אנחנו יכולים לתמרן לעומק הרצועה, להרים מבצע ביפרים בלבנון, להפגיז סירי ג'חנון בתימן ועל פי מקורות זרים גם להתקשר למתקני הגרעין באיראן ולשאול אותם אם יש להם מים כבדים או רגילים בברז - אבל מול כנופיית גנבי הרכב עומדת מדינת ישראל בחוסר אונים מביש, כאשר אלו מסובבות אותה על האצבע הקטנה והופכות את קו התפר לאוטוסטרדה של מכוניות גנובות.
בהיעדר שקיפות של המשטרה וחוסר נכונות של חברות הביטוח לחלוק את המידע הזה, הנתונים הרבעוניים של חברות האיתור הם המקור שמאפשר הצצה לתעשייה הרוחשת של גניבות רכב בישראל. ועל אף שהן חברות מסחריות בעלות אינטרס במסירת הנרטיב, גם אם הנתונים שלהם מושפעים מכך, תמונת המצב העולה מהם היא קשה מאוד.
חשיפת וואלה רכב:
דגמי הרכב הנגנבים ביותר בישראל
בזמן שהמשטרה מסרבת לפרסם נתוני גניבות רכב, כמו נתוני פשיעה אחרים, נתוני חברת איתור והשבת הרכב איתוראן לסיכום שנת 2024 מגלים כי השנה נרשמה עלייה של 11% ביחס לשנה הקודמת, בחברת פוינטר מצביעים הנתונים על גידול של 15%.
הנתונים של איתוראן נשענים על ממצאים מ-850 אלף מנויי החברה, כאשר הסיבות הן אותן סיבות: ביקוש לחלקי חילוף, מכירת מכוניות גנובות ברשות הפלסטינית ושימוש עצמי של הגנבים. על שתי התופעות האחרונות הרחבנו בחשיפה קודמת על כך שהגנבים אפילו לא טורחים להסיר את הלוחיות הצהובות וסוחרים במכוניות בפייסבוק בגלוי. ואם זה לא מספיק, באיתוראן אומרים שהתחזית היא להתגברות והמשך המגמה גם ב-2025.
שיטות הגניבה המתוחכמות חוברות לתעוזה שמגלים הגנבים, וכך כאשר 66% ממקרי הגניבה נעשים על ידי חיבור לשקע OBD של הרכב או קידוד של המחשב שגורם לו לזהות את הגנב כמשתמש החוקי, לגנבים אין שום בעיה לעשות את זה לאור יום שכן הפעולה לא נראית חריגה, שיעור הגניבות שמבוצעות בשעות היום כבר מגיע ל-35%, כלומר אחת מכל שלוש מכוניות פשוט נגנבת בגלוי, לאור יום. פריצה לרכב מהווה 16% ממקרי הגניבות, אחריה שימוש במפתח שהושאר ברכב או רכב מונע (11%), גרירה או העמסה של רכב עם 6% ושוד ישיר של הרכב מבעליו עומד על אחוז אחד. בפוינטר מצביעים על השימוש הנרחב (80%) במשבשים סלולריים, במטרה לטרפד ניסיונות איתור של הרכב הגנוב. כמו גם על ירידה משמעותית במקרים של גניבה מבית הלקוח, ככל הנראה כתוצאה מהעליה בכוננות הבטחונית - כשרוצים אפשר.
הביקוש לחלפים לכלי רכב פופולריים והעובדה שטעם הגנבים כטעם הקהל הרחב מביאים לכך שכמחצית מהמכוניות שנגנבות הן קרוסאוברים או רכבי שטח (49%), מכוניות רגילות על שלל הגדלים שלהן מהוות 31%, כלים דו גלגליים הם 11% מסך הגניבות וכלי רכב מסחריים מהווים 6% מהגניבות.
לגיל המכוניות יש משמעות כאשר השנים ה"חמות" ביותר הן 2019 עד 2024, מכוניות משנות הדגם האלו מהוות 79% מהגניבות. וזה נתון מעניין כי הוא מצביע על שינוי מגמה קל. אם בעבר הביקוש לחלפים זולים (זולים כי מקורם בפירוק רכב גנוב) היה מתפרש גם על פני כלי רכב ישנים יותר, כיום, כאשר הרבה מהגניבות הן לשימוש עצמי וסחר במכוניות הגנובות עצמן, יש דרישה לדגמים חדשים יותר. בהקשר הזה נסייג כי יש הטייה מסוימת בנתונים שכן אלו מכוניות חדשות יותר שבדרך כלל יעשו שימוש באמצעי איתור. לצד היברידיות שמהוות 20% ממקרי הגניבה לפי פוינטר, מכוניות חשמליות גם הן זוכות לביקוש בקרב הגנבים, וזה נמצא בגידול מתמיד ב-4-5 השנים האחרונות בהתאם לעלייה בנתח השוק שלהם בישראל. על פי נתוני פוינטר חלקן בעוגת הגניבות כבר מגיע ל-8% לעומת אחוז בודד בשנת 2023.
הישובים הפופולריים בקרב הגנבים נותרו הערים תל אביב, פתח תקווה, רמת גן וירושלים, מהן ממלטים הגנבים את המכוניות דרך צירי הרוחב, כבישים 443 ו-5, המובילים לערי המקלט הגדולות של השטחים; רמאללה באיזור ירושלים, קלקליה וטול כרם באיזור השרון, אליהן הם מגיעים מכביש 5 דרכו הם מסוגלים להגיע לעומק הגדה ואז פונים צפונה הרחק בתוך שטחי הרשות הפלסטינית.
ולמרות הנתונים האלו, נקודת אור אחת בדו"ח מצביעה על עלייה של 22% במעצר חוליות גנבים בשנת 2024, מספרן עומד על 780 שחסכו לדברי החברה כ-4.3 מיליארד שקלים למשק. מה שרק מעלה את התהייה כיצד למרות העלייה במעצרים, מגמת הגניבות ממשיכה בצמיחה. התשובה נעוצה לפי לא מעט גורמים במדיניות של ענישה מקלה בבתי המשפט. שחרור לאחר תקופות קצרות בשל נסיבות אישיות, בשל חוסר מקום במתקני הכליאה ועוד הופך את הסיכון לכדאי לעומת התועלת הכלכלית.
ואגב כלכלה, שלא נטעה לרגע, שרשרת הנזק שמתחוללת בעקבות גניבת רכב אינה מסתכמת במעגל הקרוב של בעל הרכב וחברת הביטוח שלו, אלא משליך רוחבית על כלל בעלי המכוניות. שיעורי גניבה גבוהים של דגמים מסוימים בשל דרישה של סחר בחלקי חילוף, הקלות בה ניתן לגנוב אותם והביקוש אליהם ברשות הפלסטינית - כל אלו חוברים לפרמיות ביטוח גבוהות מאוד עבור כלל המבטחים. כי כמו בהימורים, הבית תמיד ירוויח.
לאור אוזלת היד של המשטרה, הצבא ובתי המשפט בטיפול בתופעה, אלו בכלל לא הגנבים שצריכים לעמוד בפני כתב אישום אלא מוסדות המדינה. שמאפשרות לתעשיית הגניבות להתקיים ברשות ובסמכות, בעידוד סמוי והכל על חשבוננו.