אוהבים לנהוג? קבלו כביש באוסטריה שהוא רכבת הרים

שם: סילברטה פאס
מיקום: סמוך לעיירה Galtur, מערב טירול, אוסטריה.
יעדים קרובים: כשעתיים נסיעה מאינסברוק ו-2.5 שעות נסיעה מציריך.
אורך: 22 ק"מ
מתי לנהוג: באביב ובקיץ.
מכונית: אודי RS e-tron GT.

האלפים האוסטרים בכלל וחבל טירול בפרט הם מהאזורים המרהיבים באירופה. רוב התיירים מגיעים לפה לעשות סקי בחורף אבל הנופים המרתקים, ההרים התלולים והעיירות הפסטורליות הופכות את האזור לאחד המקומות המוצלחים לטיול טוב בקיץ. בפינה המערבית של אוסטריה ממש לפני הכניסה לליכטנשטיין, מסתתר לו מעבר הרים קטן שהוא פנינה של ממש לנהיגה - סילברטה פאס.

עד כמה הוא טוב? היינו מכניסים אותו בשמחה לרשימת כבישי הנהיגה הטובים באירופה.

לפרקים הקודמים בסדרה:
כביש B2500: הפתעה ביער השחור
ריידברג פאס באלפים: 10 ק"מ של סיבובים רצופים

בדומה לרוב כבישי הנהיגה המוצלחים גם סילברטה לא נמצא על כביש ראשי. מעבר ההרים מסתתר בעמק קטן דרומית לכביש המהיר S16 המוביל מאינסברוק לשוויץ. המעבר לא פתוח כל השנה אלא רק בהתאם לתנאי מזג האוויר. בדרך כלל הוא נפתח בסוף מאי או תחילת יוני ונשאר פתוח עד נובמבר.
הכביש עצמו הוא כביש אגרה, על הפריבילגיה לנסוע ב-22.3 הקילומטרים המפותלים תשלמו כ-18 יורו. אותנו הפקיד בכניסה הפתיע עם כרטיס במחיר של 14 יורו. זאת לא דיפלציה באוסטריה, אלא העובדה שהגענו עם רכב חשמלי.

הכביש שחוצה את הרכס נולד כתוצר לוואי. עוד בשנות ה-30 של המאה הקודמות נבנתה באזור דרך כדי להעביר ציוד כבד במעלה ההר, ציוד ששימש לבניית סכר ותחנת כוח. בהמשך שודרג הכביש, ראשית בצידו המזרחי ורק אחרי מלחמת העולם השנייה נבנה החלק המערבי והתלול כגישה נוספת משוויץ לאזור טירול. ב-1954 נפתח הכביש לקהל הרחב במתכונתו הנוכחית.

הפערים בין שני צדדיו של מעבר ההרים סילברטה (Silvretta) לא היו יכולים להיות דרמטיים יותר. הצד המזרחי ממנו אנחנו בדרך כלל מתחילים מטפס במתינות, כאשר נקודת ההתחלה היא בגובה של כ-1,700 מטר ושיא הגובה של המעבר הוא רק כ-300 מטר גבוה יותר. הצד המערבי תלול בהרבה עם הפרש גבהים של כ-1,000 מטר, וסגנון הנהיגה בין שני החלקים שונה לחלוטין.

מיד אחרי הקופות למגיעים ממזרח הכביש נפתח ומאפשר להדביק את הרגל לדוושה. הנוף במקטע הזה מרהיב בשעה שאתם מטפסים לאורכו של עמק ירוק העטוף בהרים מושלגים. ביום המבחן העננים כיסו את העמק והעניקו לו מראה חורפי וקצת משקעים.

הסיבובים הראשונים מהירים מאוד, כל כך מהירים שאפשר לשבור את מגבלת המהירות עמוק בתוך הסיבוב. צריך לנהוג פה בשום שכל כי מפעם לפעם מגיח קרוואן ממול או רוכב אופנוע שטס מהצד השני. גם רוכבי אופניים אוהבים את המקטע הזה אבל הם זזים בקצב צב לעומתכם.

אחרי 5 קילומטרים מאוד מהירים צריך לבלום חזק כי הכביש המהיר חותך בחדות ימינה ושמאלה בפניות 180° איטיות יותר ומטפס בחדות לשיא הגובה. הגעתם לשיא בשלום? העיפו מבט חזרה למטה. אם הכביש נקי יחסית רדו ותעשו את זה שוב כי בהמשך כמות התנועה תתגבר.

סיימתם? זה הזמן לעשות "סוויץ" בראש ולעבור למקטע המערבי. פה הסיפור כאמור שונה לגמרי.
סך הכל יש במעבר ההרים סילברטה 34 פניות "ראש סיכה" חדות וכמעט כולן נמצאות בצד הזה. כשמגיעים מלמעלה פוגשים חנייה גדולה עם תצפית יפה, מיד לאחריה יש מספר סיבובים מתונים שמובילים לאגם ולסכר התחתון. מאותו רגע ועד לקופות למטה הכביש מציע סיבוב חד אחר סיבוב חד. שדה הראייה פה הרבה פחות טוב וצריך להעיף מבט עמוק לתוך הסיבוב כדי להתכונן למכוניות שבאות ממול.

לקראת כל סיבוב נדרשת בלימה משמעותית כי הירידה תלולה והישורות מאפשרות לצבור מהירות. הסיבובים בשיפוע חד יחסית והצמחייה העבותה מתחת ל-1,600 מטר מסתירה את המשך הדרך. כשעולים חזרה צריך להגיע עם מכונית חזקה מספיק כדי שגם במעלה ההר תוכלו להנות. לסילברטה הגענו הפעם עם אודי RS e-tron GT על 646 כוחות הסוס שלה, אז לפחות לנו העלייה התלולה הרגישה כמו עוד ירידה.

הקסם הגדול ביותר של סילברטה מתבטא באיכות. העובדה שמדובר בכביש אגרה מבטיחה שבכל אביב מישהו משקיע את הכסף שנצבר בקופה לתיקון בורות ומעקות ובעיקר בשדרוג האספלט. האחיזה של האספלט, גם במזג אוויר גשום, יוצאת מהכלל והשיפועים פה מושלמים. יש מאות סיפורים ואגדות שנולדו במערב אירופה, אחד לפחות צריך להיות על סיינט סילברטה, שישן שנת חורף עמוקה במערה ומתעורר באביב כדי לוודא שסילברטה תמיד מוכן לקבל נהגים ממהרים. לפחות ככל שזה נוגע לרשויות המקומיות הרכב שלכם אמור להישאר במסלול.

הנוף, גם בצד הזה יפה מאוד עם הפרשי גובה גדולים וקצפת על ההרים. איזה צד יותר יפה? תלוי במזג האוויר ובטעם האישי שלכם. הנודניקים יצדקו אם הם יגידו שיש כבישים יפים מזה, אבל כבישים טובים יותר? אין הרבה כאלו.

מעבר ההרים סילברטה פתוח כל יום בקיץ, שעות הפתיחה ומצב הכביש מפורסמים באתר https://www.silvretta-bielerhoehe.at/en/Silvretta-Hochalpenstrasse. הנסיעה לפה לא טריוויאלית ורוב מי שיגיח לאזור יעשה את זה בדרך לטיול בטירול או בנסיעה מדרום גרמניה למזרח שוויץ. אם אתם רוצים לבלות יום במקדש הנהיגה הזאת, שווה למצוא מקום לינה בסביבה, באמת שלא חסר.

האטרקציות באזור כוללות בעיקר המון טיולים רגליים בכל רמות הקושי. מהליכה קצרצרה לשרידי מצודת קרונבורג (Kronburg) אותה אפשר לראות מכל כביש בסביבה ועד למסלולי הליכה של מספר ימים בתנאים אלפינים.

אם אתם לא מפחדים מטיסות כנראה שגם זה לא יזיז לכם. בכפר Galture כמה קילומטרים מערבית לכניסה לסילברטה יש מוזיאון לזכר 31 הנספים במפולת שלגים שאירעה במקום ב-1999. המוזיאון מסביר על החיים בסביבה אלפינית, הסכנות ודרכי ההתמודדות. על המקרה עצמו תוכלו ללמוד יותר בפרק בסדרה "שניות מאסון". פעם בחודש בעונות רלוונטיות יש פה גם ראלי של מכוניות עתיקות שעוברות במקום. תוכלו לראות מתי בדיוק באתר האינטרנט של מעבר ההרים.

ממש במעבר מגרמניה לחבל טירול, באזור טירת נוישווינשטיין המפורסמת יש גשר תלוי עצום הנקרא Highline 179. אם אין לכם פחד גבהים, זאת גם אטרקציה מעניינת וגם ניתן לשלב אותה עם שלל מסלולי הליכה. האמת, יש בסביבה עוד המון אטרקציות אך רובן נמצאות צפונית יותר בדרום גרמניה או במזרח טירול קרוב יותר לעיר אינסברוק.

קשה להאמין שהצלחנו להתאפק 800 מילים בלי לדבר יותר מדי על המכונית שהצטרפה למבחן הזה (אבל התפלק לנו קצת). האודי RS e-tron GT היא כנראה אחת המכוניות המוצלחות ביותר לנהיגה בצד החשמלי של יחידות ההנעה ואולי בכלל. היא כל כך מהנה, שהחוויה איתה הייתה לא פחות מוצלחת מהמכונית הקודמת שהבאנו לכאן - אודי R8 ספיידר.

כבר אמרנו שלכל כביש יש את המכונית שלו, במקרה של סילברטה אפשר לבחור אפילו צד. בקטעים המהירים של החלק המזרחי ה-RS החשמלית מבזיקה בין הסיבובים ויכולה להגיע (היפותטית כמובן) למהירויות אוטובאן פלוס. האחיזה שלה טובה יותר מהאיכות של הכביש והיא מרגישה כאילו היא נולדה למקטע הזה.

בחלק המערבי המצב מעט שונה. זה לא שהאודי המפלצתית מתקשה להתקדם בעלייה חלילה. העניין הוא שכאן הרוחב האדיר שלה יחד עם שדה ראייה פחות טוב וסיבובים חדים כולם ביחד עודדו אותנו להוריד קצת קצב. גם הבלמים שלה היו יכולים להשרות מעט יותר ביטחון בירידה.

כשמטפסים שוב, ה-e-tron הספורטיבית פשוט מעלימה את השיפוע. רק מכוניות אחרות בסביבה חושפות עד כמה העלייה הזאת תלולה. בביצועים מתחרה היכולת המפתיע לצלול לתוך הפניות. קשה להאמין שהאודי הזאת מצליחה לסחוף 2,400 ק"ג פנימה לסיבובים בנחישות כזאת. ביציאה מהסיבובים היא מעדיפה ניטראליות על פני משחקי משקל ובדרך כלל (גם בעליות) תת היגוי יגיע מוקדם והיגוי יתר, או אפילו קצת הידוק של הסיבוב כמעט ולא יופיעו.

ואחרי כל אלו, הירידות הארוכות מצליחות לטעון הרבה חשמל חזרה לסוללה. תאמינו או לא, בסוף יום הנהיגה הארוך היא לא הייתה רחוקה מצריכת החשמל אותה היא השיגה בנסיעה קבועה באוטובאן. ולא, ממש לא ריחמנו על דוושת התאוצה.

מעבר ההרים סילברטה הוא אחד מכבישי הנהיגה הטובים ביותר שתוכלו לחוות. הנהיגה כאן משלבת בין תשתיות נהדרות ותכנון, שמרגיש בחלקים מסוימים כמעט כמו מסלול מירוצים באיכותו, לבין אורך מכובד, תנועה לא עמוסה מדי, נוף מרשים ושני צדדים שמספקים חוויית נהיגה כל כך שונה. סילברטה הוא כביש טוב מאוד מאוד, אבל הוא לא מושלם. אולי עוד כמה סנטימטרים לרוחב, שדה ראייה טוב יותר ומגוון רחב יותר של סיבובים היו מביאים אותו לדרגת שלמות.

מצד שני, אם אתם חובבי נהיגה ואתם בסביבה עם הרכב הנכון, אל תחמיצו.

איכות סלילה: 4.5/5
כמות תנועה: 4/5 (כלומר ריק)
שדה ראייה: 3/5
חוויית הנהיגה: 4.5/5
נוף: 4/5
ציון כולל: 4.5/5