מתחילת 2026 נהרגו בכבישי הארץ 269 בני אדם. רשמית מדובר בירידה של 5%, שינוי מגמה לעומת השנים האחרונות. אבל אם מורידים מהחישוב את חודש מרץ, שבו נרשמה ירידה דרמטית של כמעט 50% בהרוגים - לא בגלל שיפור בנהיגה של הישראלים או בשמירה על חוקי התנועה, אלא שהמלחמה הצמידה את הישראלים לממ"דים וחתכה את התנועה בכבישים - מדובר בזינוק של 12%.
וזה אחרי שעוד בסוף השנה שעברה קיבלה הרלב"ד תקציב מיוחד להגברת האכיפה בכבישים, שנוצל לרכש ניידות, גיוס שוטרים והגברת הנוכחות המשטרתית בדרכים. בינואר נרשמה ירידה בהרוגים, אבל מאז הוכח שוב: אכיפה לבדה לא מפחיתה תאונות. הגורם האנושי שאשם בתאונה הוא לא רק הנהג או הרוכב, אלא גם מי שלימד אותו לנהוג, סיפק לו כביש בטוח ומואר, מעברי חצייה מוסדרים, כבישים שמכוונים את הנהג להאטה לקראתם ועוד.
אחד הדברים שלא קרו הוא כניסה לשימוש של מערך מצלמות מהירות חדש, המבוסס על מדידת מהירות ממוצעת, ולא נקודתית. מערך מצלמות שנועד להחליף את מצלמות הא3 שבשימוש מאז 2011, ומבוססות על מדידת זמן המעבר של הרכב בין שתי לולאות מתכת שהוטמנו מתחת לכביש.
לאחר שהתברר שמערכת הא3 נרכשה מבלי שנבדקה אמינותה, והיא ספגה עוד ועוד ביקורות מבתי משפט, הגבילה המשטרה את השימוש בה. כיום דווקא דוחות על מהירות גבוהה במיוחד, 31 קמ"ש ומעלה מעל המהירות המותרת, שעליהם מעדיפים נהגים להישפט או שנדרשים לכך, מבוטלים בנימוק של "התיישנות" כדי שהמשטרה לא תצטרך להתמודד שוב עם בעיית האמינות בבית המשפט. דוחות על חריגות נמוכות יותר, שנהגים מעדיפים לשלם "ולגמור עם זה", ממשיכים להישלח.
זה הרקע להודעת אגף התנועה בימים האחרונים על שינוי ספי האכיפה במערך המצלמות הבעייתי. במשטרה רומזים להנמכת גובה החריגה מהמהירות המותרת שהיא מאפשרת לפני צילום הנהגים. בעשור האחרון מיעטה המשטרה לאכוף מהירות ברף הנמוך - חריגה של עד 25 קמ"ש מחוץ לעיר ועד 20 קמ"ש בעיר, שמחייבת בקנס של 250 שקל ללא נקודות. בשנתיים האחרונות הוגברה שוב האכיפה גם על עבירות כאלה.
ההודעה המשטרתית הגיעה בדיוק כאשר נכנס לתוקף השלב השני ברפורמת עבירות התעבורה, שביטלה את האפשרות של רוב הנהגים להגיע לבית המשפט ולערער על דוחות. במקום שופט מתבצע ערעור מקוון, בבית דין דיגיטלי, ללא אפשרות לזמן, למשל, את השוטר שהנפיק את הדוח לחקירה בבית הדין.
הרפורמה שיזם שר המשפטים הקודם גדעון סער והמשיך השר הנוכחי יריב לוין, נועדה רשמית להפחית את העומס על בתי המשפט לתעבורה ולפנות את זמנם של השופטים לעבירות החמורות באמת. אולם במקום להוסיף שופטים למערכת הקורסת, בחרו שרי המשפטים לעשות למערכת חיים קלים ולהקשות על הנהגים להתמודד עם דוחות שניתנו שלא כחוק, באמצעות מכשירי אכיפה לא אמינים או לא מכוילים, או בטעויות שגם שוטרים יכולים לעשות.
אז מה עושים? הקפידו בעיקר על נסיעה במהירות המותרת במצלמות הממוקמות בצמתים, שם ספי האכיפה הם הנמוכים ביותר, ובצדק, כי בצמתים מתרחשות התאונות הקשות ביותר. לגבי השאר, כמעט כל מצלמות המהירות א3 מסומנות באפליקציית וויז (Waze), שמתריעה בפני נהגים על התקרבות אליהן. הפעילו אותה בכל נסיעה שאינה לסופר הקרוב.
ובעיקר צריך לזכור: המשטרה והרלב"ד מנפנפים במהירות כסכנה גדולה, גם כאשר גורמי המקצוע מדרגים את השימוש בטלפון סלולרי כבעיה הרבה יותר קטלנית, לצד אי-ציות לרמזור אדום וסטייה מנתיב. אבל המשטרה השקיעה מכספנו מאות מיליוני שקלים במערכת הא3, מבלי להשיג הפחתה במספר ההרוגים, ובזמן שמשטרות אחרות בעולם משקיעות במערכות אכיפה אוטומטיות נגד משתמשי סלולרי בכבישים. אז סטטיסטיקת הדוחות המשטרתית עומדת לזנק ואתם עומדים לשלם מס מהירות, בזמן שהמשטרה תורמת את חלקה ליוקר המחיה.