לפני 14 שנים הגשים גיל דבורה חלום, כשרכש בפורטוגל ב.מ.וו איזטה מודל 1959.
"חיכיתי לרגע הזה הרבה שנים. זה אוטו שכולם מחייכים אליו ברחוב, אפילו תינוקות מסתכלים עליו. אוטו כל כך מכוער שהוא יפה", מספר דבורה.
המכונית הקטנטנה, 2.3 מטר אורך בלבד, נראית כמו מכונית ילדים אבל היא הצילה כלכלית את ב.מ.וו. בשנות ה-50 לא היה ביקוש למכוניות הגדולות שבהן התמחתה היצרנית הבווארית, והלהיט בגרמניה היו "מכוניות הבועה" הזולות. ב.מ.וו רכשה רשיון לייצור אחת מהן, האיזטה האיטלקית, שיפרה אותה, והחלה למכור אותה בעצמה, מצוידת באחד ממנועי האופנועים שלה, ועם כניסה לתא הנוסעים מדלת שהייתה כל חלקה הקדמי, וחייבה הגה מתקפל.
מיוחד לוואלה רכב:
מבחן הזמן: ב.מ.וו i3 החשמלית מול ב.מ.וו איזטה
בלעדי: נהגנו במיקרולינו החשמלית, שמחזירה את האיזטה לחיים
בין 1955 ל-1962 נמכרו יותר מ-161 אלף מכוניות כאלה, עם מהירות מירבית צנועה של 85 קמ"ש, וב.מ.וו השיגה את המימון לפתח דגמים גדולים ורווחיים יותר, בהתחלה ב.מ.וו 700 ובהמשך סדרה 02.
האיזטה של גיל שופצה, מנוע ה-300 סמ"ק נשלח לגרמניה, והיא הייתה חלק מאוסף קלאסיות שבשיאו כלל 15 מכוניות. "אף פעם לא בדקתי את המהירות המרבית שלה, 60 קמ"ש בהחלט מספיקים כדי ליהנות ממנה. סמארט של הזמן ההוא".
גיל מבקש על האיזטה 250 אלף שקל, פחות או יותר מחירה הצפוי של סדרה 1 החדשה שתושק בקרוב. לאינסטינקט הישראלי שקופץ עכשיו "כמה?!" נגיד שסקירה קצרה של אתרי מכירות קלאסיות באירופה ובארה"ב, מעלה שאיזטות מהשנים האלה נמכרות ב-30 עד 70 אלף יורו/דולר בהתאם למצבן ולהיסטוריה שלהן, ולכך צריך להוסיף כ-100% מיסוי, שכן המדינה לא מוותרת על חלקה גם ממכוניות אספנות.
