כבר יותר מעשור שקו הרכבת הישיר מהנגב המערבי לגוש דן, עורק החיים של תושבים רבים מהאזור שעובדים או לומדים במרכז, היה נסגר בתקופות של מתיחות עם החמאס. אבל מאז פרוץ המלחמה הוא נסגר סופית לאחר שפיקוד הדרום ואג"ת קבעו שהפעלתו מסוכנת מדי כי חלקו, בעיקר באזור גשר שדרות, חשוף לירי טילי נ"ט מעזה.
ההערכה המחודשת, בין השאר בעקבות אמצעי לחימה חדשים שהפעיל החמאס במלחמה, הביאה להמלצה להחמרת המיגון. הבעיה מוכרת מאז 2014, אך בעבר דובר על צורך בהוספת מיגון לקטע בן 250 מטר, כעת הדרישה של צה"ל היא להוסיף מיגון לקטע בן 8 ק"מ, בעלות של 800 מיליון שקל.
משרדי התחבורה והביטחון נלחמים זה בזה מהיכן יגיע הכסף, ובינתיים הבטיח מנכ"ל משרד ראש הממשלה יוסי שלי, כי הנושא יזכה לתקצוב של 200 מיליון שקל, והשאר יצטרך להגיע מהמשרדים. עד עכשיו לא נסגר נושא המימון, התכנון מתקדם בעצלתיים, ותושבי הנגב המערבי כבר מתקשים להאמין שההבטחה של שרת התחבורה מירי רגב לפתור את הבעיה בתוך שנתיים תמומש.
סקר שביצעה תנועת "עתיד לעוטף", בקרב כ-1,000 תושבי ותושבות העוטף בנושא סגירת הקו הישיר,
חושף לראשונה את המחיר הכבד שמשלמים התושבים שהמדינה מנסה להחזיר לבתים שאליהם פלש החמאס ב-7 באוקטובר בפגיעה באיכות החיים, בפרנסה ובחיבור למרכז הארץ.
כרגע יכולים התושבים למרכז דרך תחנת באר שבע, במסלול ארוך יותר המחייב החלפת רכבת וזמן המתנה בתחנה, או באמצעות שאטלים שאינם מסונכרנים לרכבות היוצאות מאשקלון. רק שהשאטלים וזמני היציאה שלהם לא מופיעים באפליקציית הרכבת, ופועלים רק בתדירות של אחת לשעה.
אפשרות אחרת היא שימוש בקו 378, שסובל מבעיית תדירות ומרמת שירות נמוכה בדמות נהיגה מסוכנת של נהגיו, שגם מדלגים על תחנות. כך יוצא שנסיעה למרכז שבעבר ארכה כשעה, נמשכת כעת יותר משעתיים, עבור מי שאין לו רכב פרטי.
מהסקר עולה ש-93% מהתושבים הגבירו משמעותית את השימוש ברכב הפרטי בעקבות סגירת הקו בעלויות נסיעה גבוהות בהרבה, ותוך שהם תורמים לעלייה בעומסי התנועה. רק 12% מהתושבים נעזרים בפתרונות המוצעים של רכבת ישראל. כמעט 90% אינם מרוצים מהאפשרות לנסוע לתל אביב דרך באר שבע או באוטובוסים.
"נורא. התחושה שאנחנו אזרחים סוג ב' פשוט קשה. בכזו קלות פשוט מבטלים את הרכבת. כמה שנים אנחנו סובלים מזה? האם הפתרון הוא למגן את הקו? ואם הצד השני ימצא עוקף מיגון, מה יקרה אז? נסגור את הרכבת לצמיתות? ממש לא פיתרון!" כתבה יהודית, תושבת שדרות.
"פוטרתי מהעבודה בגלל השינוי ברכבות והתארכות הנסיעה, יותר מזה - אין", כתב א', תושב העיר.
באופקים המצב אינו טוב יותר: "אין לי זמו עם הילדים, אני חוזר הביתה כשהם כבר ישנים", כתב תושב העיר.
"פעם יכותי לנסוע בכיף, פעם גם היו רכבות לילה, עכשיו כלום. גם אוטובוסים נוסעים פחות. נא לעזור לאנשים שחזרו ל'גבול'. גם ככה אי אפשר ללכת לאף מקום", כתב ח' ממפלסים.
תנועת "עתיד לעוטף" הוקמה בידי תושבי הנגב המערבי, שנאבקים לשיקום חבל הארץ המותקף. "רכבת הנגב המערבי היא בלון החמצן של העוטף וגורם מרכזי שמניע את כל כלכלת האזור. בהיעדרה, כל דיבור על 'שיקום העוטף' הוא בגדר מס שפתיים ותו לא", אומר אהד כהן, מנכ"ל התנועה. לדבריו, "יש אלפי מפונים שבדיוק עכשיו מתלבטים אם לחזור הביתה או להאריך את השכירות במרכז בשנה נוספת, ולא חוזרים בגלל שאין להם רכבת לעבודה. אנחנו לא רוצים לחכות שנתיים לסיום העבודה, ולא רוצים להמשיך במדיניות המיגון. ראינו מה היה שווה המכשול, ואיך מיגוניות הפכו לגיא הריגה. צריך להחזיר את הרכבת עכשיו".