"זה שיר פרידה": נפרדים מסוזוקי ג'ימני, אגדת שטח עממית

רק 365 סנטימטרים מפרידים בין פגושיו של סוזוקי ג'ימני, אבל כל אחד מהם גדוש בכריזמה מוטורית ובייחוד עיצובי, קשיחות פונקציונאלית עם ניחוח וינטאג' המזכיר רכבי שטח העולים פי כמה יותר. הפסקת הייבוא קוטעת רומן מוטורי בן ארבעים שנים, עם מותג שיצר לעצמו עדת מעריצים המתגלגלים בין מכשולי עבירות קיצוניים ביותר, לבין סימטאות העיר.

בעולם המוצף בנחילי קרוסאוברים נטולי אישיות ובמותגים שלרובנו קשה לזכור את שמותיהם, בעידן בו שרד רק קומץ רכבי שטח אמיתיים, סוזוקי ג'ימני נשאר נאמן לעצמו ולערכיו הקדמוניים. הוא התעלם מחוקי האירודינמיקה ומאופנות עיצוביות מתחלפות; נאמנות זו העמידה לו דורות של מעריצים אבל גם צימצמה את יכולתו לשרוד בעולם המודרני-אירופאי. עם אירודינמיקה של בלוק איטונג ומכלולים מוטוריים מיושנים, הג'ימני כבר לא יכול לעמוד בתקני זיהום מודרניים, ולסוזוקי לא היה כדאי להמשיך לשווק אותו באירופה וגרורותיה (זה אנחנו). פסי הייצור ביפן ימשיכו לפלוט ג'ימנים שיימכרו במזרח הרחוק, אוסטרליה ואמריקה הלטינית. לא רק זאת, בהודו תמשיך להימכר גם הגרסה הנחשקת מכולן - ג'ימני 5-דלתות המציע חבילה משפחתית משכנעת ביותר, במחיר של קרוסאובר בינוני. אצלנו זה כבר לא יקרה, כמה חבל!

הסיבה להפסקת השיווק היא פליטה של 154 עד 170 גרם גזי-חממה לקילומטר, זה כ-70% יותר מהממוצע הנדרש באירופה הירוקה. לציון הפסקת השיווק הציגה סוזוקי בבריטניה סדרה של 900 יחידות Jimny Horizon edition, דגם 'מסחרי' בעל 2 מושבים בלבד. האמת היא שגם אצלנו עוד לא נפלה הגיליוטינה מכיוון שנכון לרגע זה נותרו אצל היבואן כ-280 ג'ימנים, מתוכם רק שלושה ידניים.

מלאי זה יספיק למכירות הרבעון הראשון של 2025, אולי קצת יותר. בא לכם לקלף ניילונים מג'ימני חדש? זוהי ההזדמנות האחרונה ואחריה יהיו רק כלים משומשים, במחירים שעוד יאמירו. ברשת מתרוצצות שמועות על ג'ימני חשמלי שיוצג בעתיד, לא הייתי מזדרז להזמין עמדת טעינה.

וותיקי קוראינו עשויים לזכור את קבלת הפנים המתנשאת ב-1984, בה קיבלו בישראל את סוזוקי סמוראי, הג'יפונצ'יק הקטן מיפן. ממרומי ה-Jeep והבלייזר הסתלבטו הג'יפאים על הגמד היפני, עד שפגשו אותו במשעולי הנגב. הסמוראי היה קשוח וקופצני, איטי וצפוף, אבל פתאום גילינו שגם עם מנוע 1.0 ליטר הוא מטפס בשבילים טרשיים כמו עז, צולח דיונות טובעניות, וחוזר הביתה בלי להיכנס למוסך. מנוע ה-1.0 ליטר גדל ל-1.3, וב-1997 הוחלפו קפיצי העלים בסלילים ששיפרו את הנוחות.

קפיצת מדרגה נרשמה ב-1999, עת נחתו ברחובותינו הג'ימנים הראשונים. הג'ימני התהדר באופציית הילוכים אוטומטיים ובמרכב עגלגל, אבל הוא שמר על מכלולי שטח אותנטיים (שלדת סולם, סרנים חיים ותיבת העברה) ועל מנוע 1.3-ליטר החלשלוש. עם 85 כ"ס המתייצבים למשימה ב-6,000 סל"ד הוא נשאר ישנוני, איטי, וזללן דלק רציני.

למרות זאת הפך הג'ימני ללהיט מכירות מיידי, בסיס מעולה לשיפורי עבירות בכל רמה נדרשת. היו שהסתפקו בהגבהה חוקית וצמיגי שטח, אחרים הגביהו והרחיבו, נעלו צמיגים מגודלים והתקינו נעילות רוחביות. שיפורים אלה הפכו את הג'ימני למכונת עבירות מרשימה אבל חלק מהמשפרים למד בדרך הקשה שבסופו של דבר, אי אפשר להכניע את חוקי הפיזיקה: כאשר בסיס הגלגלים קטן כל כך, אי אפשר להגביה את המרכב בלי סוף.

ב-2019 הושק הדור הנוכחי של ג'ימני שקיבל עיצוב מחודש ומדליק. המרכב המקומר הוחלף בעיצוב וינטאג' קובייתי המזכיר אייקוני שטח כמו מרצדס G או לנד קרוזר 73. מנוע ה-1.3 שודרג ל-1.5 ליטר המספק 100 כ"ס, עדיין צנועים וחלשים למדי. אחד היתרונות הגדולים של הג'ימני הוא רמת אמינות שכבר הפכה לאגדית. הוא מתבסס על מכניקה פשוטה וחסונה, ועם מנוע חלש ומשקל נוצה - קשה לשבור את הגמד היפני, גם בנהיגת שטח תובענית.

בינתיים האמיר מחירו של הג'ימני עד 160 אלף שקלים לגרסה ידנית, 167 אלף לתיבת 4 הילוכים אוטומטית, 172 אלף לרכב המבחן המצוייץ. סכומים אלה נראים גדולים על האוטו הקטן, אבל אפשר לחיות איתם - בוודאי כאשר החלופה הקרובה ביותר היא ג'יפ רנגלר 3-דלתות העולה 400 אלף שקלים בגרסת רוביקון ('ספורט' ארוך עולה 380 אלף). רכבי שטח אחרים מבקיעים בקלות את רף החצי מיליון כך שאיך שלא תתבוננו על הג'ימני, הוא עדיין מהווה אופציית שטח נחשקת. ובואו לא נתבלבל - קרוסאוברים כמו XV או דאסטר אינם מעניקים חלופת שטח אמיתית, למי שרוצה לשוטט בשבילים מאתגרים.

האמת היא שאין כאן שום סיבה למסיבה אבל רצינו להיפרד מהג'ימני בטקס הראוי לו. כדי שלא נשתעמם הזמנו למפגש סמוראי 1991, מהדורות הראשונים בישראל. הסמוראי של נועז מוסא שמור במצב כמעט מקורי - שיפורים מינוריים כוללים הגבהת 2.0-אינץ', צמיגי שטח במידה המקורית, מדרגות צד וחישוקי מגנזיום המשתלבים יפה במרכב הרבוע.

הכניסה למושביו הדקיקים של הסמוראי משולה למעבר במכונת זמן - זהו רכב שגם כשהיה חדש, היה פשוט וספרטני. תנוחת הנהיגה, הריפוד, לוח המחוונים, כולם מזכירים רכב חקלאי קדום. תאוצות? מהירות בין עירונית? התנהגות כביש? הצחקתם אותי, בימיו הטובים ביותר סיפק המנוע רק 65 כ"ס. ביום טוב משייט הסמוראי על הכביש ב 80-90 קמ"ש, ויכולותיו מתגלות דווקא בשטח טכני. המתלים הנוקשים מעבירים לחוליות הגב שלך כל קפל קרקע אבל הסמוראי לא מפחד לטפס על סוללות, לחצות מסלולים תובעניים, ולשרוד כל מה שתשליך עליו. זהו אייקון מוטורי שיישרוד הרבה שנים אחרי שהקרוסאוברים המודרניים יהפכו לגרוטאות ברזל.

סתיו אנטמן הוא מנהלו המקצועי של מוסך 'טל צופי' שם נבנה ה"ג'ימניפלצת" המוזהב, רכב עבירות קיצוני. זהו רכב טיולים טהור ובהתאם לכך הוא מוגבה ב-4 אינץ', עם ציריות מחוזקות ושתי נעילות רוחביות. צמיגי שטח במידה 235/75R15 חייבו קיצור יחסי העברה ל-1:5.4, מנוע 1.8 ליטר מספק 131 כוח סוס, נושם באמצעות שנורקל. ה"ג'ימניפלצת" צלח את קלאסיקות העבירות הגדולות בישראל, נחל כמריר לדוגמא.

מכיוון שלא באנו לתחרות עבירות (וגם לא היה לנו יריב שמסוגל לאתגר אותו), הסתפקנו במספר זחילות מרשימות ביותר. הג'ימניפלצת אוחז בצמיגיו בסלעים, שומר על סל"ד ראוי גם בזחילה של 1 קמ"ש. הסרנים החיים מעניקים מהלך גדול ומרשים ביותר, זוויות הגישה והנטישה משובחות. זה לא הופך אותו לרכב טיולים, אבל הוא ממחיש את פוטנציאל השיפורים העצום של הגמד היפני.

רק כאשר אתה ניצב ליד הג'ימני, אתה מבין עד כמה הוא קטן: הופתעתי לגלות שהוא קצר וצר בכמה סנטימטרים מיונדאי i10, למשל. למרות זאת (ואולי בגלל?) זהו רכב מקסים בעיצובו הקובייתי. אי אפשר שלא לאהוב את גור הג'יפאות הזה, ולהתפעל מהפונקציונליות המודגשת שלו. לג'ימני יש ארבעה מושבים אבל שני האחוריים, סמליים למדי. ניתן להושיב בהם ילדים קטנים או מבוגרים קומפקטיים אבל בעצם, זהו רכב לשני אנשים.

המושבים הקדמיים מרווחים, עם מספיק מקום לשני נוסעים מגודלים. תנוחת הנהיגה טובה (למרות כיוונון הגה מוגבל), לוח המחוונים מינימליסטי, מיוצר מפלסטיק נוקשה הבנוי לשרוד שנים ארוכות. יש צג מולטימדיה 7 אינץ', שני שקעי טעינה, מזגן מצוין. ביקשתם תאי איחסון, מחזיקי כוסות? מצטערים, לא נשאר לנו מקום להכניס תפנוקים כאלה. תצורת 4-מושבים מותירה תא מטען מגוחךשל 85 ליטרים בלבד, אין ברירה אלא להשתמש בגגון. קיפול שני המושבים האחוריים מעניק נפח איחסון גדול מאחור, אפשר כבר לדבר על סוף שבוע מדברי.

ככל שהדור הנוכחי משודרג ביחס לקודמיו, ג'ימני נשאר רכב כביש בסיסי ביותר. מנוע ה-1.5 ליטרים זריז למדי ובנהיגה עירונית, לא תרגיש בחוסר כוח. במהירויות דו ספרתיות מגיבה תיבת 4-ההילוכים האוטומטית בזריזות, הנהיגה נעימה. הג'ימני משייט בקלות ב-100 קמ"ש או אף יותר, אבל כל עלייה או עקיפה בין עירונית יוצרת הורדות הילוכים גסות ורעשי מנוע חזקים. הגרסה הידנית אמורה להיות טובה יותר, אבל אל תצפו לרכב מעודן. תצרוכת הדלק נעה סביב 12.5 קילומטרים לליטר, לגמרי לא רע עבור תנאי המבחן.

נוחות הנסיעה מסתייעת במתלים רכים למדי, ובצמיגים בעלי חתך גבוה. בכביש איכותי מספק הג'ימני נוחות נסיעה סבירה עד שמגיעים לקטע משובש או גדודיות עירוניות. משקל הזבוב (1135 ק"ג) ובסיס הגלגלים הקטנטן מקפיצים אותו ברמה טורדנית, המתאימה בעיקר לחבר'ה צעירים וקשוחים. קוטר סיבוב זערורי של 4.9 מטרים מאפשר חנייה עירונית בכל מרווח קטן, אהבנו. הירידה אל הנגב התרחשה בנינוחות סבירה מאוד; עם מושבים אחוריים מקופלים לא התקשינו להעמיס ציוד מחנאות וחילוץ. כביש 6 עבר עלינו ב 110-120 קמ"ש רועשים למדי, מערכת הצליל העניקה מזור לאוזנינו.

זה הזמן לציין שמבחינת התנהגות כביש, הג'ימני ממש לא מצטיין: התנהגות הכביש שלו עצבנית והנהג החדש יידרש לפז"ם התאקלמות, זה חשוב בעיקר לנהגים צעירים שאין להם ניסיון נהיגה רב. עם 3 כוכבים בלבד במבחן הריסוק אתה נדרש לזהירות משנה בכבישים מהירים, בוודאי על כביש רטוב. הבטיחות האקטיבית מוגבלת לבלימת חירום והתראה על סטייה מנתיב, זה ממש מינימום.

החגיגה התחילה כמובן, ברגע בו נטשנו את האספלט. הורדנו לחץ אוויר, שילבנו 4X4 (האמת, יכולנו בלי זה), ונסענו להנאתנו בין עצי השיטה ולהקות צבאים המשוטטות פרא. בשבילי החצץ היה הג'ימני נוח יחסית, אך מעברים טרשיים טלטלו אותנו כהוגן; הורדנו את מהירות הנסיעה, ונהנינו משיוט רגוע ומענג מאוד, לרגע הרגשנו כמו בסוואנה אפריקאית.

לא חיפשנו אתגרי עבירות אבל הרגיעה אותנו הידיעה שגם אם נגיע למכשול טכני, נתגבר עליו בקלות. בקרת המשיכה של הג'ימני אינה מהטובות ביותר, אבל היא עושה את העבודה. אהבנו את מנוף השילוב המכני ל-4X4 ו'קצר', אמין ומדוייק להפעלה. בהיעדר טכנולוגיות מתוחכמות הרגשנו שזה לא רכב שעומד להפתיע אותנו בתקלה מזדמנת, זו תחושה חשובה לטיילי שטח.

טיולנו הדרומי העניק לנו נשימת חמצן הנחוצה כל כך בימים אלה, אבל גם הוא הגיע אל קיצו. נטשנו בצער את מרחבי הנגב הפראיים, והפלגנו צפונה אל העיר הגדולה. סיומו של טיול הפרידה משקף גם את סוף דרכו של סוזוקי ג'ימני בישראל. מי שיספיק לקנות אחד מ-280 החדשים, יספיק. האחרים ייאלצו לשמור היטב על הג'ימנים שלהם, או להסתפק בשוק המשומשים; בהתחשב בשרידותם המיתולוגית של הג'ימנים לדורותיהם, סביר להניח שהם ימשיכו לטייל בנגב עד שנת 2050 ואף יותר.

צילום וידאו וסטילס: דודי מוסקוביץ