות פליליות של הפצת סמים, זנות, זיוף כספים, ובשנים האחרונות ברוח הזמן שוד ביטקוין ופשעי קריפטו נוספים. כך שיחסית לפעילויות אחרות של הממשל בפיונגיאנג גניבת 1,000 מכוניות לא נראית כדבר הגרוע ביותר.
אבל מדובר בפרשה שבשנה הבאה ימלאו לה 50 שנה, היא עדיין לא סגורה, ומעידה יותר מכל על חוסר הבושה של הממסד הצפון קוריאני, שלא נבוך מכך שעדויות לגניבה כזאת נעות בפומבי בארצו.
שבדיה הייתה אחת המדינות המערביות היחידות ששמרו על קשר עם הממשל הקומוניסטי, ועוד במלחמת קוריאה סיפקו לו בית חולים שדה, בזמן שהוא נלחם בכוחות המערב בהובלת ארה"ב.
באמצע שנות ה-70, בתקופה של בנייה מחדש של הכלכלה המקומית שמחו השבדיים לסמן את צפון קוריאה כשוק למוצרים התעשייתיים שלהם. צפון קוריאה ביצעה אז הזמנה גדולה שכללה ציוד כרייה וגם 1,000 דגמי וולוו 144 ידניים, שנועדו רשמית לשמש כמונית בבירת המדינה.
המכוניות הגיעו לצפון ב-1974, אבל מה שלא הגיע בחזרה הוא התשלום: סכום של 70 מיליון דולר במקור עבור העסקה כולה תפח מאז לחוב בשווי 332 מיליון דולר, שמעולם לא שולם, למרות שהשבדים מקפידים עד היום לתזכר את הצפון קוריאנים לגביו פעמיים בשנה.
עד העשור הראשון של המאה ה-21, כאשר המכוניות האלה כבר היו בטריטוריה של מועדון החמש, הן עדיין היו מראה נפוץ בפיונגיאנג, אם כי בשנים האחרונות נראה שהזמן עושה את שלו והן נעלמות לאט לאט מהכבישים, אחרי שנסעו יותר מחצי מיליון קילומטרים כל אחת.
וולוו עצמה לא נפגעה כלכלית מההונאה: העסקה זכתה לביטוח הסוכנות לסחר חוץ של השבדים, כך שהיצרנית קיבלה את כספה, והעם השבדי נאלץ בעל כורחו לממן לצפון קוריאנים משלוח של רכבי יוקרה.
עוד סיפורים על וולוו:
הג'יפון החשמלי המוזל של וולוו אצלנו עוד השנה
איך ה-740 הצילה את וולוו