לשרת התחבורה מירי רגב היה רגע של וידוי אישי במסיבת העיתונאים להשקת רפורמת "צדק חברתי" שקידמה בשנה האחרונה. רגב נזכרה כיצד הייתה נוסעת כנערה צעירה באוטובוס איטי ועתיר תחנות מקריית גת לתל אביב כדי לקנות נעלי לק לחג. "זה היה אירוע שאני והחברות חיכינו לו כל השנה", התוודתה.
חמישה עשורים אחר-כך לא הרבה השתנה. קו 369 שעוצר בצומת פלוגות הסמוכה לעיר פעם בחצי שעה נזקק ל-17 תחנות כדי להגיע לתל אביב. לקריית גת, עיר עם כמעט 70 אלף תושבים, פי 3 ממה שהיו בה כשרגב גדלה בה, אין עדין קו ישיר או מהיר לגוש דן. יש רכבת מהירה מאוטובוס, אבל התחנה שלה נמצאת בשיפולי העיר.
האם הרפורמה של רגב, שאחת ממטרותיה המוצהרות היא לסייע לפריפריה, תשפר את מצבה של קריית גת מבחינה תחבורתית? כרטיס חופשי חודשי כולל רכבת יעלה מהיום לתושבי העיר 205 שקלים, חיסכון של 205 שקלים בחודש. הטבה נאה של 2,460 שקל לשנה, אבל אזור תל אביב עדיין ישאר במרחק של יותר משעה נסיעה בתחבורה ציבורית.
הרפורמה לא תקצר את זמן הנסיעה בין שתי הערים, לא תקל על תושבי קריית גת ליהנות משפע המשרות בשכר גבוה ואפשרויות ההשכלה הנרחבות יותר שממתינות במרכז. מי שגר בפריפריה כדי ליהנות מעלויות הדיור הנמוכות יותר, יאלץ להמשיך לעבוד במשכורת נמוכה יותר, או לבזבז זמן רב יותר בכל יום בדרכים.
רגב הציגה במסיבת העיתונאים תוצאות של סקר שלא נמסר מי ערך ומתי, לפיו הוזלת החופשי חודשי תעודד שימוש בתחבורה הציבורית. אבל בתקופה שבה הרשות לתחבורה ציבורית עוד עשתה סקרים מקצועיים ולא כדי לרצות אף שר, רק לפני שנה, היא שאלה נוסעים מה יגרום להם להגביר את השימוש באוטובוסים וברכבות. הרבה יותר נשאלים ציינו תח"צ מהיר יותר - כלומר נת"צים - מסלולים טובים יותר, נסיעה מהירה יותר (קווים ישירים, נת"צים) וחווית נסיעה נעימה יותר עוד לפני המחיר.
רן שדמי, איש המקצוע שניהל אז את הרשות לתחב"צ כבר לא במשרד. בדיוק כמו אמיר אסרף, איש המקצוע שניהל את הרשות כשרגב הגיעה למשרד התחבורה בקדנציה הקודמת. שניהם הוחלפו במינויים פוליטיים חסרי ניסיון בתחום. ונת"צים? רגב עושה הכל כדי לסתום אותם ברכבים פרטיים, שמאטים את האוטובוסים.
ב-240 מיליון השקלים בשנה שעלה השלב הראשון של הרפורמה אפשר היה להוסיף תדירויות לקווים קיימים, ולפעיל אותם עד שעות מאוחרות יותר. אפשר היה להוסיף קווים חדשים. אפשר היה לשלם יותר לנהגי אוטובוס חדשים כדי שיבואו למקצוע שבו חסרים 4,000 עובדים, ולא יהיו יותר ביטולי נסיעות בהיעדר נהג זמין.
מה שמוגדר כרפורמה הוא יותר בגדר שוחד פוליטי. ברגע שמרב מיכאלי ואביגדור ליברמן העלו ברפורמת המחירים הקודמת את מחיר הנסיעה בערים חרדיות או מתחרדות כמו בית"ר עילית, אלעד, טבריה, אופקים, ונתיבות מ-2.5 ל-5 שקלים, הפוליטיקאים החרדים שהשיגו את ההנחות האלה, סימנו אותה. הם דרשו את הביטול בהסכמים הקואליציונים ורגב התאמצה לרצות את השותפים בזמן רגיש לקיומה של הממשלה. יש חוק גיוס תלמידי הישיבות ויש חוק גיוס הרב קו.
אפשר לראות את זה גם במהלך של הנחת 33% לצעירים בני 18 עד 26 בתחבורה הציבורית. בני 18-21 שמתגייסים לצה"ל ממילא נוסעים בחינם, כשהמפקדים שלהם משחררים אותם לצאת מהבסיס. רוב אותם חיילים, בזמן השירות וגם לאחריו, ירצו לצאת לבלות בשבת או לפגוש חברים. אבל אז לא תהיה להם תחבורה ציבורית.
לשאלת וואלה במסיבת העיתונאים אמרה רגב שלא תאפשר גם לחברות פרטיות המעוניינות בכך להפעיל תחבורה ציבורית בשבת, בטח שלא תפעיל בעצמה. אז מה שווה הנימוק להנחה "לעודד צעירים להתרגל להשתמש בתחבורה ציבורית ולא ברכב פרטי"? או ששוב מדובר בכיסוי להטבה לאותם צעירים שלא מקבלים נסיעה בחינם כלובשי מדים כי אינם מתגייסים?
הרפורמה בתחבורה הציבורית היא בזבוז כסף ציבורי. היא משרתת צרכים פוליטיים ולא תחבורתיים. היא תשאיר את הפריפריה תקועה בדיוק באותו מקום, ולא תקדם בסנטימטר את החזון החשוב של חיבור ישראל, הוזלת עלויות הדיור ומתן סיכוי שווה לכל תושב במדינה לרכוש השכלה ולהתפרנס. אבל כמו הסירוב לטפל בגשר הרכבת מעל כביש מספר 1, היא תקדם את הישרדות הממשלה, וזה הדבר החשוב היחיד כיום עבור מקבלי ההחלטות.