לפני כשנתיים פגשנו בישראל את הנציג הראשון של יצרנית הרכב הסינית הונגצ'י, זו שסיפקה במשך שנים את מכוניות השרד של בכירי השלטון הסיני, ועברה מהפך חשמלי כדי לשרוד בעידן החדש.
אז היה ה-e-HS9 בודד למדי בשוק שניסה לפתות לקוחות עם המושג הערטילאי "יוקרה סינית", מאז, ועם הצטרפותם של עוד מותגים שמכנים את עצמם כך, נראה שגם אם לא מדובר על מותגי היוקרה המסורתיים, לפחות הצליל הוא כבר משהו שמתחילים להתרגל אליו.
וכמו ניו, אקספנג וזיקר, גם הונגצ'י מעמידה עכשיו חשמלית ייעודית בשוק הזה של מכוניות סדאן שמנסות לפתות את הלקוחות באמצעות מרווח, ביצועים ובעיקר תג מחיר שמציע אלטרנטיבה למותגי היוקרה הגרמניים והאירופים.
מבחינת העיצוב החיצוני, מדובר בעוד מוצר העתק-הדבק תוצרת תעשיית הרכב החשמלית והסינית. חזית אטומה, פנסי חזית צרים, ידיות דלתות שקועות, ומרכב דמוי קופה. היא כן לוקחת כיוון אחר לגמרי מה-EH9 שהמראה שלו, איך נאמר, קשה לעיכול.
מבחינת מימדים היא מתמקמת במין שלב ביניים בין מכוניות המנהלים כמו ניו ET5, אקספנג P7, יונדאי איוניק 6 וטסלה מודל 3 ובין מכוניות הסאלון כמו הניו ET7 או ג'נסיס G80 החשמלית. במספרים זה אומר אורך כללי של 4.98 מטר, 1.92 לרוחב, גובה של 1.49 מטר ובסיס גלגלים של 3 מטר.
ההנעה היא אחורית או כפולה, כלומר עם מנוע בודד או צמד, כאשר בגרסה החזקה ביותר היא מציעה 619 כ"ס ו-3.5 שניות ל-100 קמ"ש. ישנם גם שני מארזי סוללה מתוצרת CATL: טווח המשוער בתקינה אירופית עומד על כ-450 ק"מ בגרסת ה-85 קוט"ש או 615 ק"מ בגרסת ה-111 קוט"ש. כלומר - על פניו חופף את המקובל בסגמנט, אלא שלמתחרות כמו איוניק 6 סוללות קטנות בהרבה (77 קוט"ש).
היות וייבוא הדגם צפוי בפועל רק בסוף השנה, מוקדם לדבר על רמות גימור ואבזור. אם כי אלו צפויים להיות גבוהים, לפחות לטענת היבואנית וניסיון העבר. לגבי המחיר, אם תשמור היבואנית על התמחור המקורי של הדגם בסין, צפויה פה תחרות מעניינת.
שכן שם ה-EH7 בגרסת הכניסה שלה חופפת במחירה לגרסת ה-2X4 של האקספנג P7 בהספק 276 כ"ס שעולה בישראל 230 אלף שקלים.