היצרנים הסינים מאתגרים את השוק במחירים, באבזור ובשפע בלתי פוסק של דגמים חדשים. אבל יש עוד תחום אחד חשוב שבו הם הרימו את הרף: האחריות לרכב חדש.
גל היצרנים היפנים שנחת בארץ בשנות ה-90 הרים את הרף ל-3 שנות אחריות, ועד 100 אלף ק"מ, מה שבא קודם. לאירופים לקח זמן לטפס לשם, חלקם לא עשו זאת עד היום. כמו סקודה, למשל, שמציעה אחריות של שנתיים או 100 אלף ק"מ, ומציעה שנה שלישית תמורת תוספת של 1,000 שקל.
הקוריאנים יישרו קו וכולם החלו להציע אחריות ארוכה יותר לסוללה עם נחיתת הדגמים ההיברידיים, חמש שנים.
נחיתת החשמליות הרימה את הרף עוד יותר: האיחוד האירופי דורש מהיצרנים אחריות של לפחות 8 שנים, אבל גמיש יותר מבחינת הקילומטראז', כך שחלק מהיצרנים מציעים רף של 150 אלף ק"מ ואחרים 160 אלף.
אבל היצרנים הסינים שהגיעו בשנים האחרונות, בעיקר עם דגמים חשמליים ואחר כך גם דגמי פלאג אין והיברידים, הציגו את עליית המדרגה הבאה, חלקם בדיעבד. BYD למשל הכריזה שנה אחרי נחיתתה על העלאת האחריות לכל הדגמים ל-6 שנים או 150 אלף ק"מ לרכב עצמו ו-8 שנים או 200 אלף ק"מ לסוללה, והאריכה בדיעבד את האחריות גם למכוניות שמסרה לפני כן.
אבל מאז עלה הרף עוד יותר. MG מציעה 7 שנים לרכבים החשמליים, הפלאג אין וההיברידים שהיא מוכרת כאן (רק 5 שנים לדגמי הבנזין). GAC ששבה אלינו בשנה שעברה מציעה כעת את האחריות הארוכה ביותר: 8 שנים או 160 אלף ק"מ על הרכב, לצד 8 שנים או 200 אלף ק"מ. המשמעות: בקצב החלפת הרכב המקובלים בשוק הישראלי, גם היד השלישית של הרכב עוד תספיק כנראה ליהנות מאחריות יצרן. עם זאת חלק מהיצרנים עדיין צעירים ועוד צריך לראות שמצליחים לעמוד בהתחייבות שלהם, ויש כבר דיווחים על מקרים של מחסור בחלפים אצל חלקם.
היצרנים האירופים מצאו את עצמם מאחור. יבואנית סיטרואן ופיג'ו מספקת אותם עם 5 שנות אחריות או 120 אלף ק"מ, אבל זו אינה מלאה: השנים הרביעית והחמישית הן אחריות יבואן מקיפה פחות, רק על המנוע ותיבת ההילוכים. בניסאן ובדאצ'יה אפשר לרכוש אחריות לשנים רביעית ולחמישית, ועד 150 אלף ק"מ במותג הלואו קוסט, בתוספת של 3,000 שקל. קיה מאפשרת רכישת אחריות לשנים רביעית וחמישית למי שלא עבר 100 אלף ק"מ תמורת מ-700 שקל לשנה ועד 1,500 שקל לשנתיים, אך מציעה את השירות רק למי שטיפל ברכבו באחד ממוסכי היבואן.
יש גם מי שעשו רוורס בתחום: סובארו שמייבאת סמלת הציעה בעבר לכמה שנים 5 שנות אחריות כסטנדרט, אבל לפני שנתיים חזרה ל-3 שנות אחריות בבסיס, כאשר השנתיים הנוספות נמכרות או ניתנות כחלק מהמיקוח על מחיר הרכב בעת הרכישה שלו. סמלת השיקה לפני שלוש שנים את הדובלו הנוכחית עם אחריות שוברת שוק של 5 שנים או 250 אלף ק"מ. אבל בתחילת השנה כאשר הגיעה הגרסה המעודכנת של הדגם, קוצרה האחריות ל-3 שנים או 100 אלף ק"מ הסטנדרטיות, כחלק מהוזלת המחיר: הארכת האחריות כרוכה בייקור הרכב מהיצרן, שגובה תוספת למימון התקלות שעוד יצוצו.
בעבר קבע משרד התחבורה את הרף של 3 שנים או 100 אלף ק"מ כסטנדרט לשוק, אבל ביטל את הדרישה לקראת הגעת טסלה, שמעניקה 4 שנים אך רק עד 80 אלף ק"מ על הרכב עצמו.
לדגמים ההיברידיים כבר אפשר לרכוש הארכת אחריות, בדרך כלל עד 10-12 שנים, בכפוף לבדיקה ולתשלום שנתי. טויטה מציעה הארכת אחריות בתשלום עד ל-250 אלף ק"מ או 15 שנה, אבל זו מקיפה פחות מאחריות היצרן ואינה זולה.
ותזכורת חשובה: משרד התחבורה אוסר על היבואנים להתנות את האחריות המקורית בטיפול במוסכיו. בעל רכב כן חייב להיות מסוגל להראות שטיפל ברכב במועד שקבע היצרן ולפי תכנית הטיפולים שלו, אבל יכול לעשות זאת גם בכל מוסך המורשה מהמשרד לספק שירות - לא אצל חבר שמטפל במכוניות בחנייה הפרטית שלו.