ביום שישי האחרון בשעה 12:18 התגלגל הרכב האחרון משערי המפעל בלוטון, בריטניה, ואחרי 120 שנות פעילות עצרו המכונות באחד מאתרי ייצור הרכב הוותיקים בעולם, שישראלים מכירים בשל מיקומו של שדה התעופה לטיסות הזולות לממלכה המאוחדת.
המפעל שהיה בגלגולו האחרון בבעלות קונצרן סטלנטיס היה אחראי לייצור כלי רכב מסחריים עוד מהשנים בהן פעלה בו יצרנית המשאיות והאוטובוסים בדפורד בתחילת המאה הקודמת. עבור סטלנטיס זה היה אתר הייצור של מסחריות כמו פיאט סקודו והווקסהול וויווארו, מקבילו של אופל וויווארו שאנחנו מכירים בתור סיטרואן ג'אמפי.
ההודעה על הסגירה הגיעה עוד בנובמבר 2024, כאשר קרלוס טווארס הבוס דאז של סטלנטיס הודיע על העברת הייצור לצ'סשייר, כחלק מהמאבק שלו מול ממשלת בריטניה ומדיניות הסביבה שלה - המאלצת יצרניות למכור יותר חשמליות, אבל ללא הענקת סבסוד או תמיכה בהן. כל מערך הייצור יפורק ויועבר כאמור למפעל אחר, שגם ישופץ בעלות של כ-50 מיליון ליש"ט.
תעשיית הרכב העולמית כמרקחה, עוגת שכבות של מרקחה, לא משנה לאן מפנים את המבט - קשה להניח כף רגל בביטחון. ממערב התיישב בבית הלבן נשיא ששולף צווי מכסים כדי לעודד ייצור בארה"ב תוך פגיעה בצרכנים וביצרניות האמריקניות, ממזרח היצרניות הסיניות כבר מוכנות לזינוק על שווקי המערב, ובאירופה עצמה מתנהל האיחוד בעולם משל עצמו בכל הקשור להתוויית מפת הדרכים החשמלית שלו, גורר את היצרניות להוצאות אדירות ושינויים תכופים במבנה הכלכלי שלהן. וזאת בזמן שהביקוש לחשמליות דווקא מתמתן.
מעבר לתעלה, בבריסל בבלגיה, ממש בבית של האיחוד האירופי, נסגרו שעריו של מפעל נוסף - מפעל של אודי שהיה פעיל במקום מזה 76 שנים. ביולי 2024 הודיעה אודי על קיצוץ בפעילות המפעל, בתחילה באוקטובר בפיטורי 1,410 עובדים מתוך 3,000 בתחילת 2025 נוספו אליהם 600 עובדים נוספים. וכעת הודיעה החברה כי המפעל סוגר את שעריו עם הפסקת ייצור ה-Q8 איטרון, הדגם היחיד שיוצר בו.
תחילת דרכו של המפעל הייתה בהרכבת מכוניות סטודיבייקר ורק מאוחר יותר, ב-1954, בעליו של המפעל שיהיה גם סוכן גדול פולקסווגן בבלגיה, התחיל גם בהרכבה של חיפושיות שנמשכה עד שנת 1975 והקיפה לא פחות מ-1,143,464 יחידות. לצידן הורכבו גם המיקרובס (הטרנספורטר) ומכוניות של פורשה. הביקוש הפוחת לחיפושית הסיט את הייצור לפאסאט הגדולה ובהמשך גם לגולף ודגמים נוספים של פולקסווגן. המפעל חווה איום סגירה ממשי ראשון ב-2006, אז נודע כי ייצור הגולף דור 5 ייפסק במפעל. מחאה ציבורית גדולה הביאה לכך שאת מקומה של פולקסווגן תפסה חטיבת היוקרה שלה אודי, ואת הגולף תפסה ה-A1 ובהמשך ב-2018 יוצר שם גם האי-טרון החשמלי.
הצעדים האלו, כנראה לא יהיו האחרונים בעיצוב מחדש של מבנה החברות באירופה. פולקסווגן, שסיכמה עם ועד העובדים שלה על ביטול 30 אלף משרות עד סוף העשור, כבר הודיעה כי היא נמצאת במשא ומתן על מכירת אתרי ייצור לסינים, ואצלה מדובר על אחד סמלי מאוד - בדרזדן. עיר התעשייה שהוחרבה במלחמת העולם השנייה והותכה בשריפות ענק, הוקמה מחדש כמעוז יצרני. באם תמכור את המפעל הזה לאחת היצרניות הסיניות עמן היא נמצאת בשותפות כזו או אחרת (סאיק, אקספנג, JAC או FAW - בעלת הבית של הונגצ'י) - זה יהיה מפעל ראשון ליצרנית סינית בגרמניה.
גם עתידו של מפעל פולקסווגן באינסברוק, שבו מיוצר כעת את הטי-רוק קבריולה, לא ברור, עם הפסקת ייצור הדגם שמתוכננת ל-2027.
המפעל השקוף בדרזדן צעיר בהרבה מלוטון ובריסל, הוא התחיל לפעול רק ב-2002, בייצור מכונית הפאר של פולקסווגן, הפיית'ון, כסוג של חלון ראווה ל]פעילות הקבוצה. אולם הפיית'ון נכשלה מסחרית ובשנים האחרונות הוא שימש לייצור החשמלית הקומפקטית של פולקסווגן, ה-ID.3. מכונית שהביקוש אליה הואט וזו שהסינים מכוונים אליה ועכשיו עשויים לקנות את המפעל בו יוצרה. מי אמר חד גדיא?